אTKH כתב:כמדומה שהכוונה אפי' רק אינו יודע שחייב קרבן.
רש"י סח: כתב:כ''ש שהוספת. על דברי והרי אתה מסייעני וגם בזו אני אומר שהוא חייב ולקמן מפרש במאי שגג:
תוס' שם כתב:כל שכן שהוספת. כדפירש בקונטרס דאף בזו מחייב ומחייב נמי כי ליכא ידיעה בשעת מעשה
לעיקוואד כתב:אז מה כל הילפותא שלו מה מזיד שהיתה לו ידיעה, ומשמע שמפרש ידיעה בשעת מעשה? [גם זה רק ילפותא להוסיף, שגם מי שהיה לו ידיעה?]
מיללער כתב:לעיקוואד כתב:אז מה כל הילפותא שלו מה מזיד שהיתה לו ידיעה, ומשמע שמפרש ידיעה בשעת מעשה? [גם זה רק ילפותא להוסיף, שגם מי שהיה לו ידיעה?]
הילפותא ממזיד הוא שצריך ידיעה כלשהוא, ופוטר את מי שלא ידע כל עיקר כמו תינוק שנשבה.
אמר רב הונא היה מהלך (בדרך או) במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד חייא בר רב אומר משמר יום אחד ומונה ששה במאי קמיפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון מיתיבי היה מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת משמר יום אחד לששה מאי לאו מונה ששה ומשמר יום אחד לא משמר יום אחד ומונה ששה אי הכי משמר יום אחד לששה משמר יום אחד ומונה ששה מיבעי ליה ועוד תניא היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ומשמר יום אחד תיובתא (דר' חייא) בר רב תיובתא אמר רבא בכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו [בר מההוא יומא] וההוא יומא לימות דעביד מאתמול שתי פרנסות ודילמא מאתמול שבת הואי אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא וההוא יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא אמר רבא אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כולו פשיטא מהו דתימא כיון דשבת לא נפיק במעלי שבתא [נמי] לא נפיק והאי אי נמי בחמשה בשבתא נפיק לישתרי ליה למיעבד מלאכה תרי יומי קא משמע לן זימנין דמשכח שיירתא ומקרי ונפיק
מיללער כתב:
ומה שהקשה הגר"י ענגיל על דברי הרדב"ז בזה"ל: "צ"ע דמה שייכת קרבן כאן הרי אין כאן שגגת עבירה, וקרבן אין בא רק על השוגג" לא הבנתי בדיוק מה קשה לו, הרי אם נקטינן שלא כדברי הרדב"ז בפשטות, הרי עשה מלאכה בשבת 'בשגגת שבת' אחרי שלא ידע שהיום שבת, ולמה אין כאן שגגת עבירה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 141 אורחים