בסוף פרשת בחקותי ויקרא כז לב נכתב בתורה הפסוק היחידה מענין מצוות מעשר בהמה
ועיין בגמרא וברמב"ם שהדבר היחיד המעכב במעשר שיחול הוא הספירה, שצריך לספור מ1 עד 10 ולעשר העשירי, ואם לא ספר בפה לכאורה אינו חל ושאר ההלכות לא מעכבים בדיעבד
ועיין לשון הרמב"ם שאם הפריש מ10 אינו קודש שונה מתרומה שיכול להפריש בלי לספור והנה בודאי צריך לספור במחשבה כדי לידע המספר שיש בכל עדר אלא שלא ספר בפה רק בראש
ויש לעיין למה באמת עשה הקב"ה כן אצל מעשר בהמה שהעיקר הוא שיספור
והנה גם בספירת העומר הרי ידועים דברי הר"ן שהם לזכר שספרו בני ישראל את הימים מיציאת מצרים עד מתן תורה. אבל עדיין למה הוא ספירת "העומר", ולא עוד אלא שהמתנהג לומר לעומר ואמר בעומר לא יצא וכן להיפך, הרי העיקר הוא הספירה
ועוד ידועים דברי הגמרא פסחים סח: לגבי המחלוקת התנאים אם חציו לכם וחציו לשם או כולו כולו, ובגמרא מובאים הפסוקים שלכם כתיב אצל שמיני עצרת ולהשם כתיב אצל פסח, ובתורה לא כתוב כלל שם עצרת לשבועות, ולא מצינו אלא במשנה וצ"ע למה שינו החכמים, ומתי התחיל? [ובדרך אגב רואים מזה הכח שביד חכמים שהגמרא שם מספר שמר בריה דרבינא התענה כל יום חוץ מ3 ימים ערב יוה"כ ופורים ושבועות משום לכם, אבל פסח וסוכות הרי התענה על אף שהפסוק של עצרת תהיה לכם כתיב אצל סוכות ולא אצל שבועות ושבועות אינו אל סברא של אמוראים יום שניתנה בו תורה, אלא להראות לך הכח של חכמים
עכ"פ למה ומתי שנוי
ויש לומר דהנה טעם שאסור לספור את ישראל כתיב בפרשתינו במדבר ובכי תשא שלא יהיה בהם נגף דהיינו בפשטות שלא ישלוט בהם עין הרע ח"ו אבל כשנותנים שקל שהוא לגבוה ולקרבנות [ואפשר שלכן בבית המקדש הלך הכסף לקרבנות ולא כפעם הראשון שהלך לאדנים] אין בו היזק
וכמו כן זהו הטעם של ספירה אצל מעשר בהמה שהוא קרבן והביאם בבית המקדש שהקב"ה רצה שיעשו לצורך גבוה המספרים, וזה מכניס במספרים קדושה ושלא יזיקו את הבעלי החיים ואדם ובהמה תושיע השם
ואפשר לומר שכמו שיש בנפש כמו כן יש בשנה הוא הימים והשבועות, שרצה הקב"ה שהמספר של ימים ושבועות והלאה לא יזיקו להימים [וכידועים דברי הזוה"ק שהימים יש בהם חיות והוא בריה בפני עצמו שמרמזים לספירות], והנה בשנה ראשונה ליציאת מצאים הרי ישראל מרוב תשוקתם ספרו הימים עצמם לידע כמה ימם למתן תורה, ולכן הוסיף משה יום אחד מדעתו כדי שלא היה מכוון כהשמספר 50 אלא 51
אבל לדורות עולם הרי שיספרו הימים רצה הקב"ה שלא יהיה נזק בספור את הימים והשבועות ולכן צוה שבהתחלת הספירה יקריבו קרבן עומר וזה קרבן לגבוה וממילא אל יהיה נזק [ויש לעין אם כבר בשנה שניה הקרבו העומר ואם לאו הרי שגם לא ספרו]
ובזה יתורץ שנוי שם היום טוב של שבועות, שהרי שבועות מרמז לספירת השבועות והיהמים, וכל זה בזמן שמקריבין העומר בבית ראשון הרי שקראוהו שבועות שהרי זכות וקדושת קרבן העומר בהתחלה וכבש עצרת בסוף הגין על המספר שיהיה בו קדושה ושלא יזיק ח"ו, אבל בגלות בבל שלא הקריבו עומר [וכדברי הגמרא אצל מרדכי שהיה בגלות בבל בסופו שלמד את דיני קמיצה של מנחת העומר כמובא במדרש משום ונשלמה פרים שפתינו] חששו החכמים שלא לקראתו שבועות, וממילא שאלו את שם עצרת משאר ימים טובים ונקרא שמו עצרת
כנלע"ד