בתוס' ד"ה קדש למ"ד מלמטה - י"מ למטה ממש זה למעלה מזה ולא מיסתבר דאין זה כדרך קריאתו אלא יש לפרש זה שלא כנגד זה קדש למ"ד בתחילת שיטה התחתונה ושם בסוף שיטה עליונה.
כתב בהגהות הרש"ש:
קשה לי מדוע לא נכתבו כסדר קריאתן, אם משום שלא רצו להקדים תיבת קדש לשמו כדפרש"י בשבת הלא בתחילת התורה לא הקפידה בזה עי' מגילה (ט) ובתד"ה אלהים. ועי' סוף מסכת ידים ורש"א בח"א הרגיש בזה. ועוד מהו הכוונה בכתיבת קדש לה' בציץ לבד הלא כל הבגדים נקראו בגדי קדש, עי' רש"א בח"א בשבת. ולכן נ"ל משום דשמות השבטים נכתבו על החושן נגד לבו והיה הכוונה לקרות מלמטה למעלה ראובן כו' קדש לד' וכמש"כ קדש ישראל לה', ולכן ס"ל לת"ק שנכתב יה למעלה כו' להורות דקריאת הכתיבה היא מלמטה למעלה והוא ע"ד כתיבת המלאך לבלשאצר לדעת ריו"ח בסנהדרין (כב).
ועיקרו של רעיון נפלא זה ש'קדש לד'' קאי על השבטים נתבאר היטב בדברי ה'משך חכמה' בפרשת תצוה (כח, לז), וז"ל,
ויעו"ש עוד דברים ערבים.ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לה'. יתכן דלא קאי על הציץ, רק הבגדי כהונה מעכבין זה את זה, ונקרא מה שעל האפוד והחושן עם הציץ כאחד, וזהו ראובן שמעון וכו' יוסף בנימין שבטי ישורון קודש לה', וכמו שאמר (ירמיה ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וכו'". ולכן אמרו בזבחים (מה, ב) דציץ אינו מרצה על קדשי עובדי כוכבים, דרק על השבטים מכפר. ומשום הכי מרבה בספרי בהעלותך מ"ככם כגר יהיה לפני ה'" (במדבר טו, טו) דציץ מרצה עליהם. ועיין תוספתא מנחות פרק ו (הלכה ו): אבני שוהם ואבני מילואים מעכבין זה את זה. ומפני זה אמרו יבמות (ס, ב) דהעבירו בנות מדין לפני הציץ, דלעכו"ם הציץ אינו לרצון רק לפורעניות, היינו דעליו כתוב דישראל "קודש לה'". אם כן הם החטיאו את ישראל בדבר פעור וחללו וטמאו קודש, לכן נפרעו מהם על ידי הציץ, ופשוט.
אלא שבדברי המש"ח נראה דהצירוף עם השבטים היינו מחמת עצם הצירוף של בגדי כהונה שמעכבים זה את זה, ולכן סבר שגם שמות השבטים הכתובים ע"ג אבני האפוד וגם השמות הכתובים ע"ג אבני החושן מצטרפים לכתוב בציץ, ואילו הרש"ש סבר שהצירוף הוא מחמת אפשרות הצירוף של הקריאה בפועל, ולכך סבר שהכתוב ע"ג החושן שיכול להקרא יחד עם הכתוב בציץ מלמעלה למטה מצטרף, ואילו הכתוב ע"ג אבני האפוד אינו מצטרף.
[וראה עוד במאמר "כתיבת "קדש לה'" על הציץ", מאת הגאון רבי בנימין זאב פראג, ספר הזכרון אדרת אליהו (ראם; עמ' שפ)].
