מיללער כתב:בכורות נא:
המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו: מנלן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב דימי א"ר יונתן (שמות לד, כ) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ויליף ריקם ריקם מעולת ראייה מה עולת ראייה חייב באחריותו אף פדיון הבן חייב באחריותו.
מדברי הגמרא נראה ברור שחז"ל פירשו את ה'ולא יראו פני ריקם' שבפרשת תשא על מצות פדיון הבן, וכן משמע מתוך פירש"י (ד"ה מה עולת ראייה) שכתב: אבל מלא יראו דבכור לא הוה שמעינן דההוא לאו פנים ממש קאמר דהא לאו בעזרה מייתי לה דלכהן יהיב ליה והוה אמינא בהפרשה סגיא ליה:
רש"י בחומש מפרש דעפ"י פשוטו של מקרא ה'ולא יראו' חוזר למצות ראיית פנים בעזרה בשלש רגלים, אלא שחז"ל (בקידושין) הוסיפו לדרוש גזירה שוה להענקה מפדיון הבן - אבל את דרשת הגמרא כאן בבכורות אינו מביא.
איפה מפרשים עפ"י הפשט 'ולא יראו פני ריקם' על מצוות פדיון הבן? האם יש ראיית פני השכינה בפדיון הבן?
ראה בשפתי כהן בפרשת כי תשא
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=231שמביא את רבינו בחיי למה סמך וכו' שהבכורות שנפדו מקבלין פני השכינה וזוכין לראות בנין בית המקדש.
רבינו בחיי (שמות לד, כ) דרשו רז"ל למה סמך עלית הרגל לפדיון הבכור לומר לך שהבכורות שנפדו מקבלין פני שכינה וזוכין לראות בנין בהמ"ק הא לא נפדו לא יראו.
מדבריהם אולי הפירוש הפשט לעתיד לבא כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן