מסכת נזיר הערות וביאורים

[יוסף חיים אוהב ציון]

שער בית הערוה אינו בכלל מה שאסור לחכך. את השער מחכך, לא את הערוה.

אי נמי ע"י הפסק בגד.

כמדומה דכת"ר לא דק. השואל בגמ' שאל בתחילה בלא בגד.

כעת למדתי הסוגיא בס"ד, וראיתי להב"ח ביו"ד סימן קפ"ב שכתב, שכל הספק היה בבית השחי ולא בבה"ע מהשאלה הנ"ל. ועיין ט"ז שם.

[מיללער]

והשתא דאתינא להכי, דילמא אהא נאה קאמר, ונדר להתנאות לפניו במצוות, ותו ליכא אפילו ידיים שאין מוכיחות, שהרי יחול לאלתר.

אם אמר רק 'אהא' וכיון לומר 'אהא נאה' ונתכוין לומר 'אהא נאה לפניו במצוות' נמצא שעשה יד ליד, ובהא ודאי אמרינן 'דאהא נזיר' או 'אהא בתענית' מוכיח ביותר מאתנאה לפניו במצוות, משא"כ כשאמר בפירוש 'אהא נאה' אז איכא לספוקי שיתנאה במצוות אם לא שהיה תפוס בשערו.

נזיר דף ב:

רש״י ד״ה האומר אהא נאה הרי זה נזיר - דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה

משמע שגידול שער נוי הוא, וצ״ע מכהנים שצריכים להסתפר כל ל׳ יום ומבואר שגידול שער אינו נאה.

לכאורה הנוי בשער מגודל שבנזיר הוא דוקא כשמגדלו בתורת נזירות, דאלת"ה אולי התכוין לנדור שיגדל שערו להיות לו שער נאה ולא בתורת נזירות כלל.

[מיללער]

ד.

אבע"א רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור.

ופירש המפרש כאן בד"ה אבע"א, דה"נ טעמא דר"ש דכי אסר על עצמו מן החרצנים וחיילא עליו נזירות, לא אתי אידך פלגא דתגלחת וטומאה וחיילא עילויה לישוויה נזיר גמור וכו'.

לכאורה, אחרי בקשת מחילה ולולי דמיסתפינא אמינא שהפירוש הזה מרפסין איגרא, ראשית מה שייך בזה איסור חל 'על' איסור, הרי טומאה ותגלחת ויין הם דברים נפרדים, ואיפה שמענו דלר"ש אי אפשר לחול חלק ב' מנזירות כיון שכבר נדר על חלק א', ובכלל הרי אמרינן דר"ש יליף שיטתו מקרא דמכל אשר יעשה מגפן היין, ולדבריו למה לי קרא וצ"ע.

האם יש מי שמפרש את פירושו של המפרש כאן?

[דף של ספינה]

הקרן אורה כתב שאין לדבריו הבנה ועיין שו״מ תליתאה ח״ב סימן י״ד

[מיללער]

הקרן אורה כתב שאין לדבריו הבנה ועיין שו״מ תליתאה ח״ב סימן י״ד

יישר כחכם! השו"מ הביא שם שגם השאג"א בסי' ס"א כתב על דברי המפרש "דאין לו שחר כלל", והשואל ומשיב מפרש את דבריו עפ"י דברי המהרי"ט דנזיר הוא איסור גברא, וכיון שכן אם כבר חל על הנזיר השם נזירות שלא יאכל זג או שלא ישתה יין, אי אפשר למיחל עליו שם נזירות עוד הפעם אף אם הוא לגבי שאר איסורים.

[מיללער]

נזיר מה.

ת"ר וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו'.בשלמים הכ' מדבר וכו' או אינו אלא פתח אהל מועד ממש, אמרת אם כן דרך בזיון הוא, רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ק"ו לדרך בזיון. ולהלן שם, ר"ש שזורי אומר וגלח הנזיר פתח א"מ ולא נזירה, שמא יתגרו בה פרחי כהונה וכו'

לכאורה קשה קצת הק"ו מלא תעלה במעלות שהרי התורה אמרה 'ולא תגלה ערותך עליו' שנחשבה לדבר ערוה במקום הקודש על המזבח, ומה לזה עם תגלחת שלכל היותר הוא דרך בזיון (ועי' בתוס' שהק"ו הוא רק ששם הוא לצורך עבודה וק"ו כאן שאינו צורך עבודה, ומשמע שבעצם הדבר אין קל וחומר וצ"ע)

ועוד קשה לר"ש שזורי שחושש שמא יתגרו בה פרחי כהונה, ומשמע מדבריו שהנזיר אכן מגלח פתח אוהל מועד (וכן משמע מדברי התוס') ולכאורה מה יעשה עם הסברא של דרך בזיון והק"ו מלא תעלה במעלות?

וחשבתי שאולי יש לתרץ קושיא חדא בחברתה, שכל הבזיון המדובר כאן הוא בתגלחת נזירה ששם יש ענין של פריעת ראש האשה שהיא ערוה, וממילא מובן הקל וחומר שהתורה אסרה לעלות במעלות שנחשבת כערוה קל וחומר לגילוי ראש האשה שיש בה ערוה ממש - ולפי זה לא קשה הקושיא לר"ש שזורי שלדבריו ממילא אין הכ' מדבר בנזירה ועל הנזיר ליכא ק"ו.