חקירות בדיני הפרת נדרים

[מיללער]

האב והבעל מפירין נדרים רק ביום השמיעה, נסתפקתי מה הדין אם האב או הבעל אומר 'מופר לך מהיום ולאחר ל' יום' האם הנדר מופר או לא?

מדברי הגמ' והר"ן נדרים ע. יש לנטות ימין ושמאל בשאילתא דא, דמצד אחד אומר הגמ' באומר 'מופר לכי למחר' 'מהיום קאמר' ומשמע דזה מהני בברור אלא שהגמ' מדחה דאולי הוא כמו שאמר שעד למחר יתקיים הנדר וממילא לא הוי כמו שאמר 'מהיום'.

או כלך לדרך זה, להצד של 'כיון דקיימו היום למחר כמאן דאיתיה דמי' היינו כיון שאנו רואין שהוא רוצה בקיומה עד שעת הפרתו שוב לא מהני הפרה לאחר יום השמיעה, וזה הסברא אולי נמצא אפי' אומר בפירוש 'מהיום' שהרי מוסיף ולאחר שלשים יום, היינו שעד ל' יום תהי' הנדר קיים, אבל למעשה כשיגיע הל' יום תתבטל הנדר למפרע מיום שמעו וחוזר חלילה.

אשמח לקבל מקורות וספרים שדנים בזה

[ביליצר]

האב והבעל מפירין נדרים רק ביום השמיעה, נסתפקתי מה הדין אם האב או הבעל אומר 'מופר לך מהיום ולאחר ל' יום' האם הנדר מופר או לא?

מדברי הגמ' והר"ן נדרים ע. יש לנטות ימין ושמאל בשאילתא דא, דמצד אחד אומר הגמ' באומר 'מופר לכי למחר' 'מהיום קאמר' ומשמע דזה מהני בברור אלא שהגמ' מדחה דאולי הוא כמו שאמר שעד למחר יתקיים הנדר וממילא לא הוי כמו שאמר 'מהיום'.

או כלך לדרך זה, להצד של 'כיון דקיימו היום למחר כמאן דאיתיה דמי' היינו כיון שאנו רואין שהוא רוצה בקיומה עד שעת הפרתו שוב לא מהני הפרה לאחר יום השמיעה, וזה הסברא אולי נמצא אפי' אומר בפירוש 'מהיום' שהרי מוסיף ולאחר שלשים יום, היינו שעד ל' יום תהי' הנדר קיים, אבל למעשה כשיגיע הל' יום תתבטל הנדר למפרע מיום שמעו וחוזר חלילה.

אשמח לקבל מקורות וספרים שדנים בזה

זוהי משנה בריש פרק האומר דמעכשיו ולאחר ל מקודשת ואינה מקודשת ,ונחלקו רב ושמואל אי הוי ספק תנאי ספק חזרה ,דעת רב, ולשמואל הוי תנאי ,
עכ"פ השאלה כאן האם מועיל תנאי בהפרת הבעל,וצריך גם לדון מדין מלתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, עיין מנחת חינוך בסוף מצוה תו ,
ושו"ת רע"א בפסקים חלק א סימן מח ,

[מיללער]

זוהי משנה בריש פרק האומר דמעכשיו ולאחר ל מקודשת ואינה מקודשת ,ונחלקו רב ושמואל אי הוי ספק תנאי ספק חזרה ,דעת רב, ולשמואל הוי תנאי ,
עכ"פ השאלה כאן האם מועיל תנאי בהפרת הבעל,וצריך גם לדון מדין מלתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, עיין מנחת חינוך בסוף מצוה תו ,
ושו"ת רע"א בפסקים חלק א סימן מח ,

תודה רבה על הכיון, ועל המ"מ לגבי אי מהני תנאי בהפרה.

אולם ספקותי היתה על אף אם נאמר דמהני תנאי, ומטעם זה היה הנדר אמור להיות מופר, עכ"ז כיון דמחכה ל' יום יתקיים הנדר מדין קיום של יום שמיעה כמו דנראה מהגמ' נדרים הנ"ל.

אין באחרונים שאלה כזה?

[מיללער]

בגמ' להלן בדף עב: יש ציור דומה לזה עפ"י פי' הר"ן, והוא דבעל או אב יכול להפר נדר קודם ששמע על קיומה, ואומר שהנדר תופר מעכשיו לאחר שישמע, והוא כמו מהיום ולאחר ל' יום לגבי מה דשקלינן וטרינן אי מהני תנאי בהפרת הנדר

(ועי' בר"ן עג. ד"ה סבר דלמא דכ' דאחר שהפר הפרה כזו מעכשיו ולכי שמענא תו לא מצי למיהדר, וברש"ש שם תמה ע"ז למה לא יהי' יכול לחזור כמו במקדש אשה לאחר ל' יום דקיי"ל כריו"ח דחוזרת, ותי' דשא"ה דאמר 'מעכשיו' וכשיטת שמואל דתנאה הוי עיי"ש ולא הבנתי תירוצו שהרי לשמואל יכול לחזור עד ל' יום ולמה לא יוכל לחזור כאן קודם ששמע וצ"ע שוב מצאתי דהרש"ש כ"כ לשיטת הרמב"ן הובא בר"ן קידושין פ' האומר דבמעכשיו לא מהני חזרה ואתי שפיר, ועי' ברעק"א כאן בנדרים)

אולם אפשר לחלק ולהפריד ביניהם לגבי שאלתי, משום דכיון דאנן קיימין התם דשמיעה הוא תנאי בהפרת הנדר, ועד שלא שמע הרי אין כאן הבעיא של 'עבר יום שמעו ולא הפר' משא"כ כשכבר שמע, והתורה נתן לו זמן להפר עד שתחשך, והוא מאריך את הזמן לל' יום אולי מיקרי שעבר יום השמיעה בלי הפרה אפי' אם למעשה כשיגיע יום הל' יהי' הנדר.

[מיללער]

ואידך שאילתא נשאלה בבית מדרשינו בעניני הפרת נדרים, וזו ציורה:

ידועים דברי הגמ' נדרים סח. דנחלקו ב"ש וב"ה בהפרת נדרים בשותפות האב והבעל אי כ"א לבדו מיגז גייז או מיקליש קליש, ונפק"מ להלכה אם נדרה מתרין זיתין ידועין וחד מנהון הפר את הנדר ואכלה להני זיתי אי מילקא לקי או דאמרי' איסורא בעלמא היא דעברה אבל אין כאן מלקות משום שכל הנדר איקלישא בהפרה דחד.

והרמב"ם פוסק להלכה כב"ה דאיקליש קליש ומש"ה כ' בהל' נדרים פי"א ה"ט הפר הבעל לבדו ועברה על נדרה קודם שיפר האב אינו לוקה.

מה הדין בארוסה במקום שאין לה האב, כגון שמת האב (לאחר שתארסה) או שבגרה ופקע ליה כח האב, האם אז נפקע גם כח הבעל אף לאקלושי או דנשאר לו את חלקו ואם הפר נדרה ועברה לא תלקה?

[בברכה המשולשת]

ואידך שאילתא נשאלה בבית מדרשינו בעניני הפרת נדרים, וזו ציורה:

ידועים דברי הגמ' נדרים סח. דנחלקו ב"ש וב"ה בהפרת נדרים בשותפות האב והבעל אי כ"א לבדו מיגז גייז או מיקליש קליש, ונפק"מ להלכה אם נדרה מתרין זיתין ידועין וחד מנהון הפר את הנדר ואכלה להני זיתי אי מילקא לקי או דאמרי' איסורא בעלמא היא דעברה אבל אין כאן מלקות משום שכל הנדר איקלישא בהפרה דחד.

והרמב"ם פוסק להלכה כב"ה דאיקליש קליש ומש"ה כ' בהל' נדרים פי"א ה"ט הפר הבעל לבדו ועברה על נדרה קודם שיפר האב אינו לוקה.

מה הדין בארוסה במקום שאין לה האב, כגון שמת האב (לאחר שתארסה) או שבגרה ופקע ליה כח האב, האם אז נפקע גם כח הבעל אף לאקלושי או דנשאר לו את חלקו ואם הפר נדרה ועברה לא תלקה?

למיטב זכרוני, מרנא הנצי"ב נוגע בזה בפירושו לספרי שם.

[מיללער]

למיטב זכרוני, מרנא הנצי"ב נוגע בזה בפירושו לספרי שם.

אפשר להעתיק?

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני, מרנא הנצי"ב נוגע בזה בפירושו לספרי שם.

אפשר להעתיק?

לצערי אין לי דרך

[מיללער]

למיטב זכרוני, מרנא הנצי"ב נוגע בזה בפירושו לספרי שם.

אפשר להעתיק?

לצערי אין לי דרך

עברתי ב"ה על כל דברי הנצי"ב בפרשת נדרים על הספרי ולא מצאתי רמז ורמיזה להענין שדברנו, אם המצא תמצא ביד מעלתו מ"מ מדויק אשמח כמוצא שלל רב.

אולם יגעתי ומצאתי פתרון מהירושלמי פרק נערה המאורסה ה"א, דמבואר שם בהדיא דבעל בלי האב אין לו כח אף לאקלושי נדרא, ודוקא במקום שלבסוף הפר גם האב אלא שהאשה עברה על הנדר בין הפרת הבעל להפרת האב אז אמרי' דאינו לוקה דהנדר איקלישא בהפרת הבעל (כן הסביר הצפנ"פ ברמב"ם נדרים פי"א ה"ט עיי"ש).

[מיללער]

האב והבעל מפירין נדרים רק ביום השמיעה, נסתפקתי מה הדין אם האב או הבעל אומר 'מופר לך מהיום ולאחר ל' יום' האם הנדר מופר או לא?

מדברי הגמ' והר"ן נדרים ע. יש לנטות ימין ושמאל בשאילתא דא, דמצד אחד אומר הגמ' באומר 'מופר לכי למחר' 'מהיום קאמר' ומשמע דזה מהני בברור אלא שהגמ' מדחה דאולי הוא כמו שאמר שעד למחר יתקיים הנדר וממילא לא הוי כמו שאמר 'מהיום'.

או כלך לדרך זה, להצד של 'כיון דקיימו היום למחר כמאן דאיתיה דמי' היינו כיון שאנו רואין שהוא רוצה בקיומה עד שעת הפרתו שוב לא מהני הפרה לאחר יום השמיעה, וזה הסברא אולי נמצא אפי' אומר בפירוש 'מהיום' שהרי מוסיף ולאחר שלשים יום, היינו שעד ל' יום תהי' הנדר קיים, אבל למעשה כשיגיע הל' יום תתבטל הנדר למפרע מיום שמעו וחוזר חלילה.

אשמח לקבל מקורות וספרים שדנים בזה

קבלתי באיוולט דברי רבי שלמה זלמן בזה, וכנראה שנסתפק בזה ולא העלה ארוכה

[מיללער]

בסוף פרק נערה המאורסה דף עט. קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר

נסתפקתי במי שקיים בלבו ובאותו רגע הפר בפיו, ונתכוין לשתיהם, אי הוה כמי שאמר קיים ומופר ליכי בבת אחת דמסקינן לעיל בדף סט. דאין כאן לא הקמה ולא הפרה, או דכאן אמרי' דמה שאמר בפיו עדיף ממה שחשב בלבו והנדר מופר.

ומצאתי בנדרי זריזין דנסתפק במי שהפר בפיו אבל בלבו לא רצה להפר, אלא עשה כן ע"מ למיקט או להראות לה פנים, והעלה דכיון דכאן נקיטינן דקיים בלבו קיים נמצא שעל אף שבפיו הפר אבל כיון שלבו לא היה עמו אזלינן בתר מחשבתו ואם עבר יום השמיעה ולא הפר עוה"פ נתקיים הנדר עיי"ש.

ואפשר לחלק בין מי שמפר ולא נתכוין להפרה למי שאכן מפר בלב שלם אלא שעכ"ז רוצה גם לקיים בבת אחת וצ"ע

(ועי' בגה"ש לרעק"א שהקשה על הדין של קיים בלבו קיים דלכאורה דברים שבלב אינם דברים ומנלן דכאן אזלינן בתר מחשבה ולא נחה דעתו ממה שכ' הר"ן בזה)

[מיללער]

ראיתי בכתבי מהרא"י (לבעל תרומת הדשן) עה"ת פר' מטות שחקר אם נערה אסרה בנדר לעשר שנים אי מהני הפרת האב להפר הנדר מכל וכל או שהפרתו מהני רק עד זמן שתתבגר שהרי אינו עוקר הנדר מעיקרו, ולאחר שתתבגר תהא אסורה בנדרה, וכתב שיש לעיין בזה.

לכאורה אפשר לדמותה לסוגיית הגמרא נדרים פט. אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש דנחלקו בה ר' ישמעאל סבר שאין הבעל מפר ור' עקיבא סבר שהבעל מפר - ופסקינן (יור"ד סי' רל"ד סעי' ל"ד) כרבי עקיבא דיפר. ונראה שכאן מפר אף לר' ישמעאל דע"כ לא פליגי אלא אם כל הנדר לא יחול אלא לאחר שנתגרשה, אבל מכ"מ אשה שנדרה נדר על כל ימיה והפר הבעל לכו"ע חל הפרה אף שלאחר שנתגרשה וא"כ מאי קא מיבעיא ליה להתרומת הדשן?

האם אפשר לחלק בזה בין הפרת האב לאחר בגרות הבת לבין הפרת הבעל לאחר גירושי אשתו?

[מיללער]

בגמ' להלן בדף עב: יש ציור דומה לזה עפ"י פי' הר"ן, והוא דבעל או אב יכול להפר נדר קודם ששמע על קיומה, ואומר שהנדר תופר מעכשיו לאחר שישמע, והוא כמו מהיום ולאחר ל' יום לגבי מה דשקלינן וטרינן אי מהני תנאי בהפרת הנדר

לענין אי מהני תנאי בהפרת נדרים דן בזה הגרעק"א בשו"ת ח"א סי' מ"ח ביחס למחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן אי מהני שליחות בהפרת נדרים (נדרים עב:) עיי"ש.

ולעצם הסוגיא ומחלוקת הנ"ל יש לי בזה הרהורי דברים, אמרתי אשיחה כאן וירוח לי, וזה החלי בס"ד.

בגמרא נדרים דף עב: נחלקו רבי יונתן ורבי יאשיה אי מהני שליחות להפרת נדרים, רבי יונתן ס"ל דכיון דקיימ"ל בכה"ת כולה שליחו של אדם כמותו מהני שליחות להפרת נדרים, ורבי יאשיה סבר דלא מהני דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו.

והר"ן ביאר שיטת רבי יאשיה שהלימוד הוא מכפל הלשון 'אישה' יקימנו תואישה' יפירנו נלמד דדוקא הבעל מיפר ולא שלוחו, וכן ביארו רוב הראשונים (כאן ובבא מציעא צו.). אולם בתוס' כאן כ' בקיצור 'אישה ולא שליח' ומפשטות דבריו נראה שלמד כן במשמעות הכתוב.

וביתר ביאור כתבו כן התוס' מפורש במס' בבא מציעא דף צו. בסוגיא דבעליו עמו, דהגמ' שם מביאה המחלוקת הנ"ל לגבי אי מהני שליחות לשומר לפטור מדין בעליו עמו, היינו אם שליחו של המשאיל/המפקיד היה עמו במלאכתו אי נפטר השואל/השומר מטעם בעליו עמו, והגמרא תלאו במחלוקת התנאים דלרבי יונתן מהני שליחות ופטור ולרבי יאשיה לא מהני וחייב. והקשו בתוס' דלכאורה גם רבי יאשיה מודה שיש דין של שליחו של אדם כמותו, אלא שבהפרת נדרים יש לימוד מיוחד דלא מהני שליחות ואיך זה שייך לסוגיא דידן של בעליו עמו.

ותירצו בתוס' בב' אופנים, או דהלימוד של רבי יאשיה הוא מכפל הלשון וכן יש כפל לשונות בפסוקי ד' שומרין לגבי הפטור של בעליו עמו, או דכמו שסבר רבי יאשיה דממשמעות הלשון 'אישה' נתמעט שליחות כמו כן מהלשון 'בעליו' נתמעט שליחות - וכמו שכתבו בנדרים שסברת רבי יאשיה הוא מממשמעותא דקרא.

והנה בספרי פר' מטות (פיסקא קנ"ד) הובא גם מחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן, אבל על כתוב אחר לגמרי וז"ל הספרי: אישה הפרם וה' יסלח לה, אם הפר הבעל מופר ואם לאו אינו מופר דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר בכ"מ שליחו של אדם כמותו.

ולכאורה נראה דנחלקו גמרא דילן והספרי בהאי מילתא, דאם מביאים הקרא של אישה יקימנו ואישה יפירנו משמע שהלימוד הוא מיתורא דאישה, משא"כ מהספרי משמע שזה ממשמעות הכתוב 'אישה הפרם' ולא שליח, וצ"ע.

[אביר הרועים!]

למה אין להוכיח מסוגיית נדרים סט. לא תיחול הקמה אא"כ חלה הפרה. מוכח דמהני תנאי בהקמה על אף דליתא בשליחות (כל הטעמים המבוארים בהפרה מתקיימים גם בהקמה) ולשון הר"ן שם בע"ב "ואי אמרת דהפרה לא חיילא מינה דהקמה נמי לא חיילא דהא אתני ואמר דלא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה"?
אשמח לתשובות