פורום אוצר החכמה

א.

האם הצדוקים אשמים ?
ולמה ומתי זה השתנה ?

ביום חג השבועות זמן שמחתינו - לא, אין כאן טעות
בסידור מתיבתא בהערה רפט עמוד תתשנב מציין שבשבועות היו אומרים "חג השבועות זמן שמחתינו",וזאת בגלל שגם בו כתבה התורה ציווי על שמחה: ושמחת לפני ה אלוקיך אתה ובנך ובתיך..... ( דברים טז, יא,) כמו בסוכות ,ואם כך מן הראוי לכנותו - יום שמחתינו, ורק שקלקלו הצדוקים וכו שינו לזמן "מתן תורתינו" .

וגם במקור אחר ראיתי ציטוט מהסידור עיון תפילה " משקלקלו הצדוקים בזמן אנטיגנוס , בכמו ג' אלפים ליצירה , ואמרו שחג השבועות אחר השבת [ביום ראשון], ולפי טעותם לא ניתנה תורה בחג השבועות, דהא הכול מודים שבשבת ניתנה תורה
. .ואז התקינו חכמים לקרוא את החג בשם "עצרת" , כי פירוש עצרת - כנישת הקהל ,והרי יום מתן תורה נקרא שלושה פעמים בתורה בשם " יום הקהל" ,(דברים ט-י, י- ד, יח- טז) .
ותקנו לומר - זמן מתן תורתינו - כדי להוציא מליבן של צדוקים, דלדידהו לא ניתנה תורה בחג השבועות...ע"כ..
כנל הביאו זאת בשם ר יעקב צבי מקלנבורג בעל הכתב והקבלה בסידורו - עיון תפילה, וכך הוא מסביר את השתלשלות הדברים לדעתו.

. לכאורה יש הגיון בדבריו ולמה ? נכון שבסוכות התורה מצווה על השמחה שלוש פעמים, ובפסח כלל לא, אבל גם בשבועות יש ציווי על השמחה, אמנם רק פעם אחת, אבל נצטוו על כך כנל.


נ.ב.
אלא מה - הדבר מחודש ואין לכך איזכור במקום אחר, נכון שבשמיני עצרת מוזכר שהיו שרצו לומר גם "זמן שמחתינו" . אבל בשבועות ?? וכשחיפשתי את הדברים בסידור עיון תפילה לבעל הכתב והקבלה לא מצאתי את הדברים ,לא בקידוש ולא במקום אחר. אשמח באם מישהו ימצא\או יכחיש את הדברים ,ויתיר את הספק.

וגם באשכולות בקישור הבא הדנים בכך -לא ראיתי שהתייחסו להסברו.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=28&t=5109

ב.
אבל כן מצאתי בסידור עיון תפילה - הסבר [לא בפשט] מעניין על דבר שעלה ונשאר בתמיהה באשכול
מ 2011.
ושם מתבקש הסבר על הביטוי שני לוחות "אבנים" .

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=1210

. .והנה בסידור הנל האריך להקשות מדוע לא כתוב בתפילת ישמח משה: לוחות הברית או לוחות העדות כפי שנתכנו בתורה ? וכי החומר ממנו הוא עשוי זוהי חשיבותו ומעלתו ? וגם מדוע כתוב לוחות האבן ביחיד בשמות כד, יב, וגם שם לא, יח. ואילו במקומות רבים בשמות ובדברים כתוב לוחות "אבנים" ברבים ?

ותוכן הדברים: שהתורה \ הלוחות הם כמו אבן שמורכבת מחיבור של הרבה גרגרי חול וחומר שבהתלכדותם הופכים ל"אבן" אחת, וכך התורה כוללת בתוכה את כל הפרד"ס כמקשה אחת.

וכאן הוא עובר להסביר את הריבוי של "אבנים" בכך שיש ארבעה סוגי אבנים המציגים לנו את אותם ארבעת המרכיבים שבתורה:
1.אבן חול רכה - שנשברת בקלות ורסיסיה מתפזרים בשטח מצומצם, ודמיונם לפשט של התורה.שקלה היא יחסית,אךאינה חודרת לעומק ונשארת ברובד קרוב.
2. אבן גיר- קשה יותר שקשה יותר לשברם,ובשבירתם הפיזור גדול יותר ,ודומים לדרש שבתורה.
3. אבן צור- קשה מהקודמים וכו ובכך דומה לחלק הרמז שבתורה וכו.
4. אבן חלמיש =יהלום ,הקשה ביותר,ורק ע"י מכה חזקה תישבר ובשל המכה החזקה רסיסיה יתפזרו למרחק רב מאוד, ודמיונם לחלק הסוד שקשה להשיגם, אולם תורתם מעמיקה ומקיפה ממדים רבים מאוד.

ג.
ועוד מהסידור שם.
מדוע נקרא חג השבועות ? ואינו מקבל את ההסבר שהוא מלשון שבוע- שספרו שבעה שבועות וכו.א- שהרי לא בספירה מתמצית ערכו ויוקרתו של יום מתן תורה, ב-ואפילו לא במשמעותה של המילה "שבועות"- קשה לחברה לאירוע של קבלת התורה ?
. .ולכן הוא מחדש ששבועות הוא מלשון "שבי\שבה" שע"י קבלת התורה היהודי נהיה מוגבל ואסור בכל ציווי התורה ,ומחוייב לבצע את מצוות התורה .הוא כאילו אסיר\ שבוי לרצון התורה,ואינו מורשה לעשות ולהתנהג ככל תאוותיו ומאוויו.
. . אבל איך זה מסתדר מבחינה דקדוקית "שבה\ שבי " במילה שבועות ? וכאן הוא מסביר שיש מילים רבות ש ל' הפועל שלהם יכול להיות באות ה' ואז המדובר בעניין גשמי. והוא יכול לבוא כש ל' הפועל שלו הוא באו ע' ואז מדובר בעניין רוחני. ומביא לכך דוגמאות רבות. ועי"ש. לעיל תוכן הדברים ולא ציטוט.

מתוך סידור מתיבתא הערה רפט עמוד תתשנב



---------------------

להלן ציטוט מתוך דברי הכתב והקבלה:
א.
"לחות אבנים - כתוב בפרשה כמה פעמים שהיו מאבן, כי האבן מורה על קבוץ חלקים להיות יסוד אחד, וכן י' הדברים הם היסוד לכל המצוות,
ויש אבנים פשוטות וכשמכים עליהם אינם נתזים מרחוק, וכן הלומד פשט ואינו יורד לעומק .
ויש אבן סלע סידי קשה ממנו המתפוצץ למרחקים כן הדרש המדקדק בתיבות ובכתיבתן,
והג' הוא הצור המורכב מחול זך וצריך להכאה גדולה שיתפוצץ, והוא הרמז שצריך עיון גדול,
והד' הוא החלמיש והאבן הטובה, הגשם היותר חזק, צריך להתפוצצותו כח חזק ביותר, ונגדו הסוד הנעלם... (דברים ט ט, וראה שם עוד).

ב.
וציטוט לעניין השבועות= שבי-
.....בזה תתיישב דעתנו בדבר שהוא תמיה גדולה, אשר עמדו עליה כל המחברים, והוא למה לא הזכירה לנו התורה שהחג הזה הוא יום מתן תורתינו.
אמנם לפי המבואר בלשון שבועות, שיש בהוראתו מסורת ברית התורה, הנה בשם חג השבועות שזכרה התורה המכוון האמיתי בו חג מתן תורה...
... ובאמת יש במלת עצרת ההוראה עצמה שבמלת שבועות, כמו שיש במלת שבועות הוראת השבוי ומוסר הרוחני ככה הוראה זו בעצמה מצאנוהו בשרש עצר, כי גם שרש זה ישמש על המוסגר בבית האסורים, והוא משמש על השבוי ועל המאסר הרוחני, כי כל יום המיוחד להתבודדות הענינים אלקיים קראו הנביאים בשם עצרה כמו (מ"ב י') "קדשו עצרה".
ומאיש מופלא שהיה מתבודד באהל מועד בעסק התורה ובעבודת ה' אמר (ש"א כ"א) "נעצר לפני ה'", כי כל מתבודד יתרחק מן ענינים ארציים ויתדמה בנפשו להיות כאיש שבוי ונאסר בבית מדרש שאין לו התחברות והצטרפות עם כל החפצים וקניני העולם, והוא השבוי הרוחני... (דברים טז ט)"....

ובכך בפירושו נוצר קשר ישיר בין המובן של שם החג שבועות - לאירוע קבלת התורה.

כתבתי "אציין שבחיפוש בסידור עין תפילה עצמו לא הצלחתי למצוא את הציטוט הנל !"

אז הוא נמצא על ידי לבי במערב שמצא את האבידה.
ולהלן דבריו:

הדברים הועתקו (כנראה) מ'כתר שם טוב' (גאגין) ח"ד ע' 15 הע' תכב, ושם ציין לפי' עיון תפלה "הנספח עם פ' אוצר התפלות דתפ"ד", ואכן נמצא שם (יש מהדורות בהן נמצא ענין זה בדף תפד, אלא שצילומן המצוי באוצה"ח אינו ברור דַיּוֹ).אוצר התפלות עם פי' עיון תפלה.pdf
-----------------------------------
ל ל,ב,
הנחת את דעתי - ורווח לי. רוב תודות לך.
כוננת את הדברים על מכונם - ושימחתני בתיקונם, ישכח.

לעצם העניין הייתי בטוח שהכוונה לסידורו של בהכוה"ק המכונה גם הוא "עיון תפילה" , ומצאתי שם שלל רב ,אך לא את הציטוט המבוקש.

וכתמיד נמשיך להתפלל " והאר עינינו בתורתיך.....

שכח ודילג על -

האם לעובדה שזמן מתן תורתינו נוסף לתפילה בשלב מאוחר יותר - יש משמעות הלכתית ?
בין שתי השמות: "חג השבועות" "וזמן מתן תורתינו" אותם אנו מזכירין בתפילה ובקידוש .
האם יש עדיפות וחשיבות יתר לאחת מהן ?

ולדוגמה באם אמר רק חג השבועות ולא אמר "זמן מתן תורתינו" או הפוך מה דינו לגבי חזרה ?
והאם יש הבדל בדין זה בין תפילת שמו"ע לקידוש ?

שכך מצאנו בדברי רש קלוגר דדין קידוש חמור מדין תפילה [ לעניין הזכרת "חג הסוכות " בשמיני עצרת] . וכל שלא אמר כתיקונו ממש לא יצא - משא"כ בתפילה.

ראיתי שבכל הנל כבר פלפל ודן י,מ, טרעגער בקובץ בית אהרון רכ"א ומסקנתו שדילוג בתפילה לשני הצדדים , ובקידוש בדילוג "זמן מתן תורתינו" יצא פשוט וברור. ובאם בקידוש דילג על "חג השבועות" - יש לו על מי לסמוך שיצא. ועיי"ש.