פורום אוצר החכמה

מעשייה יהודית מפורסמת:

בליל מוצאי יו"ט ראשון של פסח, פונה ר' בערל לר' שמעריל:
'במטותא מינך הוצא אותי בברכת העומר'.

קוצף עליו ר' שמעריל: מה אתה לא מתבייש, על 'היום הראשון' להוציאך בברכה?!

מחייך ר' בעריל: עכשיו, אל דאגה, אני אוציא אותך...

למעשה, אין מקשין על מעשיות. אך אין ביהמד"ר ללא חידוש.

ספירה של ימות השבוע, אין יוצאים בה ידי חובה. כי אין בזה ספירה של חמישים יום.
ואל תתמה מפסק המשנ"ב (תפ"ט סק"ט) 'וכל אלו הדברים אינן לעיכובא אלא לצחות הלשון',
התם, זה כלפי חילופי לשון של זכר ונקבה [שתֵי-שנֵי], או יחיד ורבים [יום-ימים].

הנה במעשה הנ"ל, שמעתי דיש שביארו כוונת החזו"א, עפמ"ש השואל ומשיב בס' דברי שאול לבאר למה באמת ביום א' אומרים "היום יום אחד לעומר" ולא "היום יום ראשון לעומר", הא ביום השני אומרים "היום שני ימים בעומר". וביאר, דהצדוקים היו אומרים ד'ממחרת בשבת' היינו ביום ראשון בשבוע (היום הראשון שאחר השבת), וחכמים רצו להוציא מליבם של צדוקים, ועל כן לאפוקי מהצדוקים תקנו לספור 'היום יום אחד בעומר' ולא 'יום ראשון בעומר' פן יפרשו הצדוקים דהכוונה ליום ראשון בשבוע. וא"כ כאן שחז"ל תקנו לומר בכוונה מכוונת 'יום אחד' א"כ כל שספר 'יום ראשון' לא יצא יד"ח.

אך לכאורה מי שיעמוד ויספור ויאמר: 'היום יום ראשון בעומר', לכאורה יצא ידי חובתו. ובאמת שמעתי מידידי הרה"ג רש"ו שליט"א שמרן הגר"ח זצ"ל אמר לו שהחזו"א התכוין, דבאמת אין חילוק בין 'אחד' ל'ראשון', אלא ההבדל הוא אם אדם אומר בנוסח של ספירה 'היום יום אחד בעומר', ולבין אם אומר 'היום יספרו את היום אחד בעומר' – דבאמת אם יאמר כך (גם אם יאמר 'אחד') – לא יצא ידי חובתו, דלא ספר בפועל, אלא רק סיפר מה הולכים לעשות, וזה לא נוסח של ספירה, ודו"ק.

כעת הראני ידידי הרב עושה חדשות אשכול זה, כדאי לאחד האשכולות.