ברכות לו

[חד בין תרין]

מה שאלת הגמ' פשיטא שמברך על השמן כששותהו לרפואה,
הא קמ"ל טובא: שמברך עליו בופה"ע ולא שהכל כמימיהן של שאר פירות.

[מיללער]

בדף לה ע"ב וכן אר"י אר"י שמן זית מברכין עלין בפה"ע, היכי דמי אילימא דקא שתי ליה משתה, אוזיקי מזיק ליה ופירש"י בד"ה אוזיקי וז"ל מזיק לגופיה ואין זו אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב.

מאיפה שמעינן בואכלת שאכילה דמזיק לגופיה לא מיקרי אכילה לגבי ברכה? ועוד, האם זה מוסכם להלכה אם אדם אוכל דבר שמזיק לגופו אינו מברך?

והנה בדף ל"ו ע"א סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחי דשערי הואיל וקשה לקוקיאני (פירש"י: תולעים שבמעים) לא ליבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי.

האם אין זה סותר לדעיל שבמקום שמזיק ליה לא בעי ברוכי? ואם נאמר שיש נפק"מ בין אוזיקי לקשה, למה מסיק הגמ' שכיון שאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי, שנראה מזה שבכ"א שיש לו הנאה בעי ברוכי על אף שקשה או מזיק ליה, ולפי"ז באדם שיש לו הנאה משתיית שמן זית, בעי ברוכי?

[ארי במסתרים]

עי' בריטב"א (וכמדו' גם במאירי) שפירש דאזוקי קא מזיק היינו שמזיק את השמן, ולפי"ז יתכן שיתורצו הקושיות
אבל לא עיינתי בזה עדיין כל הצורך

[אTKH]

זה גופא הגמ' מחלקת
שקמח שעורים יש ממנו קצת הנאה (היינו בטעמו) ולכך מברכים
משא"כ שמן זית.
ויש מתרצים שהוא מזיק רק קצת דקשה לקוקיאני, משא"כ שמן זית מזיק יותר לגוף כולו.

[אפרקסתא דעניא]

מה שאלת הגמ' פשיטא שמברך על השמן כששותהו לרפואה,
הא קמ"ל טובא: שמברך עליו בופה"ע ולא שהכל כמימיהן של שאר פירות.

עיי' צל"ח שהקשה כך.

[אפרקסתא דעניא]

בדף לה ע"ב וכן אר"י אר"י שמן זית מברכין עלין בפה"ע, היכי דמי אילימא דקא שתי ליה משתה, אוזיקי מזיק ליה ופירש"י בד"ה אוזיקי וז"ל מזיק לגופיה ואין זו אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב.

מאיפה שמעינן בואכלת שאכילה דמזיק לגופיה לא מיקרי אכילה לגבי ברכה? ועוד, האם זה מוסכם להלכה אם אדם אוכל דבר שמזיק לגופו אינו מברך?

והנה בדף ל"ו ע"א סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחי דשערי הואיל וקשה לקוקיאני (פירש"י: תולעים שבמעים) לא ליבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי.

האם אין זה סותר לדעיל שבמקום שמזיק ליה לא בעי ברוכי? ואם נאמר שיש נפק"מ בין אוזיקי לקשה, למה מסיק הגמ' שכיון שאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי, שנראה מזה שבכ"א שיש לו הנאה בעי ברוכי על אף שקשה או מזיק ליה, ולפי"ז באדם שיש לו הנאה משתיית שמן זית, בעי ברוכי?

צ"ל דשם רק מזיק הגוף, וכאן גם תורם לגוף, אלא שיש כאן צד נזק. ולפ"ז חולה שאוכל מאכל שמזיק לו צריך לברך.

ועיי' שו"ע הרב.

[מיללער]

זה גופא הגמ' מחלקת
שקמח שעורים יש ממנו קצת הנאה (היינו בטעמו) ולכך מברכים
משא"כ שמן זית.
ויש מתרצים שהוא מזיק רק קצת דקשה לקוקיאני, משא"כ שמן זית מזיק יותר לגוף כולו.

לפי דבריך מי שאכן נהנה מטעם שמן זית צריך לברך, או דילמא אמרי' בזה בטלה דעתיה אצל כל אדם