שבת דף ה עמוד ב

[רחמים]

למדנו בגמ':
"שמן שצף על גבי יין - מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן. "

נראה לי שכל זה דווקא כאשר השמן הוא מועט ואינו מכסה את היין אלא היין נראה מסביב לשמן , וממילא השמן נייד בתוך היין ודומה לאגוז במים אבל אם השמן ממלא את כל פני החבית עד שלא רואים את היין הרי א''כ אין השמן נייד אלא נייח וחייב.

[אוצר החכמה]

חידוש כזה צריך מקור, וגם אינו פשוט מסברא כלל, ומעבר לזה הרי במקרה של המחלוקת לגבי טומאה וטהרה אין את החילוק הזה, כך שזה עוד יותר רחוק שמה שתלתה הגמרא במחלוקת ריב"נ ורבנן הוא על יסוד הסברא ולא מדובר בכלל על אותו מקרה. (אני מסכים שזה הסבר אפשרי אבל לא כ"כ מסתבר כאן)

[בברכה המשולשת]

בכל מקרה אם השמן אינו בתחתית החבית אלא על המים אז הוא נייד ולא נייח.

[רחמים]

אנו רואים שפשוט לרבא שמים במים נחשבים מונחים, ואגוז בתוך מים לא נחשב מונח, ואין נידונים אלו תלויים במחלוקת רבנן ור' יוחנן בן נורי, והשאלה מדוע?

ונראה לבאר שמים ומים מין אחד הם ולא נכרים בפני עצמם ולכן נחשבים כמונחים כיון שבטלים כביכול למים הראשונים - ואף שהמים השניים נדים בתוך מים ראשונים, אבל אגוז במים שזה מוצק וזה משקה ברור שלא נחשב כמונח כיון שאינם מין אחד וגם האגוז נע.
אבל ביין ושמן זה משהו ממוצע: מצד אחד יין ושמן הם מין אחד - משקין, אבל מצד שני השמן ניכר בתוך היין, ובזה נחלקו : חכמים מדמים את זה לאגוז, ורי' בן נורי מדמה את זה למים במים.

[סורגים]

מלשון הגמ', איני בטוח שרבא מסכים למה שאמרו שם שמן על גבי מים באנו למחלוקת ר"י בן נורי ורבנן. ויתכן שהגמ' הוסיפה קטע זה ואין זה מדברי רבא שהובא לעיל מזה.

מה גם שהרי רבא רצה לומר שגם אגוז בכלי נחשב להנחה למרות שאינו מתבטל ולא כלום, ובהכרח מפני שכך הוא הדרך וכפי שביארו שם התוס'.

ובקטע שהגמ' כתבה לדון מים על גבי שמן וכו' הנידון הוא אם השמן נחשב כדבר נפרד מן המים או שהוא חלק מן המים וכפי שביאר שם רש"י בד"ה לא פסל אלא שמן וז"ל. ולענין שבת נמי הוי כדבר אחר. כלומר, רבא מסתכל על זה, אם כך הוא הדרך אם לאו, ובקטע בהמשך, הגמ' כותבת לדון, אם נחשב לדבר אחד אם לאו ואין זה מדברי רבא.

[מיללער]

אגב במס' נזיר דף ס"ד ע"א יש בעיא דומה לזו בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני המים מהו בתר כלי אזלינן או בתר מיתא אזלינן והגרע"ק בגליון הש"ס שם מציין הגמ' שלנו, ומעניין שפה אינו מציין הגמ' דנזיר וצ"ע אם הם אכן דומים.

[סורגים]

הייתי אומר, שכאן בשבת, יש בה הגיון בקושיתו של רבא, שהרי הניח את האגוז בכלי ועשה הנחה, או אפשר, שמכיון שהכלי על המים לא נחשב למונח, לכן גם האגוז שבכלי אינו נחשב למונח. משא"כ בגמ' בנזיר הדיון שם על איך גזרו, אם העיקר הוא הכלי, וכמאן דמונח על גבי קרקע, וספק מגעו טמא, או העיקר הוא המת והוא צף, וספיקו טהור.

ולא רצה הרע"א לדמות מילתא למילתא, כאשר כאן הוא שאלה בהגיון, אם נחשב להנחה אם לאו, שלא כמו בנזיר שהדיון הוא איך גזרו, באופן כזה וכזה.

אמנם התבוננתי בשפת אמת וראיתי שטרח להבין דבריו של רבא, ומה בכך שאגוז על גבי מים אינו נחשב להנחה אטו משום כך גם כלי על גבי מים אינו נחשב להנחה.

ובשפת אמת שאינו תחת ידי ברגע זה, טורח להבין מדוע לא ייחשב כלי ואגוז על גבי מים להנחה, לדעתו, הרי זה כמו הנחה בתוך רכב הנוסע ברה"ר, שפשוט לו שזה נחשב להנחה, וגם אם הרכב אינו נחשב לנח, אבל המניח בתוך רכב ודאי הוי הנחה מעליא, ובין הדברים, משמע מדברי השפ"א שרבא חידש כביכול מילתא ללא טעם, שאגוז על גבי מים אינו נחשב להנחה.

בכל אופן, אם לא טעיתי בהבנת השפ"א ז"ל הרי גם דברי רבא כאן אין להם טעם, בהגיון ההנחה. ומדובר בגזירות בעלמא. כעין מה שדובר בנזיר.