הודעהעל ידי רחמים » א' נובמבר 18, 2012 10:31 pm
שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מד ד"ה ובשו"ת לחמי
שהבגד המכובס כיון שלבשו אדם אפי' שעה תו לא מיקרי מכובס לפי שהאדם מקפיד על לבושו שלא יטנף וכיון שלבשו אדם א"א שלא יטנף מעט או הרבה, ורגילי אינשי למיקפד בטינוף בגדיהם כההוא דגרסינן בפ' כירה (מ"ו ע"ב) רב איויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא, בעא לצעורי', ופירש"י ז"ל איקפד רבא משום טינוף המטה, והא ודאי צרכינן למימר דאע"ג דהוו מאיסן ביה כרעיה לא היה כ"כ שתהיה המטה מתטנפת בהם הרבה, דהא רב איויא ת"ח הוה ודרך ארץ קדמה לתורה, אלא שרבא איסטניס בדעתו הוה ואיקפד אעפ"י שהטינוף לא היה מורגש כ"כ, ולימדוני רז"ל בהאי עובדא שאדם עשוי להקפיד על טינוף כליו, וכבר כתבנו שכלי פשתן מתטנפים בקלות ולא יהיה אלא זיעת הגוף שמטנפת אותם, ולפיכך שפיר נהגו עלמא להתיר בלבישת אדם אחר לפי שמבטל חשיבות הכיבוס.
ועיין עוד בחתם סופר החדש יותר על הש''ס