דף כו עמוד ב' תשלומי תפילה

[רחמים]

וז''ל התוספות בשם הרי"ף :
ואם לא הבדיל ‏בראשונה והבדיל בשניה - שניה ‏עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, דאיבעי ‏ליה לאקדומי תפלת שניה ‏ברישא (דהכי) [דהיא] חובה וכיון דלא אבדיל ‏ברישא ואבדיל בבתרייתא ‏גלי דעתיה דהך בתרייתא היא חובה הלכך ‏בעי למהדר ולצלויי זימנא ‏אחריתי כדי להקדים חובת שעתיה ברישא ‏ואי אבדיל בתרוייהו אף על ‏גב דלא מיבעי ליה למעבד הכי לא מחוייב ‏לאהדורי ואי לא אבדיל ‏אפילו בחדא מנהון לא מהדרינן ליה דתניא ‏טעה ולא הזכיר הבדלה ‏בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול ‏לאומרה על הכוס עכ"ל.‏

וצ"ב מאי דקאמר "גלי דעתיה" ומה יהיה הדין באדם שבאמת התכוון ‏בראשונה לשם חובה אלא ששכח ולא אמר הבדלה ובשניה התכוון לשם ‏תשלומין והתבלבל והזכיר הבדלה?‏

[בברכה המשולשת]

יעויין במשנ"ב שמעלה נדון זה בשם האחרונים.

[עשוי לנחת]

ידועה בזה סברתו הידועה של הגר"ח לגבי 'הבדלה בתפילה' שאינה דין בתפילת מוצ"ש, אלא דין בתפילה הסמוכה לשבת, ולכן סבר שהמתפלל שחרית של יום א' פעמיים להשלמה של מעריב של מוצ"ש, יאמר 'הבדלה' בתפילה הראשונה. [וכמדומה שבמשנ"ב לא פסק כך].
אין לי כעת את כל המקורות, אולי מאן דהו יעלה לכאן הכל ברור יותר.
האם זה לא נסתר מדברי הגמ' כאן?