מבואר בגמ' שטוב לגידול הילד לתת לו כלים לשבור, וכן נהג רבה לקנות לילדיו כלי חרס שישברום. וכ' רד"ה תבורי מאני וז"ל: "להפקיר לו כלים לשבר ולמלא תאוותו".
יל"ע מהו להפקיר לו, ונראה בס"ד, דהנה דעת הראב"ד בתמיד (ראיתי מובא בשמו, ואשמח למי שימציא לי מקורו בדיוק) שבהפקר אין איסור בל תשחית, ומובן א"כ מש"כ רש"י שהפקירו לו. ודו"ק.
ואמנם היה מקום לומר שאין זה בל תשחית משום שיש בזה צורך, אבל מהיות טוב מובן דעדיף להפקירו.