פורום אוצר החכמה

קיבלתי מאמר חדש, מקיף ומפורט, על אודות מנהג השמחה בל"ג בעומר במירון. המאמר כולל סקירה רחבה של מה שהתרחש שם במשך כ-800 שנה. תוך כך יתברר מתי וכיצד הכל התחיל, ובאיזה אופן התפתח ועבר מדור לדור.

הבהרה: המאמר מובא בגרסה מעודכנת להלן

ישר כוחו של הרב אהרונוב שמזכנו תמידים כסדרם במאמרים מאירים ונהירים.

יושב בסתר כתב:קיבלתי מאמר חדש, מקיף ומפורט, על אודות מנהג השמחה בל"ג בעומר במירון. המאמר כולל סקירה רחבה של מה שהתרחש שם במשך כ-800 שנה. תוך כך יתברר מתי וכיצד הכל התחיל, ובאיזה אופן התפתח ועבר מדור לדור.

ל''ג בעומר במירון - סקירה היסטורית.pdf

מאמר יסודי מרתק ומלא ענין, כדרכו הטוב של הרב אהרונוב

המאמר עוסק מלבד בשאלת השתלשלות עצם חגיגת ל"ג בעומר במירון גם בתולדות ההדלקה במירון, ולדבריו ראשיתה בצורך להאיר את המקום ורק בהמשך הפך הדבר לענין בפני עצמו לכבוד רשב"י, ועוד הוא טוען כי מנהג שריפת הבגדים מאוחר לראשית מנהג ההדלקה אז היו רק משתמשים באריגים ולא בבגדים ליצירת פתילות, ראה דברים שם עמ' 46 והלאה.
אולם על אף כל הדברים הנוכחים, למעשה מתיעודו הראשון של המנהג בפי תלמידו של האור החיים עולה כי היו שהדליקו באריגים יקרים כמו אותה אשה שהדליקה באריג ארוג עם כסף, דעת לנבון נקל שאין שום מעלה לתאורה בכך שהיא נעשית מאריג יקר ולא מכזה פשוט המתאים לפתילות, לא כל שכן שאריג ארוג עם כסף לא תורם כלום לענין, וטענת "בל תשחית" שנאמרה על הדלקת הבגדים השימושיים נכונה באותה מידה על אריגים ממין זה, כך שבהכרח ראו כבוד לרשב"י בהדלקת דברים חשובים הגם שאין בהם תרומה לתאורה במקום, אמת שיתכן כדברי הכותב שהמטרה היתה לתאורה ולא סתם הדלקה כפי שהונהג בשנים מאוחרות יותר, אבל לא הבינותי דבריו שם כאילו המטרה היא אך ורק התאורה, ורק זהו כבוד רשב"י שתהיה שם תאורה טובה.

אפשר לקבל פלאפון או מייל של הכותב

שומר כתב:אפשר לקבל פלאפון או מייל של הכותב

בבקשה: [email protected]

יושב בסתר כתב:קיבלתי מאמר חדש, מקיף ומפורט, על אודות מנהג השמחה בל"ג בעומר במירון. המאמר כולל סקירה רחבה של מה שהתרחש שם במשך כ-800 שנה. תוך כך יתברר מתי וכיצד הכל התחיל, ובאיזה אופן התפתח ועבר מדור לדור.

ל''ג בעומר במירון - סקירה היסטורית.pdf

איני מבין למה הוא מתעקש להכחיש כליל, פרט חשוב ומרגש בעדותו של רבי שמואל העליר, על מה שמספר פרט בסיפור עלייתו של האוה"ק הק' "שהיה עולה על ידיו ועל רגליו והיה גועה כחמור היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת קודש וכו'....," ומשום מה לכותב המאמר כואב לו עדות נרגשת הזאת, רק מחמת שהתלמיד לא מזכיר פרט זה באגרתו.....

רבי שמואל העליר קיבל זאת מזקני צפת, ואף שכפי עדות התלמיד באגרתו, נכון שרבי שמואל העליר טעה בתאריך, כי האוה"ח לא עלה למירון בל"ג בעומר אלא בחודש אדר... אבל מה איכפת להכותב המאמר אם האוה"ח עלה על ידיו ועל רגליו וגעה כחמור....????

תודה למחבר - ולמביא את הקישור.
יפה עשה המחבר ללקוט שושנים ולספר את מעשי מירון ותקפו של לג בעומר,
עושר המקורות והתיאורים משתרעים על פני אלף שנות היסטוריהו 'את הכול עשה יפה בעיתו'.

ובוודאי הותיר עוד רבות להשלמה ולא ימלט שבחלקם הוויכוחים על ביסוסם של פרטים אלה ואחרים יתארכו וימשכו.
אבל הקהל כבר הצביע והחליט ורבים בטוחים שנושעו שם ובזכות רשבי.

ואף אני אעיר בקיצור -
1. כתוב שם "אבקש לטעון כי עם כינונה של קהילת האשכנזים בצפת, הובא עימם גם מנהג השמחה בל"ג בעומר, וזה מה שהשפיע בסופו של דבר על קביעת מוקד השמחה במירון בתאריך זה".
טענה זו זו עלתה כבר בעבר אם כי לא בצורה מפורשת ומודגשת כ"כ. למשל כאן-

...אפשר שבתפוצות, ועם החיבור בין רשב"י לל"ג בעומר, נוצר הקישור האחרון יש בידינו עדויות לכך שמאז ימי-הביניים נחשב ל"ג בעומר ליום מיוחד עבור מספר קהילות יהודיות באירופה, בייחוד בצרפת, למרות שהסיבה לכך אינה ברורה. [שלב א חגיגת יום לג בעומר בתפוצות]

מה שברור הוא שהפסקת תענית ספירת העומר ביום הל"ג היא מסורת עתיקה, ששורשיה אמנם לא מגיעים עד תקופת המקרא או התלמוד, אך אנחנו שומעים עליה כבר בימי הביניים באירופה. ..
עם הפצת קבלת האר"י והקישור שעשתה בין ל"ג בעומר לר' שמעון בר יוחאי מצאו יהודים בכל העולם סיבה ברורה להפסיק את האבל ובמקומו לצאת ולחגוג את חייו ומשנתו של אחד מגדולי חכמינו.
[שלב ב' עם הפצת הקבלה הם קיבלו ממדים נרחבים ביותר.]

2.מרשימת המבקרים המזכירים את קברי הלל ושמאי נשמטה "מגילת אביתר" מבנו של אליהו גאון משלהי המאה ה 11 ומהמוקדמים המזכירים זאת -
" וישאוהו [את אביו] כל יש במשא הכתף ולא על הסוסים מהלך שלושת ימים להר הגליל לדלתון ויקבר בראש ההר אצל ר יוסי הגלילי וסביביו יונתן בן עוזיאל והלל ושמאי ואלעזר בן ערך....ע"כ.
אמנם גיאוגראפית דלתון אינה ממש סמוכה למירון - ועדיין הם באיזו הרי מירון.

3.כך גם חסר האיזכור של הלל ושמאי הקבורים במירון כמובא בפיוט "קברי אבות".
...ומירון בחן ובשיר המזמרת/ הלל ושמאי וסנדלאר ושמעון/ בנו יוחאי ונינו ובן זומא מבקרת/...

הפיוט מובא בספר הבא:

4. "זיכרון מירון" הוא ספרו של י, רוזנסון ויש בו הרחבה באספקטים נוספים בנושא .

מגדל כתב:ישר כוחו של הרב אהרונוב שמזכנו תמידים כסדרם במאמרים מאירים ונהירים.

מצטרף לתודות. אכן מאמר מקיף ומאלף ביותר. חן חן.
אודה ואשמח לראות אלו מאמרים מאירים נוספים זיכנו הרב אהרונוב

יהושפט כתב:

יושב בסתר כתב:קיבלתי מאמר חדש, מקיף ומפורט, על אודות מנהג השמחה בל"ג בעומר במירון. המאמר כולל סקירה רחבה של מה שהתרחש שם במשך כ-800 שנה. תוך כך יתברר מתי וכיצד הכל התחיל, ובאיזה אופן התפתח ועבר מדור לדור.

ל''ג בעומר במירון - סקירה היסטורית.pdf

מאמר יסודי מרתק ומלא ענין, כדרכו הטוב של הרב אהרונוב

המאמר עוסק מלבד בשאלת השתלשלות עצם חגיגת ל"ג בעומר במירון גם בתולדות ההדלקה במירון, ולדבריו ראשיתה בצורך להאיר את המקום ורק בהמשך הפך הדבר לענין בפני עצמו לכבוד רשב"י, ועוד הוא טוען כי מנהג שריפת הבגדים מאוחר לראשית מנהג ההדלקה אז היו רק משתמשים באריגים ולא בבגדים ליצירת פתילות, ראה דברים שם עמ' 46 והלאה.
אולם על אף כל הדברים הנוכחים, למעשה מתיעודו הראשון של המנהג בפי תלמידו של האור החיים עולה כי היו שהדליקו באריגים יקרים כמו אותה אשה שהדליקה באריג ארוג עם כסף, דעת לנבון נקל שאין שום מעלה לתאורה בכך שהיא נעשית מאריג יקר ולא מכזה פשוט המתאים לפתילות, לא כל שכן שאריג ארוג עם כסף לא תורם כלום לענין, וטענת "בל תשחית" שנאמרה על הדלקת הבגדים השימושיים נכונה באותה מידה על אריגים ממין זה, כך שבהכרח ראו כבוד לרשב"י בהדלקת דברים חשובים הגם שאין בהם תרומה לתאורה במקום, אמת שיתכן כדברי הכותב שהמטרה היתה לתאורה ולא סתם הדלקה כפי שהונהג בשנים מאוחרות יותר, אבל לא הבינותי דבריו שם כאילו המטרה היא אך ורק התאורה, ורק זהו כבוד רשב"י שתהיה שם תאורה טובה.

גם מה שמתעקש שקיום משתה ושמחה - הכוונה שלא היה ריקודים - מראה על אג'נדה ברורה

יושב בסתר כתב:קיבלתי מאמר חדש, מקיף ומפורט, על אודות מנהג השמחה בל"ג בעומר במירון. המאמר כולל סקירה רחבה של מה שהתרחש שם במשך כ-800 שנה. תוך כך יתברר מתי וכיצד הכל התחיל, ובאיזה אופן התפתח ועבר מדור לדור.

ל''ג בעומר במירון - סקירה היסטורית.pdf

תודה רבה!
מישהו יכול להביא רשימה של שאר מאמריו-פרסומיו.

https://www.nli.org.il/he/a-topic/987007331995005171 (רשימה חלקית).

כתב מאמר נראה על ברכת המינים, הובא בפורום.

המאמר בעל אג'נדה ברורה ביותר.
המאמר מתאים לכל מי שאינו מאמין לגילויו של האר"י הקדוש.

לפי העולה מן המאמר, בעצם כל החינגה בל"ג בעומר נובע מאיזה הטיה של חגיגה על קבר הלל בי"ד באייר. עם צירוף מנהג אשכנז לסיים בו האבילות על תלמידי ר"ע.
הקשר לרשב"י קלוש עד למאוד, ומקרי בלבד. וגם האריז"ל בקושי השתתף - רק פעם או פעמיים בחגיגה זו.


מענין לאור האמור, דברי הרח"ו (נמצאים בכתב ידו ממש)

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו' וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם ה' אלהינו את אבלי ציון כו' וגם בהיותו שם אמר נחם כו' ואחר שגמר העמידה א"ל מוז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנז'. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:

מענין מאוד מדוע הקפיד הרשב"י עד כדי כך, שר' אברהם הלוי נענש במיתת בנו רח"ל. בסה"כ מדובר באיזה יום שמחה מקרית שהשתרבבה לרשב"י...

עתניאל בן קנז כתב:המאמר בעל אג'נדה ברורה ביותר.
המאמר מתאים לכל מי שאינו מאמין לגילויו של האר"י הקדוש.

הוא אכן בעל אג'נדה נגד המדורות, אבל אם היית מכירו לא היה עולה בדעתך כי הוא אינו מאמין באר"י, וכמדומני שהוא פרסם כמה וכמה מאמרים להראות את גדלותו של האר"י בנגלה וכיוצא בזה בניגוד למלעיזים.

נו, ובכן? אתה מגדיל התמיה...

לא נכנסתי לגוף טענת הרב עתניאל, אלא רק ציינתי כי אני מכיר את האיש ודעותיו וכתבתי את מה שאני יודע, אם זה מאד חשוב למישהו, אני יכול לשאול אותו את השאלה מה דעתו לגבי הציטוט מהאר"י שהוזכר.

הטענה בוקעת ועולה...
נראה ברור, אג'נדה גדולה [ולא מעט חוצפה...]

הקטע שציטט עתניאל, מובא במאמר עמ' 30, אלא שכל הקטע מעדות רבי אברהם נשמט וצוין ב3 נקודות, וזהו ענין מתמיה מאד, מה גם שבהמשך הוא מתייחס לכל עדות על האר"י ודן בה
האמת, מהיכרות עם מאמריו המצוינים של המחבר, ממש לא מתאים לו דבר כזה, ואשמח לשמוע מה הוא מסביר

שלחתי לו לינק, והנה מה שכתב לי:

לא האג'נדה יצרה את המאמר, המאמר יצר את האג'נדה.
העובדות ההיסטוריות הן כפי שתוארו במאמר. החגיגה בל"ג בעומר על ציון רשב"י התגבשה בין שנת רפ"ב לשנת ש"ל, לא לפני כן. האר"י נכח שם פעמיים בל"ג בעומר ופעמיים לא (אחר כך נפטר).
החגיגה הושפעה מהמנהג האשכנזי הקדום, עוד מימי הראשונים, שנהגו שמחה ביום זה לכבוד תורתם של ר' עקיבא ותלמידיו ביניהם רשב"י. וזה באמת מה שכתב רח"ו בשם האר"י 'ובפרט כי רשב"י הוא אחד מחמישה תלמידיו הגדולים של ר' עקיבא, ולכן זמן שמחתו הוא ביום ל"ג לעומר'.
מאחר וזהו יום שמחת חזרת תורתם של ר' עקיבא ותלמידיו, אין לנהוג בו מנהגי אבילות במקום השמחה, כמו למשל לומר תפילת נחם הלקוחה מתפילת ט' באב. על כך באה ההקפדה הגדולה על ר' אברהם הלוי, כמתואר בדברי רח"ו.

בן מיכאל כתב:שלחתי לו לינק, והנה מה שכתב לי:

לא האג'נדה יצרה את המאמר, המאמר יצר את האג'נדה.
העובדות ההיסטוריות הן כפי שתוארו במאמר. החגיגה בל"ג בעומר על ציון רשב"י התגבשה בין שנת רפ"ב לשנת ש"ל, לא לפני כן. האר"י נכח שם פעמיים בל"ג בעומר ופעמיים לא (אחר כך נפטר).
החגיגה הושפעה מהמנהג האשכנזי הקדום, עוד מימי הראשונים, שנהגו שמחה ביום זה לכבוד תורתם של ר' עקיבא ותלמידיו ביניהם רשב"י. וזה באמת מה שכתב רח"ו בשם האר"י 'ובפרט כי רשב"י הוא אחד מחמישה תלמידיו הגדולים של ר' עקיבא, ולכן זמן שמחתו הוא ביום ל"ג לעומר'.
מאחר וזהו יום שמחת חזרת תורתם של ר' עקיבא ותלמידיו, אין לנהוג בו מנהגי אבילות במקום השמחה, כמו למשל לומר תפילת נחם הלקוח מתפילת ט' באב. על כך באה ההקפדה הגדולה על ר' אברהם הלוי, כמתואר בדברי רח"ו.

נו נו
מי שקורא את המאמר מקבל את הרושם - מעבר לטענה על השתלשלות המנהג - שהאר"י ומהרח"ו לא התרגשו במיוחד מל"ג בעומר, ואילו הסיפור הזה נותן תחושה אחרת לחלוטין, והשמטתו אומרת דרשני.

יעויין במאמר בעניין זה בירחון האוצר כ"ח (מצ"ב)

מה תריבון..?
יש מידה של הקצנה בין עמדות הצדדים לעיל , ולכאורה לשווא.
שהרי הדברים ניתנים להסבר הגיוני מוכר ומקובל משאר תופעות במנהגי ישראל - ומבלי לקפח שוקיים של מאן דהו.

א.
ולמה הכוונה ?
אמנם יש ליום לג בעומר ולקבר רשבי את הסגוליות המיוחדת והנעלה שלו. כמו עוד מעלות נוספות וכפי שכתוב בספרים הרבה - שהאבל הוא גם על כל התורה שהם קיבלו מרבי עקיבא שכביכול "נעלמה" ביחד איתם. עד שהתבטאו : "והיה העולם שמם"

וביום ל"ג בעומר,כשהמגפה פסקה. רבי עקיבא אסף חמישה תלמידים חדשים , וביניהם רבי שמעון בר יוחאי.רבי עקיבא אסף ולימד חמישה תלמידים חדשים. ומה הם 5 מול ה 24 אלפים שנפטרו.איך יוכלו חמישה תלמידים לפצות על עולם תורני שלם שחרב? וב"ה שעלתה בידו, וחמשת התלמידים הללו "והם הם העמידו תורה אותה שעה".

וכדברי החיד"א (טוב עין, סימן י"ח אות פ"ז): "מה שעושים שמחה בל"ג בעומר, אפשר דרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה [מוסר התורה], ולימדה לכ"ד אלף תלמידים ומתו, ונשאר העולם שמם, ויום ל"ג התחיל לשנות לרשב"י ורבי מאיר ורבי יוסי וכו' ויאור להם שתחזור התורה... ולכך עושים שמחה, וגם אמרו דהילולא דרשב"י ביום זה".

ובדברי הבן איש חי בספרו 'הילולא רבא' [תודה להראל על ציון מקור הדברים]
....עוד ילכו למצבת ר' מאיר בעל הנס זיע"א, אשר הוא גם כן יש לו שמחה ביום זה, כי הוא מחמישה תלמידי ר' עקיבא זיע"א הנרמזים בשם הנזכר המתגלה ביום זה.

וכן יושבי עיר הקודש צפת תוב"ב ההולכים למירון ביומא דהילולא, הוא יום ל"ג לעומר, אותם שדרכם לחזור ביום ל"ג עצמו לביתם בצפת תוב"ב, צריכים הם ללכת אצל מצבת התנא הקדוש ר' יהודה בן אלעאי זיע"א, כי גם ר' יהודה זיע"א הוא מחמישה תלמידים של ר' עקיבא ויש לו שמחה ביום זה בגילוי שם הנזכר.

האם זה סותר את הסיבות האחרות שעלו.
לא..

ולפנינו שתי דוגמאות מובהקות לכך.

ב.
חג שמחת תורה.
שמיני עצרת או או סיום התורה.
כל הסיבות שנאמרו לחג זה תקפות, ומ"מ הסיבה למרכזיותה של סיבת סיום קריאת התורה הפכה עיקרית רק עם השנים. בימי המקדש עמדו האירועים והקרבנות שבמקדש במרכז ועם חורבנו סיבה אחרת שנכונה גם היא תפסה את מקומה. וכמובן זה קשור גם לכשנפוצה קריאת התורה וסיומה במחזור של שנה אחת [ולא שלושה].

בעבר חגגו גם את שמיני עצרת וגם את שמחת תורה וביותר בארץ ישראל בה סיימו את קראת התורה כל שנה.
אלא אחת מהן האפילה על השנייה. ובהמשך היוצרות נהפכו.

האם יש כאן סתירה ,
לא.


ג.
חג השבועות.
שתי הלחם וביכורים או קבלת התורה .
כל הסיבות נכונות, אבל מרכז הכובד נדד מסיבה אחת לשנייה. ולא השתנתה \התפתחה\ התחדשה הסיבה האחרת.
וכנל - עקב החורבן אנו חוגגים גם וגם, אבל את המקום המרכזי תפסה הסיבה השנייה."זמן מתן תורתינו".

גם בעבר חגגו גם את שני הלחם והביכורים וגם את שמחת תורה וגם את חג קבלת התורה.
אלא אחת מהן האפילה על השנייה. ובהמשך היוצרות נהפכו.

האם יש כאן סתירה ?
לא!

ד.
פסח שני או רשבי.
ואם כן, למה לא נאמר גם כאן -כך.
בעוד שהזוהר נסתר היה. ותורת הסוד בכללה יוחדה ליחידים ומיוחדים שבדור.
ואז- החגיגה התרכזה סביב בעיקר פסח שני.

היינו שבמקרה זה , בעבר חגגו רק את הסיבה של פסח שני [מלבד אולי מקובלים מעטים ],

אולם עם עליית קרנה של הזהר הקבלה וכתבי הארי, ובגבור השפעתה על עמ"י עד שכמעט כל פיסה ביהדות
הוחתמה והוארה ברושם ובזוהר שלה.
וממילא מרכז הכובד של החגיגה התפשט לימים פסח שני ולג בעומר , ובהמשך התרכז בלג בעומר עצמו ,

ולכן גם כאן בנייה והשלמה יש כאן,
ולא סתירה / הכחשה. .

איני קובע ואיני נחרץ בדברי - אבל "נראה לי - וטעמם יפה".
וממילא שוב נזכיר "הוו מתונים בדין".
...ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: את והב בסופה,

אוסיף מספר מילים.
מה לנו יותר ממה שאנו עצמינו חשים ונוכחים.
והרי עד לפני עשרות שנים בלבד היו בהדלקת לג בעומר במירון מאות איש בלבד. ואט אט הוא צמח ועלה כמעט לכדי חיוב: : "לא היית - לא קיימת" !

וראו היום.
ובוודאי שיש לכך קשר להתחזקות המודעות לגדולת רשבי וגם לריבוי הצורך בישועות , אבל גם לקלות המשימה.
היינו שבעבר נסעו למירון על חמורים, ואחכ משך שמונה שעות באוטומביל או במשאית. ואז ניזונו מאוכל ....
והיום ברכב ממוזג שתייה ואוכל ממיטב המטעמים, וחווייה המונית של שמחת ההילולה .

ובחו"ל.
מעטים חגגו הדלקות, היה זה חג ארץ ישאלי מובהק.
והיום אף אדמורים מפורסמים קיבלו את הדין, שינו ממנהגיהם והדלקות המוניות נערכות גם שם.
היינו הביקוש -גם הוא סיבה להתפשטות חגיגה זו.

האם יש בכך המצאה \הכחשה או הפרעה למסורת היהודית.
לא.

גם כשיש הסברים להיווצרות/והתפשטות התופעה , ראויים הם להיאמר ולהתקבל בהבנה.
וגם כשיש חילוקי דיעות - זה טבעי בתנאי שדברי חכמים בנחת נשמעים.

אבל זה גם מראה מה ’כוחה’ של מסורת, ומה ’גבורתה’.
עד כמה כאשר באים ואומרים על משהו שהוא מסורת, מדובר במקרה הטוב במשהו בן 40 שנה, לפעמים בן שנתיים...
הנה דבר שכמעט כל החרדים חוגגים, עם ניגוני התעוררות ורגש, הבטחת ישועות רבות ורמות בידי ר’ מיילעך שמעצים הכל באהבה ובהתלהבות ונותן לכל גוון של מסורת וישועות,
וכל כולו מנהג חדש ממש.

אין הרשמה. באים ונוסעייייםםםםםם.
זאת סודה וטיבה של ה’מסורת.

וכבר שמעתי בשבת, יהודי חכם ושנון שאמר : אינני מבין מדוע לנסוע לבית שמש.
ר’ מיילעך נמצא בגמרא..

עתניאל בן קנז כתב:המאמר בעל אג'נדה ברורה ביותר.
המאמר מתאים לכל מי שאינו מאמין לגילויו של האר"י הקדוש.

לפי העולה מן המאמר, בעצם כל החינגה בל"ג בעומר נובע מאיזה הטיה של חגיגה על קבר הלל בי"ד באייר. עם צירוף מנהג אשכנז לסיים בו האבילות על תלמידי ר"ע.
הקשר לרשב"י קלוש עד למאוד, ומקרי בלבד. וגם האריז"ל בקושי השתתף - רק פעם או פעמיים בחגיגה זו.


מענין לאור האמור, דברי הרח"ו (נמצאים בכתב ידו ממש)

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו' וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם ה' אלהינו את אבלי ציון כו' וגם בהיותו שם אמר נחם כו' ואחר שגמר העמידה א"ל מוז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנז'. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:

מענין מאוד מדוע הקפיד הרשב"י עד כדי כך, שר' אברהם הלוי נענש במיתת בנו רח"ל. בסה"כ מדובר באיזה יום שמחה מקרית שהשתרבבה לרשב"י...

אתה מערבב בין שתי פרשיות שאינן קשורות.

ביום ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות והעמיד ר"ע תחתם כתלמידים את חמשת רבותינו שבדרום (מדבר רח"ו נראה שעצם סמיכת התלמידים נעשתה ביום זה).
זה עניינו של ל"ג בעומר ע"פ הפשט, ומסתבר שזה גם עניינו של ל"ג בעומר על פי הסוד, הא ותו לא.
גם בכתבי רח"ו מבואר שע"פ בחינת היום וע"פ בחינת התלמידים, העמיד ר"ע ביום זה את התלמידים. זהו.
אמת נכון הדבר כי העיד רח"ו על הליכתו של האר"י למירון, אבל בטעם הדברים המבואר בדרוש ל"ג בעומר - זהו הטעם.
ולכן הבא"ח שהיה מקובל אמיתי בעל שכל ישר, כתב בספרו לל"ג בעומר "הלולא רבא" שאין עניין דווקאי במירון, והיום הזה שייך באותה המידה לרב ולארבעת התלמידים האחרים. ושלכן יושבי טבריה ילכו למערתו של ר' עקיבא ולקברו של ר' מאיר, ויושבי צפת יבקרו בקברו של ר' יהודה בר אילעי.
אם כן, יום זה הוא אכן יום שמחתו של רשב"י כפי שהעיד האר"י, אלא שהוא שייך לרשב"י וכל חבריו.
(יש לציין שכל המושג של הילולא ושמחה בפטירת צדיק הוא שיבוש אחד גדול, ואכמ"ל.)

יש עניין אחר, והוא תפיסת ל"ג בעומר כיום פטירת רשב"י. לא בדקתי את הנושא בעצמי אז אינני חותם על הדברים, אבל מדברי הרב יעקב הלל ב"עד הג"ל הזה" נראה ששורש הדבר בטעות דפוס בספר פע"ח, בה נשמטה האות ח' מתיבת "שמחת" ועל כן נדפס בשיבוש. 'ל"ג בעומר, יום שמ(ח)ת רשב"י'. הואיל ובפטירת רשב"י התרחש מעמד האדרא זוטא, קצרה הדרך לייחוס מעמד האדרא זוטא וגילוי סודות התורה לל"ג בעומר. ומשם בארה.

אלא שכאן רשב"י וכאן רשב"י, והאר"י עצמו הרי היה בקבר רשב"י, ומכאן המתכון לסלט של ימינו.

יהודהא כתב:[
וכדברי [b]החיד"א (טוב עין, סימן י"ח אות פ"ז): "מה שעושים שמחה בל"ג בעומר, אפשר דרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה [מוסר התורה], ולימדה לכ"ד אלף תלמידים ומתו, ונשאר העולם שמם, ויום ל"ג התחיל לשנות לרשב"י ורבי מאיר ורבי יוסי וכו' ויאור להם שתחזור התורה... ולכך עושים שמחה, וגם אמרו דהילולא דרשב"י ביום זה".

....עוד ילכו למצבת ר' מאיר בעל הנס זיע"א, אשר הוא גם כן יש לו שמחה ביום זה, כי הוא מחמישה תלמידי ר' עקיבא זיע"א הנרמזים בשם הנזכר המתגלה ביום זה.

וכן יושבי עיר הקודש צפת תוב"ב ההולכים למירון ביומא דהילולא, הוא יום ל"ג לעומר, אותם שדרכם לחזור ביום ל"ג עצמו לביתם בצפת תוב"ב, צריכים הם ללכת אצל מצבת התנא הקדוש ר' יהודה בן אלעאי זיע"א, כי גם ר' יהודה זיע"א הוא מחמישה תלמידים של ר' עקיבא ויש לו שמחה ביום זה בגילוי שם הנזכר.

הבנתי מדבריך, שהשורות האחרונות מלשונו של החיד"א, אבל בדקתי ב'טוב עין' ולא מצאתי

מקור הדברים הם מדברי הבן איש חי בספרו 'הילולא רבא'

אראל כתב:הבנתי מדבריך, שהשורות האחרונות מלשונו של החיד"א, אבל בדקתי ב'טוב עין' ולא מצאתי
מקור הדברים הם מדברי הבן איש חי בספרו 'הילולא רבא'

צודק.
כך כתוב במקור,
והמקור - ונשמט,
ושוב ציינתי בנכתב לעיל -כדבריך.
תודה.

יהושפט כתב:

בן מיכאל כתב:שלחתי לו לינק, והנה מה שכתב לי:

לא האג'נדה יצרה את המאמר, המאמר יצר את האג'נדה.
העובדות ההיסטוריות הן כפי שתוארו במאמר. החגיגה בל"ג בעומר על ציון רשב"י התגבשה בין שנת רפ"ב לשנת ש"ל, לא לפני כן. האר"י נכח שם פעמיים בל"ג בעומר ופעמיים לא (אחר כך נפטר).
החגיגה הושפעה מהמנהג האשכנזי הקדום, עוד מימי הראשונים, שנהגו שמחה ביום זה לכבוד תורתם של ר' עקיבא ותלמידיו ביניהם רשב"י. וזה באמת מה שכתב רח"ו בשם האר"י 'ובפרט כי רשב"י הוא אחד מחמישה תלמידיו הגדולים של ר' עקיבא, ולכן זמן שמחתו הוא ביום ל"ג לעומר'.
מאחר וזהו יום שמחת חזרת תורתם של ר' עקיבא ותלמידיו, אין לנהוג בו מנהגי אבילות במקום השמחה, כמו למשל לומר תפילת נחם הלקוח מתפילת ט' באב. על כך באה ההקפדה הגדולה על ר' אברהם הלוי, כמתואר בדברי רח"ו.

נו נו
מי שקורא את המאמר מקבל את הרושם - מעבר לטענה על השתלשלות המנהג - שהאר"י ומהרח"ו לא התרגשו במיוחד מל"ג בעומר, ואילו הסיפור הזה נותן תחושה אחרת לחלוטין, והשמטתו אומרת דרשני.

המחבר לא דן על התייחסותו של האר"י ז"ל לשמחת ל"ג בעומר בכלל, הוא דן בעיקר על חגיגתו במירון (לגבי הקשרו של היום לרשב"י עי' עמ' 31-32).
המחבר בעמ' 38-40 מוכיח שהאר"י ז"ל עלה למירון טרם הכירו המהרח"ו, בשנים של"א-של"ב כשכבר היה מפורסם הוא לא עלה, וא"כ כל התיאורים של ריקודים סוערים של האר"י ותלמידיו במירון לא היו יכולים להתרחש (כפי עדות מהרח"ו עצמו). כלפי זה, הסיפור עם ר' אברהם לא אומר ולא מוסיף כלום.

מאמר שהתפרסם בישורון בענין זה.

נאמר לי שבכתבי מהרח"ו מהודרת אהבת שלום ע"פ כתי"ק לא כתוב יום "שמת" ולא יום "שמחת", אלא יום "שמועת רשב"י".
מישהו יכול להעלות?

זה ממהד' אהבת שלום (למטה כת''י רח''ו):

יעקובי כתב:זה ממהד' אהבת שלום (למטה כת''י רח''ו):

שער התפילה.png

ויעיי' ביאור בזה בספר יצחק ירנן, חלק ח', סימן לה. (עמ' רעו).

מצורף כאן המאמר שהובא לעיל (בפתיחת האשכול) בגרסה חדשה, מתוקנת ומעודכנת.
בגרסה זו הושלם הקטע שנידון לעיל באשכול זה, והובאו דברי רח"ו בלשונו המקורית: 'יום שמועתנו'. וראה שם הערה 118.

האם זה נכון שהחלאקה באה ממנהג הערבים?

יושב הארץ כתב:החלאקה

במקומות רבים יש מנהגים בחינוך הבנים במצות פאת הראש.
על מה מהם שאלת אם בא מהגוים?

בגיל 3 ועל קברי צדיקים

"ל"ג בעומר יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי"
קובץ הערות וביאורים - תתשעח, עמ' 122

יושב הארץ כתב:בגיל 3 ועל קברי צדיקים

לא הגיוני כלל.
מה שנכון הוא שהמילה חלאקה היא מערבית.
אצלנו בחב"ד (בפרט אלו שפחות הושפעו מהיידיש הירושלמית וכו') משתמשים בביטוי "אפשערנעש" שמקורו מיידיש.
ויש שפשוט אומרים "תספורת", וכל הביטויים משמעותם המילולית היא "תגלחת".

קראתי בהמכלול שאצל המוסלמים נוהגים כן לספר בקברים ולא הוזכר המנהג לפני הרדבז בשום ספר.

ואח"כ ראיתי בסרטון על השבטים האבודים בהודו מסולמים שנוהגים לשקול כנגד השיער ולתת לצדקה. ולא מסתבר שהוא מנהג יהודי קדום של 3000 שנה אלא אולי לקחו משם. כך גם טוענים בספר שרשי מנהג אשכנז.


ראה מדקה 7

https://www.macombalev.co.il/2801-2/

יושב הארץ כתב:שנוהגים לשקול כנגד השיער ולתת לצדקה. ולא מסתבר שהוא מנהג יהודי קדום של 3000 שנה

על אבשלום נאמר:

ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך.

ופירש הרלב"ג:

מאתים שקלים באבן המלך - הנה היה שוקל זה במשקל המלך, אם לפי שהיה נותן משקלם כסף או זהב לבית המקדש או לעניים, או היה שוקל זה לראות הפלגת רבוי שערו.

נ.ב. הרלב"ג חי כמאתיים שנה לפני הרדב"ז.