הנה בעניין שמיעת מוזיקה וכלי זמר כל השנה כבר נהגו העולם להקל, ובפרט לפי פסק הרמ"א בסימן תק"ס ס"ג שהאיסור הוא רק בשירה על היין או למי שרגיל בכך כמו מלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר [אף כי הב"ח שהובא במשנה ברורה שם החמיר בזה הרבה שאפילו שירה בפה שלא על יין אסור אלא אם כן נצרכת השירה לעושי מלאכה כדי לזרזם במלאכתם] ובשמיעת נגינות קודש סומכים גם על ההיתר שהביא המחבר שם שנהגו כל ישראל לשיר ולזמר זמירות להודות על חסדי ה' ודברי תשבחות והודאות, ועל עוד כמה הוראות היתר. ואכמ"ל.
אמנם בימי ספירת העומר ובימי בין המצרים נהגו גם כהיום להימנע מכלי זמר. ונחלקו הפוסקים בטעם הדבר. לדעת רוב הפוסקים דין זה הוא מכלל מנהג האבלות שמחמתו נאסרו ריקודין ומחולות ובפרט של רשות כמבואר במשנה ברורה תצ"ג סק"ג, ומטעם זה אין לשמוע כלי זמר המעוררים לריקודין ומחולות [ולכן נקט מרן הגרש"ז זצ"ל שאין איסור אלא בכלי זמר המעוררים לריקוד ומחול] ויש אומרים שכלי זמר אף חמורים מריקודין ומחולות, והראיה שבאבלות החורבן גזרו על כלי זמר ולא על ריקודין ומחולות (מנחת יצחק, א, קי"א), ואילו באגרות משה (אורח חיים ב, קע"ז) כתב שבימים אלו של צער קבלו עם ישראל להחמיר על עצמם את עיקר הדין שאין לשמוע כלי זמר מחמת חורבן המקדש וכדעת האוסרים בכל אופן.
ויש אם כן לעיין מה הדין בימי ספירת העומר לאחר ל"ג בעומר, שכבר הותר תספורת ונישואין מעיקר הדין, האם יהיה מותר גם כן לשמוע כלי זמר.
ולכאורה יש לדמות עניין זה לריקודין ומחולות בימים אלו, שכתב בשער הציון סק"ד וזה לשונו: "ואפילו עד ראש חודש אייר ומראש חודש סיון עד עצרת [לאותם הנוהגים להסתפר - הסוגריים במקור], יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות [פמ"ג בשם א"ר]". וספק זה שייך לכאורה גם לגבי שמיעת כלי זמר. ומסתימת לשונו של שער הציון נשמע שיש להחמיר בספק זה, ואם כן גם שמיעת מוזיקה אסורה. וכן כתב בקובץ מבית לוי שיש לאסור שמיעת כלי זמר כל ימי הספירה גם בימים שלפי מנהגו מסתפר בהם.
אולם לאחר העיון נראה שאולי יש מקום להקל בדבר והנני כדן לפני חכמים.
מכאן אני מעתיק דבר שכתבתי כבר באשכול קודם בפורום, כי חוששני שהדברים לא נבחנו על ידי רבנן דהאי בי מדרשא מדשתקו עלייהו רבנן...
השער הציון בסימן תצ"ג סק"ד מציין מקור לדבריו את הפרי מגדים בשם האליהו רבה, אולם עיינתי באליהו רבה עצמו וראיתי שאין הדברים פשוטים כלל.
כדי להבין היטב נציע קודם כל מדברי הלבוש והאליהו רבה בסימן קצ"ג:
הלבוש מביא ב' מנהגים בעניין ספירת העומר:
א. מנהג לא לישא אשה ולא להסתפר בכל ימי הספירה מלבד בל"ג בעומר עצמו, וכתב הלבוש שלפי מנהג זה נראה שתלמידי רבי עקיבא מתו כל ימי הספירה חוץ מל"ג בעומר לבד [והביא גם מדברי התוספות שמתו ל"ג ימים בימי הספירה והיינו בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון מדינא - ולא כולל בזה מה שלא אומרים תחנון בחודש ניסן ובתחילת סיון - אולם הלבוש מעדיף את הטעם הראשון, עיין שם, וכמדומני שנפלה ט"ס בדברי הלבוש כי טעם זה מסביר את המנהג הב' דלהלן שמל"ג ואילך מותר, אלא שהלבוש שואל שלפי טעם זה היה צריך להיות מותר מל"ד ואילך ולא מל"ג ועיין שם מה שמיישב]. האליהו רבה בסק"א מביא לזה מקורות שונים, ביניהם שיבולי הלקט שכתב טעם בדבר על פי דברי רבי יוחנן בן נורי שמשפט רשעים בגיהנום הוא מפסח עד עצרת. המהרי"ל שנהג לא להסתפר כל ימי הספירה [וא"ר מסתפק האם בל"ג עצמו הסתפר], וכן מדברי ספר אדם וחוה (רבנו ירוחם) שמשמע שאסר גם כן בכל ימי הספירה משום שימי הספירה הם ימי דין, כי העומר בא משעורים המרמזים לדין. [וכתב הא"ר שלפי טעם זה בל"ג עצמו אסור להסתפר ולישא אבל כבר נהגו להקל].
ב. מנהג לא להסתפר עד ל"ג בעומר משום שאז פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. וכתב הלבוש שלפי זה מותר גם לישא אחר ל"ג בעומר [וכן העתיק במשנה ברורה, ודרך אגב יש לעיין מאין צמח מנהג האשכנזים בארץ לא לישא גם אחרי ל"ג בעומר בניגוד לדעת המשנה ברורה].
ובאליהו רבה בסק"ד הזכיר מנהג ג' (שאינו נזכר בלבוש), שתספורת אסורה רק מר"ח אייר עד שבועות [ודן שם האם עד ראש חודש אייר מותר רק תספורת או גם נישואין והסיק להתיר גם נישואין].
ובפועל כתב הלבוש שבמדינותינו נוהגים כמנהג א', שכל ימי הספירה אסורים חוץ מיום ל"ג עצמו, וכן כתב האליהו רבה בסק"ו ושצריך לנהוג וכן הוא נוהג.
עד כאן הצעת ההקדמה, ומכאן לעיקר הנוגע לענייננו.
כתב האליהו רבה (בסק"ב): "אבל לארוס וכו'. ומותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (מג"א סק"א). משמע שאף ריקודים מותר אבל בשידוכין אסור ריקודי ומחולות ומכל שכן של רשות. מיהו עד אחר ר"ח אייר ומר"ח סיון עד שבועות יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות".
ולכאורה דבריו אינם מובנים, לפי איזה מנהג הוא מדבר, הלוא לפי מנהגו בפועל (דהיינו מנהג א' בלבוש) נאסרו כל הימים חוץ מל"ג בעומר עצמו ומה צריך להסתפק אם יש להחמיר באיזה מהם בריקודין ומחולות של רשות [בפרט אם נבין שריקודין ומחולות של רשות חמורים יותר מנישואין כהבנת שער הציון]. ואם לפי מנהג ב' שמל"ג ואילך מותר, צריך ביאור מה הסברא לאסור, וכן שלא נזכר באליהו רבה מל"ג ואילך אלא עד ר"ח אייר ומר"ח סיון עד שבועות. ואם לפי מנהג ג', הרי הלבוש לא הזכיר כלל מנהג זה ואף הא"ר התייחס אליו רק בסק"ד שאחרי כן, ואיך מתייחס בסתמא למנהג זה. ועוד שגם לפי מנהג זה יש איסור גם אחרי ר"ח סיון עד ג' ימי הגבלה או עד שבועות (כמבואר במשנה ברורה סקי"ד וסקט"ו).
ובשער הציון העתיק דבריו באופן זה: "ואפילו עד ראש חודש אייר ומראש חודש סיון עד עצרת [לאותם הנוהגים להסתפר], יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות [פמ"ג בשם א"ר]".
ומבואר מדברי שער הציון שהבין שדברי האליהו רבה אכן מתייחסים למנהג הג', וכוונתו שאפילו שנוהגים להקל בתספורת ובנישואין מכל מקום יש להחמיר בריקודין ומחולות של רשות. ובאמת הדברים צ"ב, מהיכי תיתי לאסור, הלוא כל האיסור הוא רק מחמת פטירת תלמידי ר"ע וכבר פסקו מלמות, וצ"ל או דלעניין זה חיישינן לשיטות שמתו גם אחר כך, או משום הטעם הנזכר בא"ר בסק"א שימים אלה הם ימי דין, וקבלו זאת לכל הפחות לעניין ריקודין ומחולות. אך זה גופא צ"ב שהרי ריקודין ומחולות כלל לא נזכרו בראשונים אלא הם תוספת שהתחדשה בדברי המג"א ואיך פתאום נחמיר בהם יותר מנישואין. וכן קשה מה שהקשינו לעיל מסידור דברי הא"ר.
ולולי דמסתפינא היה נראה לפרש שכוונת הא"ר אינה להסתפק להחמיר אפילו למנהג המיקל, אלא להסתפק להקל גם למנהג המחמיר. והיינו למנהגו גופא של הא"ר להחמיר בנישואין ותספורת בכל ימי הספירה חוץ מל"ג בעומר לבד, הסתפק שאולי עד ראש חודש אייר וכן מראש חודש סיון שמנהגנו גם כן לא לומר תחנון בימים אלה, ואם כן יש בהם קצת שמחה, אולי אין להחמיר את חומרת המגן אברהם בריקודין ומחולות, ודיינו שנחמיר את חומרת הראשונים והגאונים לא לישא אשה ולא להסתפר. ולפי זה הלשון "יש להסתפק אם יש להקל" היינו 'שמא יש להקל'. [וקצת משמע ששער הציון לא ראה דברי הא"ר בפנים אלא מה שמעתיקו הפמ"ג (ובפרי מגדים עצמו רק העתיק את לשון הא"ר אך לא הכניס את ההבנה של שער הציון), ואם כן אולי הרשות נתונה בידינו לבאר דברי הא"ר אחרת משעה"צ לאחר העיון בפנים].
עד כאן
וכיון דאסקינן להא דאפילו בריקודין ומחולות אין מקור לאסור בימים שנוהג להסתפר בהם, ואף לשער הציון אין זה אלא ספק והרי יש לומר בזה ספיקא דרבנן לקולא, אם כן לעניין שמיעת כלי זמר שכלל לא נקבע דינה בפוסקים הקדמונים, אלא התחדש על ידי גדולי הדור האחרון שדימו זאת לריקודים ומחולות [והסיבה שלא דברו מזה הפוסקים קודם כנראה משום שכלל לא היה מצוי שמיעת כלי זמר אלא באירועים שבכל מקרה אסורים בימים אלו, ורק בדורנו עם האפשרות לשמוע כלי זמר על ידי מכשירי הקלטה התחדש העניין], לכאורה יש להקל ביתר שאת.