ד) מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה. והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל הטעם הוא כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת [עי' כתובות עז ב], והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן הזה עכ"ד, והוא כעין ללמד בני יהודה קשת [ש"ב א יח], ונ"ל על דרך דברי אדומ"ו, דהנה אמר ר' שמעון בן יוחאי לר' אלעזר בריה (בזהר [ח"א ע"ב ע"ב]) ברי לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהירין, הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח אשר יגלה האור כי טוב הגנוז, הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז מפי בוצינא קדישא, וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח, והסימן מסור בידינו בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין, על כן ביום זה לסימן הטוב הלזה ויורו המורים בקשת [דה"א י ג].
ה) ונ"ל לומר עוד טעם על מנהג הקשת. עפ"י אשר כתבנו (בדרושי חנוכה [כסלו טבת מאמר ה' שרי ביששכר אות א']) בפסוק הדודאים נתנו ריח וכו' [שה"ש ז יד] דרשוהו חז"ל על יששכר עמוד התורה הנולד על ידי סיבת הדודאים, וזהו הדודאים נתנו ריח טוב בעולם [שהש"ר שם], ויתר הפסוק אינו מתפרש לפי זה, ופירשנו בזה, דהנה קיי"ל יום שנתעברה בו לאה אמנו עיבור יששכר היה בליל חג השבועות, עיין באלשיך וילך ראובן בימי קציר חטים [בראשית ל יד] הוא שבועות), וכן הוא בתרגום יונתן ואזל ראובן ביומי סיון, ועל כן נולד מזה יששכר עמוד התורה, והנה קיי"ל בדברי חז"ל [פרדר"א פל"ו] אשר כל השבטי ישורון נולדו לשבעה ולמקוטעין כי יולדת לז' יולדת למקוטעין [ר"ה יא א], אם כן כיון שנתעברה לאה אמנו עיבורו של יששכר בחג השבועות נולד יששכר בכסלו (ומסתמא בחנוכה שבו נעשה באחרית הימים נס באור המנורה הרמוזה לתורה שרצו היונים לבטל, ומזה נתקן לנו מצות נר חנוכה הרמוז לאור תורה אור הגנוז שמזה האור נתהווה הנס כאשר הארכנו במקומו, וזהו שפירשנו הדודאים נתנו ריח (טוב בעולם, שנולד יששכר באמצעותם ובסיבתם, וע"י כך נתהווה) ועל פתחינו (היינו שנתהווה על פתחי בני ישראל) כל מגדים (כל מיני מתיקה, מזוזה נר חנוכה) חדשים וגם ישנים (היינו שיש לנו כעת לפי"ז מצוה חדשה נר חנוכה עם ישנים מזוזה), דודי צפנתי לך (אעמיד לך את נר חנוכה בצפון שהוא שמאל, כי הלכתא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל כדי שיהיה מסובב במצות [שבת כב א], עיין באריכות בדרושי חנוכה [שם]).
והנה לפי"ז תתבונן, כיון שזמן עיבור יששכר עמוד התורה היה בליל א' דחג השבועות זמן מתן תורתינו, הנה כבר כתבנו לך [לעיל אות ב'] הארת הטוב שבתורה מתחיל להתעורר טו"ב ימים קודם קבלת התורה היינו ביום ל"ג בעומר, בו ביום מתחיל להתנוצץ אור הגנוז בתורה אור כי טוב, על כן מנהג ישראל שמדליקין בו נרות וכנ"ל התחלת התנוצצות אור התורה, ובחנוכה נולד יששכר עמוד התורה מדליקין בו נרות במצוה, כי הוא הזמן שנעשו נסים לישראל הארת אור ניסיי מן אור הגנוז אל המנורה הרמוזה לתורה, והוא הזמן שנתגלה אור התורה להאיר לישראל עד אשר יתגלה משיח צדקינו נאמר בו יהי אור זה אורו של מלך המשיח, נמצא לפי"ז ביום ל"ג בעומר הוא התחלת התנוצצות של האור כי טוב, ובחנוכה הוא נעשה בפועל הטבת המנורה בהיטיבו את הנרות, והנה חנוכה בכסלו מזלו קשת [ספר יצירה פ"ה], על כן בל"ג בעומר ויורו המורים בקשת [דה"א י ג], הבן.
חשבתי אשתקד טעם חדש [ומסתמא כבר קדמוני], דהנה אחד הלימודים הגדולים שהנחילנו רשב"י הוא היסוד של תְּנוּ עֹז לֵאלֹקים וצוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי דבכח מעשי התחתונים לפעול גדולות ונצורות בגבהי מרומים בעליונים, לטב ולמוטב.
ועל זה מורה החץ בקשת דכל משיכה קטנה למטה גורם שיעלה יותר למעלה.
וכיון דאתאן להכא נימא ביה מילתא, דידוע שי' רבי שמעון (שבת קל"ג ע"א) דבפסיק רישיה אסור אף דבר שאינו מתכוון. והנה מדה טובה מרובה ממידת פורעניות, דאף אם לא כיון לבו מ"מ כיון שפעולותיו פועלים למעלה ע"כ אף אם לא כיון לכן זכה לייחד קובה"ו. (ומכאן סמך לאלו שחורגים מאמירת 'לשם יחוד' בימי הספירה)