ברכות דף נ

[היא שיחתי]

בע"ב מבואר דמאכלים שאינם נמאסים מותר לזרוק ופירש"י רימון ואגוז וכל דבר קשה
ובמעשה שעליו מדובר בגמ' מוזכרים שהגישו ב' מאכלים תמרים ורימונים
ומכך שלא הזכיר רש"י תמרים משמע שתמרים נמאסים וא"כ יש לפרש שמר זוטרא זרק רימון בדווקא
אולם יעוי' בלשון המהרש"א דמשמע דשרי לזרוק בין תמרים בין רימונים ואותם זרק מר זוטרא

ויל"ע במציאות האם נמאסים תמרים?
וכן במציאות מה קורה לרימון שנופל?
לכאו' גם אגוז נשבר ומתפזר בנפילה, ושמא המאיסות אינה אם נופל הפרי אלא בעצם מה שנחבט בכף היד ומלכלך ומאבד צורתו

[אTKH]

אנו מכירים בעיקר את התמרים המיובשים...
ולעיל מבואר בגמ' שמהתמר היה זב דבש, ובראשונים שם משמע שהיה זב מאיליו, א"כ התמרים היו מאד רכים.

[בברכה המשולשת]

תמר טרי הוא רך. (וגם תמר מיובש)

[יתר10]

ויל"ע במציאות האם נמאסים תמרים?

בשו"ע הל' אבידה ומציאה סי' רס סעיף ו מבו' דקציעות נמאסים עם נפילתם אבל תמרים לא. עיי"ש

[רחמים]

לענ''ד יש לראות לפי המציאות בשטח:
אם אחר זריקת המאכל אנשים יאכלו אותו - מותר לזורקו על החתן, ואם לא - לא.