פורום אוצר החכמה

בגמ' שבת קמז,ב: אמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו. וראה עוד בפסחים מב,ב: מדיבחא ועד עצרתא דקמיט מרפי להו וכו'. מבואר שהימים האלו שבין פסח לעצרת הם ימים מסוגלים לרפואת הגוף.

ובשבלי הלקט הל' ספירת העומר סי' רלה כתב, וז"ל: ואחי ר' בנימין נר"ו פי' הטעם מה שנהגו שלא לישא בין פסח לעצרת לפי מה שמצינו בסדר עולם (רבא, פ"ג) משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש [במשנה: שנאמר מדי חודש בחדשו]. ר' יוחנן בן נורי אמר מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו.

דברים אלו מובאים גם במטה משה ותניא רבתי בשם ר' בנימין הרופא, וברבינו ירוחם נתיב ה' ח"ד, [ושם איתא עוד שימים אלו הם ימי דין על התבואה, ועומר בא משעורים, כקרבן הסוטה שבא מן השעורים ולכך אין כונסין נשים ומגדלים שפם, (כלומר, דשערות מורין על הדין כידוע, ומל' שעורים), ועי' חק יעקב סי' תצב,ב וא"ר שם ס"ק א].

דברים אלו מלבד ששנויים בסד"ע הם משנה מפורשת במס' עדיות (י,ב), ושם מבאר הרע"ב: כלומר לאחר שיהיה בגיהנום כ"כ ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח דאקרי שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' עד עצרת שהיא ממחרת השבת השביעית, יצא מגיהנום ויבוא להשתחוות.

הרי שלפי פירוש הברטנורא אין שום יחוס לימים אלו בדווקא, ונקטום רק למנין בעלמא. אמנם ראה במהרש"א ח"א על אתר, וז"ל: והם ז' שבועות שיהא מזוקק שבעתיים בגיהנום, כמ"ש פ"ק דר"ה בדין בינונים שיורדים לגיהנום ומצפצפים ועולים שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף את הכסף וגו', שע"כ ניתן לישראל ג"כ זה הזמן שיזקקו עצמן מטומאת מצרים כצרף כסף קודם מתן תורה.

ולכאורה קצת צ"ב שמצינו בימים אלו, מחד גיסא סגולה לרפואה, ומאידך גיסא זהו זמן של דין.

ואולי מתאים להביא כאן דברי ריש לקיש בנדרים ח,ב: אין גיהנום לעולם הבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, שנאמר הנה יום בא בוער כתנור. ולפי"ז מבואר דאמנם ימים אלו מסוגלים גם לרפואה וגם לדין ולמשפט, ששני צדדים הם בגלגל חמה זה.

בנוגע להיות ימים אלו עת רפואה, ידוע המובא בשם ר"פ מקאריץ, שגשמים היורדים בימים אלו, מסוגלים לרפואה.
(ואמנם מעודי תמהתי, דבשלמא באקלים של ארץ ישראל לא שכיח מטר בימים אלו, אך באקלים האירופאי - הוא שכיח ביותר)

עי' שו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' מ"ד מה שביאר שם דימי הספירה הם מוצלחים ומסוגלים לנסיעה

ובכן אפשר לשאול מדוע בברכת 'גבורות' מזכירין 'רופא חולים'.

עיין בספה''ק אוהב ישראל ....אפטא בליקוטים

תולדות אדם כתב:ובכן אפשר לשאול מדוע בברכת 'גבורות' מזכירין 'רופא חולים'.

אכן שאלה במקומה, והתשובה לזה כי 'גבורות' אינם בדווקא מידת הדין, אלא דבר שהוא כנגד כוחות הטבע. ולוטה בזה מש"כ בביאורה של ברכה זו.

הנה מושג 'גבורות' הוא הנהגה בדרך למעלה מן הטבע. ומצינו בלשון המשנה: גבורות גשמים. והנה יעוין מהרש"א ח"א חולין ס,ב שביאר ענין ואדם אין לעבוד את האדמה, דכאשר עדיין לא היה אדם בעולם לא המטיר ה' אלוקים במדת הדין שהיה שליט, שהרי כך עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, עד שבא אדם וביקש רחמים להפך מדת הדין לרחמים, וזהו שלבסוף שיתף הקב"ה את מדת הרחמים, והוא ענין שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים שהם מטילים כח וגבורה בפמליא של מעלה שהוא מדת הרחמים שיגבר על מדת הדין, עכ"ד.

ומבואר דאע"פ שגשמים זה בעצם חסדים ורחמים, ועי' חולין סג,א: א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם כיון שבא רחם באו רחמים לעולם, ופירש"י: רחמים-מטר, מ"מ זה בא באופן של מדת הגבורה והשלטת מדת הרחמים על מדת הדין

וראה באדרת אליהו ריש פרשת וזאת הברכה, וז"ל: גשמים אינן ע"פ טבע כלל, כי כל הדברים שבעולם אומרים הפילוסופים שהוא על פי הטבע, אף זריחת השמש ושקיעתה, אבל על הגשמים מודים שאינן ע"פ טבע, כאשר אנו רואים שפעמים לא ירד כלל, ופעמים ירד כל יום ויום, ולכן נקרא גבורות גשמים שבזה ניכר גבורות ה' יותר מכל הדברים. ועי' עוד מש"כ בשנות אליהו ברכות ה,ב.

(ועי' אב"ע איוב ה,ז: ובעבור בא הגשם לפרקים מעטים, גם יש עתים שיכלא הגשם בשעת הצורך, ויצעקו בני אדם אל הבורא ויצוה על העבים להמטיר וזה יהיה להם אות גדול, על כן הזכיר אחר עושה גדולות [ואין חקר נפלאות עד אין מספר] הנותן מטר).

וראה עוד אריכות דברים בספר העיקרים מאמר רביעי פרק א בענין גבורת הגשמים שאינה מפעולות הטבע, וביאר לפי"ז כמה פסוקים באיוב ובירמיה. וביאר על דרך זה מאמר חז"ל: גדול יום הגשמים יותר מיום תחית המתים, שתחית המתים לצדיקים בלבד, וגבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, שהכונה בזה לומר שכמו שתחית המתים אינו ענין טבעי כן הוא ענין המטר, יעו"ש.

ב) והנה כיוצא בזה מצינו בענין מזונותיו של אדם, מחד גיסא, הוא ענין חסד ומתנת חנם, וכמו שאומרים מכלכל חיים בחסד, וכן בברכת המזון: הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. וכן אומרים עוד 'ובטובו הגדול', ושמעתי לבאר בזה לפי מה דאיתא בפסחים קיח,א: למה נקרא שמו הלל הגדול, אמר רבי יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. ומבואר שזה מדת גדלו שהוא מחלק מזונות, וכידוע ש'גדול' היינו מדת החסד.

ומאידך גיסא, ראה באליהו רבה או"ח סי' קצב שביאר בטעם שתקנו בברכת הזימון שם אלקינו ובברכת התורה שם הוי"ה, משום שגבי מזון הדין נותן לכלכל את כל הברואים לפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין, אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדכתיב למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, כי איזה שורת הדין נותנת להודיע דרכיו לברואיו הרי לא עשה כן לכל גוי שהם ג"כ ברואיו, לפיכך תקנו שם של רחמים.

ונראה דבאמת עצם נתינת המזונות הוא בדין ולא בחסד, וכדברי הא"ר, אבל יסוד הדבר מבואר במתני' שילהי קידושין: רבי שמעון בן אלעזר אומר, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעתי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. הרי שמעיקרא המזונות מגיעים במדת הדין והמשפט, אלא שכיון שאדם מרע מעשיו הוא מקפח פרנסתו, ואז כל מזונותיו הן במדת הרחמים.

ולפי"ז מבואר דאמנם ענין המזונות שייך למדת הגבורה שהיא משליטה את מדת החסד על מדת הדין, והקב"ה בטובו הגדול זן ומפרנס גם למי שאינו ראוי לכך במתנת חנם.

ג) וראה עוד בטור או"ח סימן קיד דמחיה מתים כנגד שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח, ופרישה שם.

ולפי"ז יש לפרש 'מחיה מתים ברחמים רבים', יעוין ברכות נה,א: שלשה צריכים רחמים...שנה טובה. ופירש"י: צריכים רחמים-צריכים לבקש רחמים שיבאו לפי שהם בידו של הקב"ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו.

ד) לפי"ז נראה לבאר עוד יתר השבחים האמורים בברכה זו. הנה כאשר אדם הוא מן הנופלים או מן החולים או מן האסורים ח"ו הרי יש כאן ר"ל הנהגה של מדת הדין, ומ"מ גבורות ה' לכבוש את מדת הדין בהשלטת מדת הרחמים בכך שהוא סומך הנופלים ורופא החולים ומתיר האסורים.

ה) וענין מקיים אמונתו לישני עפר שזה תחיית המתים, נראה דהנה בחתימה אומרים מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה, הישועה באה בדרך של צמיחה, המיוחד בתהליך של צמיחה הוא שדוקא מתוך הריקבון והכליון של הגרעין באדמה בא מכחו אילן רב פארות, וכן הוא דרך הישועה תמיד שהיא צומחת ועולה מתוך הצרות, והגאולה באה מתוך ההסתר פנים, וכלשונו הזהב של רבינו יונה שהחשיכה היא סבת האורה.

כך הוא תהליך הבנין והתקומה של כלל ישראל בצמיחת קרן למשיח בן דוד, וכך בתחיית המתים בב"א מרקב עצמות תהא התחיה ותחיינה העצמות היבשות. וזוהי מדת גבורתו ית' שמתוך מדת הדין בוקעת ועולה השפעת הרחמים.

וז"ל אק"מ בספר חמדת ימים, ימי העומר פ"ב

הנה כבר קלטה הנפה מכל המקובץ כי הימים האלה אשר בין פסח לעצרת כולם קדושים ובתוכם ה' והמה ימים נוראים ועומדים ברומו של עולם כמו שנתבאר, וחשובים כאילו המה ימי חולו של מועד כמו שכתב הרמב"ן בפירוש החומש ששבעת ימי הפסח כולם כנגד יום הראשון של חג ויום העצרת כנגד יום שמיני של חג והימים של בנתיים כנגד ימי חולו של מועד. ועל כן איש הירא וחרד ראוי להיות זהיר וזריז לעמוד לשרת בשם ה' בימים האלה יתר על כל הימים בקדושה ובטהרה וביראת ה' כל היום לא יפנה ימין ושמאל וירא ויפחד ממידת הדין המתוחה שלא יכוה בגחלתה חס ושלום.

הדבר פשוט כי בעולם העשי' לא יכולים לקבל את ההשפעה ישר מחסד . כי ההשפעה היא מאוד חזקה ואין לנו הכלים לקבלם . ורק ע''י התכללות החסדים בגבורות יש לנו הכלים לקבלם
והראי' הפשוטה היא מתינוק היונק שההשפעה באה טיפין טיפין .וכל ההשפעות שלנו הם בברכה שני' בשמונה עשרה שהיא מכונה גבורות ....יצחק . והוא הוא שאומר פלגא עלי ופלגא וכו'.

מצו"ב מאמר מיוחד
ובו מקורות הסגולה המפורסמת כי שתיית מי גשמים היורדים בין פסח לעצרת הם סגולה לרפואה גדולה
- הנוגע במיוחד לזמן זה, בו משתוללת מגפת הקורונה, ל"ע -

- כמו"כ בסוף המאמר כמה הלכות בענייני תפלה קודם רפואה -

כל מי שיש לו הוספות או שאר ידיעות בנושאים אלו - מוזמן להעלותם לפורום או לשלוח לכתובת מייל הרשומה בתחילת המאמר,
לזיכוי ותועלת הרבים

בשורות טובות לנו ולכל ישראל ומועדים לשמחה!

יש להסתפק בגשם היורד בשבת קודש, אם מותר לשתותו או דהוי חשש נולד. ובאמת מפורש הדבר במ"ב סי' של"ח סק"ל דמטר היורד אין בו דין מוקצה או נולד ומותר לשתותו או להשתמש בו. וזה מבו' בעירובין מ"ו א' מבו' דגשמים מכונסים בעבים כבר ורק לא גלויים, וקיימים כבר מערב שבת.

הראני ידידי הרה"ג רבי משה חליוה שליט"א מש"כ בגליון "אליבא דהלכתא" (שם, עמ' קל"ג) בזה"ל:

"ונסתפקתי אי שרי בש"ק לשתות מינייהו או דלא, ראשית דיל"ע אם איכא בזה משום מוקצה ונולד, ותו דעבידי הכי לרפואה, ויל"ע. עיין בשו"ע הל' שבת סי' של"ח סעיף ח', ובמשנ"ב (ס"ק ל') כתב וז"ל: דאין על המטר היורד שם מוקצה או נולד, ויכול לשתותו או לרחוץ ממנו, וה"ה אם הוא ראוי רק לשתיית בהמה, עכ"ל. וכ"כ בשונה הלכות סימן ש"י (סק"ד), ע"ש. הרי דלדבריהם פשיטא דשרי לעשות כן בש"ק, ואין לחוש בהאי מטרא לנולד או מוקצה.

"ולענין אם יש לחוש בו משום רפואה, י"ל בפשיטות דשרי עפמש"כ בשו"ע סי' שכ"ח סעי' ל"ד וז"ל: כל אוכלים ומשקים שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן לרפואה, אע"פ שהם קשים לקצת בריאים, ומוכחא מילתא דלרפואה עביד אפ"ה שרי, עכ"ל. וכיון דהך מטרא פשיטא דהני מיא מאכל בריאין המה מותר לכתחילה, ופשוט. והג"ר אי"ש קניבסקי שליט"א ציין לי לתוס' פסחים (ק' ע"ב) ד"ה ידי קידוש, ע"ש. ברם בחיי אדם (הל' שבת כלל ס"ה) כתב וז"ל: ונראה לי דאפילו יש כבר מערב שבת כלי עם מים שנטף לתוכו אפ"ה אסור, ולא אמרינן דבטל כיון שהוא דבר שיש לו מתירין, ע"ש בדבריו. ובספר ולגשמים בעתם להר"א כהן שליט"א (עמוד קמ"ז) כתב אהא דצ"ע, מיהו עיין בפסקי תשובות (סימל של"ח ס"ק י"ג) דמייתי מהפמ"ג בפתיחה כוללת (דיני מוקצה אות כ"ט) דמטר היורד בש"ק ויו"ט אסור לטלטלו משום נולד, האמנם הביא דבשו"ת באר משה (ח"א סי' כ') האריך להוכיח מכמה ראשונים דאין בגשם משום מוקצה ונולד, ולפום פשטיה הכי נקטינן דבגשם ליכא משום מוקצה ונולד.

"וכששאלתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אי שרי ליעביד האי סגולה בשבת, אמר לי "משום מוקצה זה לא שאלה, אם זה סגולה אני לא יודע", עכ"ד. אח"כ הפטיר ואמר בתמיה: גם תינוק שנולד בשבת יהיה מוקצה, ואמר שזו שאלת התוס'.

"אח"כ שאלתי למו"ר מרן הגר"ח שליט"א אי שרי ליקח כוס ברשות הרבים ולמלאתו ולשתותו ברה"ר, ואמר לי דאסור לשתות ברה"ר (עיין קידושין מ', ודו"ק), ושאלתיו בגוונא דיוציא ידו מביתו לרה"ר וישתה אם מותר, ואמר לי דאסור מרה"י לרה"ר, ושאלתיו באופן דהוי בחצרו וכיו"ב, ואמר דגם תינוק נולד בשבת (וליכא בזה מוקצה ונולד, וכמשנ"ת באורך בעזה"י), ודו"ק בזה", עכ"ד הנפלאים.

מטו משמיה דמרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל כי חג השבועות הוא יום מסוגל ביותר לרפואה, ובפרט בעת קריאת עשרת הדברות, לפי שבקריאת עשרת הדברות חוזרות ההשפעות שהיו בעת מתן תורה עצמו, וכמו שבמתן תורה איתא בחז"ל שכל החולים נתרפאו - כך גם בכל שנה ושנה בעת רצון זה.

והגריש"א כידוע לא היה מתעסק בסגולות ועניינים, אבל סגולה זו היה אומרה לרבים, וגם כשביקר חולה בערב שבועות אמר לו כנ"ל (כמובא בס' "הנהגות רבינו" שהו"ל הר"ב קירשנער שליט"א, בענייני שבועות).

אם ידוע למאן דהו מקור סגולה זו - בספה"ק, אשמח לדעת.

איש_ספר כתב:וז"ל אק"מ בספר חמדת ימים, ימי העומר פ"ב

הנה כבר קלטה הנפה מכל המקובץ כי הימים האלה אשר בין פסח לעצרת כולם קדושים ובתוכם ה' והמה ימים נוראים ועומדים ברומו של עולם כמו שנתבאר, וחשובים כאילו המה ימי חולו של מועד כמו שכתב הרמב"ן בפירוש החומש ששבעת ימי הפסח כולם כנגד יום הראשון של חג ויום העצרת כנגד יום שמיני של חג והימים של בנתיים כנגד ימי חולו של מועד. ועל כן איש הירא וחרד ראוי להיות זהיר וזריז לעמוד לשרת בשם ה' בימים האלה יתר על כל הימים בקדושה ובטהרה וביראת ה' כל היום לא יפנה ימין ושמאל וירא ויפחד ממידת הדין המתוחה שלא יכוה בגחלתה חס ושלום.

מה זה ר"ת אק"מ?

אחד קדוש מדבר.

זכור לי ששמעתי בימי הספירה תשס"ג מאמר שלם מהגאון ר' משה שפירא זצ"ל על ה'ימי דין' שבספירה, הוא אמר זאת בהספד שמסר על מרן הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל שנפטר אז בימי העומר. אני כבר כמה שנים מחפש הקלטה מאותו הספד. אבל כזכור לי הוא ביסס זאת על המשנה בעדויות משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש או מפסח עד עצרת.
אולי מאן דהו מכירא את תורתו של הגר"מ שפירא בנושא?

ומגיע לשיאו בערב שבועות
מסכת שבת דף קכט עמוד ב
(הקזת דם) מעלי יומא דעצרתא - סכנתא. וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת. דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח. דאי לא קבלו ישראל תורה - הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.

הקפצה - למאמר שכתבתי בדבר סגולת שתיית מי גשמים היורדים בין פסח לעצרת
היום יום ג' שהחל לרדת במקומות רבים בארה"ק גשם, ניתן לאסוף ולשתות מהמים המסוגלים לרפואה!

[כל פרטי הסגולה, וכמה וכמה הלכות היוצאים מקיומה, ראה לעיל במאמר המצו"ב לפני כמה הודעות].

אשרי יושבי ביתך כתב:מצו"ב מאמר מיוחד
ובו מקורות הסגולה המפורסמת כי שתיית מי גשמים היורדים בין פסח לעצרת הם סגולה לרפואה גדולה
- הנוגע במיוחד לזמן זה, בו משתוללת מגפת הקורונה, ל"ע -

- כמו"כ בסוף המאמר כמה הלכות בענייני תפלה קודם רפואה -

כל מי שיש לו הוספות או שאר ידיעות בנושאים אלו - מוזמן להעלותם לפורום או לשלוח לכתובת מייל הרשומה בתחילת המאמר,
לזיכוי ותועלת הרבים

בשורות טובות לנו ולכל ישראל ומועדים לשמחה!

כעת החלו גשמים מנטפים ברחבי ארה"ק, כך שניתן לממש שוב את הסגולה לרפואה.
המאמר שהובא באשכול זה, הוא הישן יותר, אך באשכול זה הובא המאמר המורחב יותר, יעוי"ש ות"נ.

https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=90&book=145560 [בסימן ר''י ורי''ג].

אשרי יושבי ביתך כתב:מטו משמיה דמרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל כי חג השבועות הוא יום מסוגל ביותר לרפואה, ובפרט בעת קריאת עשרת הדברות, לפי שבקריאת עשרת הדברות חוזרות ההשפעות שהיו בעת מתן תורה עצמו, וכמו שבמתן תורה איתא בחז"ל שכל החולים נתרפאו - כך גם בכל שנה ושנה בעת רצון זה.

והגריש"א כידוע לא היה מתעסק בסגולות ועניינים, אבל סגולה זו היה אומרה לרבים, וגם כשביקר חולה בערב שבועות אמר לו כנ"ל (כמובא בס' "הנהגות רבינו" שהו"ל הר"ב קירשנער שליט"א, בענייני שבועות).

אם ידוע למאן דהו מקור סגולה זו - בספה"ק, אשמח לדעת.

יש סיפור על האדמו"ר הקודם מפיטסבורג...
לגבי מקור?
הקריאה מעוררת את הזמן...
(וראו את תגובת יוסף חיים אוהב ציון. פה. viewtopic.php?t=16579)

אשרי יושבי ביתך כתב:הקפצה - למאמר שכתבתי בדבר סגולת שתיית מי גשמים היורדים בין פסח לעצרת
היום יום ג' שהחל לרדת במקומות רבים בארה"ק גשם, ניתן לאסוף ולשתות מהמים המסוגלים לרפואה!

[כל פרטי הסגולה, וכמה וכמה הלכות היוצאים מקיומה, ראה לעיל במאמר המצו"ב לפני כמה הודעות].

אחד מתנאי הסגולה, שהגשמים יכנסו ישר לתוך הפה

לא ראיתי שציינו כאן, אבל זה שבין פסח לעצרת הם 'ימי דין' זה אריז''ל מפורש בשער הכוונות[דרושי הפסח דרוש יב].

גַּם כָּל הָרְפוּאוֹת בָּאִין מִן הָאָרֶץ, וְעַל כֵּן בְּעֵת שֶׁהָאָרֶץ נוֹתֶנֶת יְבוּלָהּ, שֶׁנּוֹתֶנֶת כֹּחַ בְּכָל הָאִילָנוֹת וְהַצְּמָחִים, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הַחֲנִיטָה, שֶׁהוּא בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, אֲזַי יֵשׁ כֹּחַ יוֹתֵר בְּכָל הָרְפוּאוֹת, כִּי אָז נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ בָּהֶם כֹּחַ. אֲבָל בִּזְמַן אַחֵר, אֲפִלּוּ אִם יִקְחוּ אוֹתָן הָרְפוּאוֹת בְּעַצְמָן, אֵין לָהֶם זֶה הַכֹּחַ, וְעַל כֵּן לוֹקְחִין רְפוּאוֹת בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, שֶׁהוּא "מַייא". וְעִקָּר הוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל הָאֲרָצוֹת מְקַבְּלִין מִתַּמְצִית אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהּ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: לִפְעָמִים נִקְרֵאת אֶרֶץ כְּנַעַן, וְלִפְעָמִים נִקְרֵאת אֶרֶץ סְתָם. הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, אֲזַי נִקְרֵאת אֶרֶץ כְּנַעַן, בְּחִינַת כָּאן עָנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ) עַל פָּסוּק: וְלֹא יִהְיֶה כְּנַעֲנִי – אֵין כָּאן עָנִי. נִמְצָא כְּנַעַן הוּא בְּחִינוֹת כָּאן עָנִי, וְזֶה עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת, כִּי מַחֲלֹקֶת אַחַת דּוֹחָה מֵאָה פַּרְנָסוֹת: וְזֶה בְּחִינוֹת (בראשית יג): וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ – שֶׁעַל־יְדֵי הָרִיב וְהַמַּחֲלֹקֶת, עַל־יְדֵי־זֶה וְהַכְּנַעֲנִי וְכוּ', כִּי אֲזַי נִקְרֵאת בְּחִינַת אֶרֶץ כְּנַעַן כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, אֲזַי הִיא נִקְרֵאת בְּחִינַת אֶרֶץ סְתָם, וַאֲזַי הִיא בְּחִינַת: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ (תהלים סז) – שֶׁנּוֹתֶנֶת כֹּחוֹתֶיהָ לְכָל יְבוּל הָאָרֶץ, וַאֲזַי יֵשׁ כֹּחַ לְכָל הָרְפוּאוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אוֹתִיּוֹת אִיָּיר רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: אֹיְבַי יָשׁוּבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע (תהלים ו); כִּי אֲזַי הֵם כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶרֶץ כְּנַעַן כַּנַּ"ל.

מתוך תורה רע"ז בליקוטי מוהר"ן.
העתקתי מאתר רבינו בוק:

זאינץ כתב:לא ראיתי שציינו כאן, אבל זה שבין פסח לעצרת הם 'ימי דין' זה אריז''ל מפורש בשער הכוונות[דרושי הפסח דרוש יב].

ונמצא גם בדברי קדמונים ה"ה ר"י ן' שועיב בדרשותיו וממנו נעתק גם לספרו של רבנו ירוחם (שכידוע 'סובל' הרבה מהעתקות מאוחרות). וכן בהטעמה אחרת בספר צרור המור
ציונים ומ"מ אצל פרופ' עמנואל מנהגי האבלות בספירת העומר הע' 101,103, 112