טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל.
שם בגמרא:
למה לי טרף בקלפי כי היכי דלא ניכוין ולישקול.
רש"י:
דלא ניכוין - שלא ימשמש להבין במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין לפי שהוא סימן יפה כשהוא עולה בימין.
ומדוע באמת לא רצו שיכוין וישקול? בהשקפה ראשונה – כי א"כ בטל הסימן.
וצ"ב מה חושב לעצמו הכהן המכוון להעלות של שם בימין, כל עצמו אינו עושה כן אלא עבור הסימן, והרי אם כיוון ושקל אין זה סימן?
וצ"ל שהוא סבור שהעיקר הוא עצם עליית של שם בימין, ולא שמשמיא כיוונו כך. אי נמי, רוצה לשמח את ישראל שיחשבו שיש כאן סימן שעלה של שם בימין [ובזה גופא יש להוסיף שאם ישמחו יתעודדו שתשובתם מקובלת, וממילא לא יתייאשו מן התשובה אלא יעשו תשובה ביתר שאת. ראה כעי"ז בשם משמואל שבת תשובה תרע"ב לגבי לשון של זהורית שלא רצו שיראו ישראל שאינו מלבין ויהיו עצבין ומתביישין, יומא סז, א].
וסימן לדבר, שם מ, ב:
שאלו תלמידיו את רבי עקיבא עלה בשמאל מהו שיחזור לימין, אמר להן אל תתנו מקום לצדוקים לרדות. טעמא דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות הא לאו הכי מהדרינן ליה, והא אמרת הגרלה מעכבא, וכיון דקבעתיה שמאל היכי מהדרינן ליה. אמר רבא הכי קאמרי עלה הגורל בשמאל מהו שיחזירו לו ולשעירו לימין אמר להם אל תתנו מקום לצדוקים לרדות.
חזינן דאף כשכבר עלה השעיר לה' בשמאל להדיא, עכ"ז יש כה"ג שירצה להעבירו לימין, כי עצם זה שהשעיר לה' בימין הוא בעצמו דבר טוב, אי נמי כדי שישראל יחשבו שעלה בימין וישמחו.
אמנם הראשונים העירו, שכאשר הכה"ג מכוון ושוקל יש בעיה [לא רק עם הסימן אלא] בעצם הגורל: אין זה גורל כלל.
תוספות ישנים:
כי היכי דלא נכוין ונישקול. וא"ת א"כ לא עשה מצות הגרלה. י"ל דודאי לפי שהוא רוצה שיביא [שיבוא] של שם בשל ימין מטריד ושוכח להגריל.
וכעי"ז בתוספות הרא"ש ובריטב"א שם.
תוספות הרא"ש:
כי היכי דלא ניכוין ונישקול. ואע"ג דבכה"ג לא מקיים מצות הגרלה, אפילו הכי חיישינן מתוך שחומד ותאב שיעלה בימין מיטריד ומינשי מצות הגרלה.
ריטב"א:
כי היכי דלא ליכוין ולשקול. פי׳ לאו דליכוין במזיד ליטול של שם בימינו דא״כ קא מבטל מצות ההגרלה, אלא דאגב שהוא רוצה להעלות של שם בימינו מטריד ושוכח מלהגריל. וכן פירשו בתוספות. אי נמי דה״ק דלא ליתחזי לאינשי דקא מיכוין ושקיל.
הראשונים האלה מעוררים את הבעיה האמיתית במכוין ושקיל: דא"כ אין זה גורל כלל. שהרי כל עצמו ומהותו של גורל היינו בלי כוונה. אבל אם הכהן מכוון של ימין לשם הרי שהוא קבע והחליט בין השעירים מי לה' ומי לעזאזל, ולא היה כאן גורל כלל.
ומה הבעיה בזה שלא יהיה גורל? כאן התמיהה בדברי הראשונים:
לשונם משמע שלא תתקיים מצות הגרלה. ועל זה ענו דאה"נ אבל הכה"ג ישכח לקיים מצוה זו, מרוב טרדתו וחשקו לסימן יפה.
משמעות לשונם, שמצד עבודת יוהכ"פ – הכי יהיה כשר וישר, ורק מבחינת המצוה להגריל – אכן הפסידו בכהאי גוונא מצות הגרלה.
[ולדבריהם, הבעיה במכוין ושוקל היא או כנ"ל שהעליה בימין לא תהיה סימן, או שביטלו כאן מצות הגרלה].
וקשה, הרי הבעיה הרבה יותר גדולה וחמורה מאשר "מצות הגרלה". הבעיה היא שאם לא היה כאן גורל – לא נקבע שם חטאת על השעיר לה', וממילא השעיר המשתלח אינו קבוע לעזאזל, ואין כאן כל הכפרה, לא של הזאת דם השעיר לה', ולא של שילוח השעיר לעזאזל, ואף שחיטת השעיר לה' היא חולין בעזרה בעיצומו של יום הכיפורים.
שהרי סוגיא מליאה שם לט-מ האם ההגרלה מעכבת או לא, ומסקנת הסוגיא שהגרלה מעכבא, "ועשהו חטאת – הגורל עושהו חטאת ואין השם [אם קרא לו שם בלא גורל, רש"י] עושהו חטאת". [ואין השם עושהו חטאת - שאם לא הגריל אלא אמר זה לשם וזה לעזאזל לא קבע עליהן השם ויכול להחליף, רש"י בכריתות כח, א. ועיי"ש שגם הקרבתו לשם חטאת לא קובעת את שמו לחטאת, אלא רק הגורל עושהו חטאת].
ולא רק לשון הראשונים קשה לפי זה, אלא שעל דבר זה גם קשה לקבל את תירוצם [כלומר כל תוכן דבריהם מוכיח לכאורה שלא על זה דיברו]. כלומר:
בשלמא לשכוח "לקיים מצות גורל" – עוד אפשר להבין, אבל האם עד כדי כך יהיה טרוד הכהן בחשקו ל"סימן טוב" – שישכח את העיקר, עבודת היום וכפרתה? ישכח שכל הכפרה תלויה בגורל, ויפסול את כל עבודת שני השעירים? [וכי גם להקטיר קטורת בפנים או להזות מדם הפר היה שוכח מחמת איזה טעם שכזה? נניח כי הוא טרוד להתפלל על ישראל בהיכל וכיו"ב].
ואדרבה, זה לכאורה הפשט בדברי הגמרא "כי היכי דלא ניכוין ולישקול", ומה הבעיה בזה? שאז אין זה גורל כלל וכל הכפרה תרד לטמיון.
אבל בדברי הראשונים משמע אחרת, וצ"ע.