הזכרת הקרבנות הבאים עם הלחם בעצרת

[הבונה]

באשכול הסמוך (הדן ב"תיקון גדול") הובא צילום דברי ה"משיבת נפש", שם הוא מקשה מדוע לא מזכירים במוסף של שבועות גם את הקרבנות הבאים עם הלחם המפורשים בפ' אמור.
(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה':
(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:
וכידוע אכן דעת השו"ע הרב להזכיר "ושני שעירים".
והיה תמוה לי לפני רבות בשנים, מדוע דוקא את השעיר לחטאת הבא עם הלחם, סובר הרב שצריך להזכיר, ולא את שבעת כבשים לעולה, ושני כבשים שלמים, ואת הפר לעולה ואת שני האילים לעולה.
וזכורני ששמעתי בזמנו שאחד הספרים המפרשים את שו"ע הרב מבארים ענין זה, אינני זוכר אם לא הצלחתי למצא את הספר או שעיינתי וכבר נשכח ממני מה אומר, כמדומה ששם הספר היה "דברי נחמיה" או משהו דומה.
ואוסיף שאלה, לדעת המשיבת נפש שכנראה כן התכוין לשאול על כל קרבנות העצרת, מדוע לא שאל גם על הכבש הבא עם העומר ביום א' דחוה"מ פסח.
אגב, בסידור יעב"ץ יש נוסח לומר ביום א' דחוה"מ פסח ובשבועות להזכיר כל הקרבנות אלא שנוסח זה נאמר לא בתוך תפילת מוסף אלא כמשומה בין שחרית למוסף.
אודה למי שיביא חומר על ב' השאלות הקודמות.

[הבונה]

אוסיף עוד שה"משיבת נפש" מישב (מדוע לא מזכירים הקרבנות הבאים עם הלחם) אחרי שכל רבותיו לא ידעו לענות. שאנו מזכירים רק מה שכולו כליל, אבל מה שבא עם הלחם הלחם שנאכל הוא העיקר והקרבן טפל.
וגם זה תמוה לי והרי אנו מזכירים גם שעירי חטאת כל המועדות שנאכלים לכהנים כמפורש במשנת איזהו מקומן:
חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות כיצד עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

[איש_ספר]

באשכול הסמוך (הדן ב"תיקון גדול") הובא צילום דברי ה"משיבת נפש", שם הוא מקשה מדוע לא מזכירים במוסף של שבועות גם את הקרבנות הבאים עם הלחם המפורשים בפ' אמור.
(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה':
(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:
וכידוע אכן דעת השו"ע הרב להזכיר "ושני שעירים".
והיה תמוה לי לפני רבות בשנים, מדוע דוקא את השעיר לחטאת הבא עם הלחם, סובר הרב שצריך להזכיר, ולא את שבעת כבשים לעולה, ושני כבשים שלמים, ואת הפר לעולה ואת שני האילים לעולה.
וזכורני ששמעתי בזמנו שאחד הספרים המפרשים את שו"ע הרב מבארים ענין זה, אינני זוכר אם לא הצלחתי למצא את הספר או שעיינתי וכבר נשכח ממני מה אומר, כמדומה ששם הספר היה "דברי נחמיה" או משהו דומה.
ואוסיף שאלה, לדעת המשיבת נפש שכנראה כן התכוין לשאול על כל קרבנות העצרת, מדוע לא שאל גם על הכבש הבא עם העומר ביום א' דחוה"מ פסח.
אגב, בסידור יעב"ץ יש נוסח לומר ביום א' דחוה"מ פסח ובשבועות להזכיר כל הקרבנות אלא שנוסח זה נאמר לא בתוך תפילת מוסף אלא כמשומה בין שחרית למוסף.
אודה למי שיביא חומר על ב' השאלות הקודמות.

חדא מתרצתא בירך חברתה, אין מזכירין במוסף אלא את המוספין, ולכן קרבן העומר ושתי הלחם וכל הקרבנות הנלווים עליהם, אין טעם להזכירם (אף שכמדומה שכבר הלק"ט שאל גם עליהם), הקו' היחידה היא על השעיר שמבואר שהיה מכפר גם על טומאת מקדש כמו שאמרו בגמ' שבאים על טומאה שבין זה לזה. וכבר הק' בדע"ז לרבותינו בעה"ת שמטעם זה יש להזכיר השעיר (ועי"ש מה שתי').

[הבונה]

קודם כל תודה רבה

זה שמזכירים רק מוספים, גם בדעתי עלה. אלא שהבנתי שדעת השו"ע הרב להזכיר גם השעיר הבא עם הלחם לכן שאלתי מה עם יתר הקרבנות, ותירצת טוב.

ועדיין קשה, מה ששאלתי בשתי ההודעות על המשיבת נפש, (שודאי לא סבירא ליה כתשובתך).

[אברהם]

א. מה שהקשית מקרבנות העומר, מפורסם ליישב שהעומר אינו בא מחמת המועד (יום ב' דחג המצות) אלא מחמת יום ט"ז ניסן עצמו, ללא שייכות לחג הפסח, ולכן אין הוא נזכר בתפילת המוספים [שלא נתקנה אלא במועדים].
ובזה אמרתי ליישב מש"כ התוס' בסוכה לז,ב דלכך אינו מוליך ומביא מעלה ומוריד בכל התנופות זולת בתנופת שתי הלחם וכן בלולב, משום דבעצרת נידונים על פירות האילן ובחג על המים יעו"ש. וכל רואה תמה מאד, א"כ למה בתנופת העומר אינו מוליך ומביא מעלה ומוריד הלא בפסח נידונים על התבואה. [ועי' בכפות תמרים שכתב דמהאי טעמא פליג הרמב"ם אתוס' בזה, אבל לא מצאתי מי שיישב דברי התוס' המופלאים].ולהנ"ל אמרתי דס"ל לתוס' דאף שבפסח נידונים על התבואה מ"מ העומר אינו בא 'בפסח' אלא בט"ז ניסן וזה אינו שייך לגזר הדין.
[אכן כ"ז אינו אלא לפום ריהטא, כי בר"ה מפורש שהעומר בא מחמת הדין דתבואה, ואפ"ה לא נמנעתי מלכתוב הרעיון, שמא עי"ז יבוא אחר וישלים התירוץ באופן נכון. כי הקושיה כבידה עלי].
ב. עוד חשבתי פעם ליישב [ואפשר ששמעתי זה מאחרים] דכל הקרבנות חובתם קיימת גם בזמן הזה, אלא שאנוסים אנו מפני היד ולכך אנו משלמים פרים שפתינו בתפילה, אבל גבי העומר יש בעיקר דינו חילוק בין זמן המקדש לזמן הזה, דבזמן המקדש אין החדש מותר עד שיקריבו המנחה ואילו בזמן הזה כבר משיאיר השחר ליום ט"ז מותר החדש, הרי שכשאין בית המקדש קיים ליכא חובת הקרבת העומר [שהרי הותרה התבואה עוד קודם זמן הקרבתה], ולכך אין חובת תשלום שפתיים בתפילה.

[שבטיישראל]

בא"ר סי' ת"צ סקט"ו כתב דכשבי עצרת באים משום שתי הלחם ולא משום עיצומו של יום ומש"ה אין מזכירין אותן במוסף
ובדעת זקנים עה"ת (פ' פנחס) פי' טעמא כיון דאחד מן הכבשים היה קרב עם תמיד של שחר ולא עם הקרבנות של מוסף

[משה ובני ישראל]

יש להקשות מדוע כבשי עצרת נקראים שלמי ציבור לפי הפירוש של שלמים על שם שיש שלום בחלוקת הקרבן בין המזבח הכהנים והבעליםת והרי כבשי עצרת הם רק לכהנים ולמזבח כחטאת וכאשם ואין לבעלים- כלל הציבור חלק בהם.

[מיללער]

ובדעת זקנים עה"ת (פ' פנחס) פי' טעמא כיון דאחד מן הכבשים היה קרב עם תמיד של שחר ולא עם הקרבנות של מוסף

בדעת זקנים לא כתב שאחד מן "הכבשים" קרב עם תמיד של שחר, אלא שאחד מן "השעירים" לא היה קרב במוסף אלא קרבו בשחר. היינו שלדבריו קרבו קרבנות שבאו בגלל שתי הלחם תיכף עם תמיד של שחר, ואולי המוספין לא קרבו בשחר וזהו חידוש גדול.

עי' ברש"י יומא ע. ד"ה עם תמיד של שחר, דמבואר דכל מוספי הרגלים נעשו עם עולת הבוקר ובסמוך להן עיי"ש והיעב"ץ בסידורו כתב ג"כ ששתי הלחם וקרבנות שבאו עמו קרבו אחר מוסף היום ומנחתו וצ"ע. ועי' במנחת חינוך דן אם הקרבנות שהקריבו עם הלחם קדמו למוספי עצרת או לא.

ומרחשת ח"א סי' י"א דן על הגמ' סוכה הילך חמץ הילך מצה בענין חלוקת הפנים ושתי הלחם בעצרת שחל בשבת, שנחלקו ע"ז בברייתא רבנן ואבא שאול איזה מהם חלקו תחלה לכהנים, והקשה במרחשת דלכאורה זה תלוי במחלוקתן אי בזיכין קודמין למוספין או להיפך עיי"ש

ולכאורה דבריו צריכים ביאור דמה ענין שתי הלחם וכבשי עצרת למוספין, חדא דאפשר שמוספי ימים טובים מאוחרים לבזיכים לכו"ע, ועוד אולי הקריבו הכבשי עצרת קודם הקרבת המוספין וצ"ע. עכ"פ לדברי הדעת זקנים הנ"ל נמצא שלכו"ע קרבו הכבשי עצרת קודם הקטרת הבזיכין.

[דעת ותבונה]

הגאון בעל שפת אמת בספרו למנחות בפ' התכלת תמה מדוע אין מזכירים בתפילת המוסף את הקרבנות הבאים עם הלחם, וכמדו' שתירוצו שמאחר ששתי הלחם והקרבנות הבאים עמו לא נהגו בשנות המדבר (לדעת חלק מן התנאים) לפיכך אף בימינו כאשר הבית אינו בנוי הוי דומיא דמדבר, משא"כ הקרבנות שהיו קרבים אף במדבר המה מוטלים עלינו גם בזמן הזה וחסרים לנו. (ודבריו מאירים בגדר מקריבין אע"פ שאין בית, ואכ"מ).
כפול מדברי כאן: viewtopic.php?f=30&t=36443&p=755834#p755834