וא"ת הא דאמר בפ"ק (דף טז: ושם) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והא עבר משום בל תוסיף ועוד אמר בפרק בתרא (דף לד.) שלש תרועות נאמרו בר"ה שנים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים ואיכא למאן דאמר ב' מדברי סופרים והשתא עבר משום בל תוסיף אע"ג דכבר עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי ליה צבורא אחרינא הדר ותקע וחשיב זמניה ועוד דאפי' לאו זמניה כיון דמתכוין לשם מצוה עובר משום בל תוסיף דמסיק רבא בסמוך לעבור שלא בזמנו בעי כוונה וי"ל כדפרישית בפ"ק (דף טז: ושם) דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה פעמים לצבור אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן מוסיף ברכה אחת כגון יוסף (ה') עליכם ככם (דברים א׳:י״א) או כיוצא בה וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום או אוכל בפסח כמה זיתים של מצה אין זה בל תוסיף וכל הניתנים במתנה אחת אם נתן כמה פעמים במקום אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן נותן במקום אחר וכן בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ"ד צריך אגד אלא אם כן מוסיף מין אחר
ולכאורה דברי התוס' תמוהים, מה הדמיון בין עשיית המצוה כמה פעמים, למי שמוסיף הדסים וערבות. נהי שמי שעושה מצוה אחת ב"פ ליכא ב"ת, אבל אם מוסיף כמה הדסים וערבות, שבתוך המצוה עצמה יש הוספה, מהי"ת שאין ב"ת. ועיין מנ"ח בפרשת ראה.
ונראה פשוט בכוונת התוס', שאא"ל שאין ב"ת לעולם בעשיית המצוה ב"פ, שהרי בסמוך בגמ' אמרינן שהישן בשמיני בסוכה לוקה, אם מתכוון, והרי שם זה כמו שעושה מצוה אחת ב"פ, שיושב בסוכה עוד יום. וע"כ יש ב"ת גם בעשיית מצוה ב"פ. והביאור הוא, שכיון שכתוב בתורה שבעת ימים, והוא עושה זה שמונת ימים, הויא כמוסיף מספר על מספר התורה. ולכן גם בעשיית המצוה ב"פ, כיון שצריך רק פעם אחת, והוא עושה ב"פ, היה צריך להיות ב"ת בכה"ג, שמדאורייתא מחוייב פעם אחת, והוא עושה ב' פעמים. אמנם תוס' מחדש בתירוצם, שב"ת בכה"ג במוסיף מספר, שייך רק אם המספר מפורש בקרא, כגון הישן בשמיני, שמוסיף יום אחד על הפסוק "שבעת ימים", ועושה זה "שמונת ימים". אבל כשלא כתוב בתורה שום מספר, אז אין כאן ב"ת בכה"ג, שהרי אינו מוסיף כלום.
ולכן כתבו בתוס', שגם בהדסים וערבות, שהב"ת הוא שמוסיף מספר על מספר התורה, כיון שאין המספר מפורש בקרא, א"כ ל"ש ב"ת כלל.
(משא"כ במוסיף מין אחר, ששייך ב"ת בכל אופן)