אצרף מה שכתבתי היום, וחיפשתי ומצאתי אשכול זה. ענינא דיומא ממש והוספות חשובות.
הראני הגרא"א דסלר שליט"א שב
מחזור ויטרי בסדר חג השבועות (סימן ש) מובא כדלהלן:
קודם שיאמר הברכה יאמר: אחינו אחינו אחינו. החלו לומר עשרת הדברות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל על ידי משה רבנו בהר סיני. ונגלה כבוד י"י וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. בבא כל ישר' לראות: ברכו: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת ורצה וקדשה והנחילה לעושיה. ברוך אתה י"י נותן התורה: ויאמר: וידבר: אנכי.
הרי לנו נוסח ומטבע שונה של ברכת התורה ייחודי לעליית עשרת הדברות במתן תורה. וזה אומר דרשני.
ונראה לבאר, דהנה מקור מטבע מיוחד זה הוא בדברים רבה (פרשת וזאת הברכה פרשה יא סימן ו):
וזאת הברכה הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך, תחלה מברך ואח"כ קורא ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואח"כ קרא, אמר ר"א איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה.
והנה המדרש שם ממשיך ודורש את נוסח הברכה:
ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה באלו שהן עושין את ד"ת.
והיינו שישנה כאן הדגשה על קיום ועשיית התורה בפועל.
והנה בקריאת התורה של עשרת הדברות מצינו שתי נוסחאות באופן הקריאה, טעם העליון וטעם התחתון.
וכתב בזה החזקוני, וז"ל:
יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת שהיא דוגמת מתן תורה, ומתרגמינן הדברות, קורין דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות, לעשות כל אחת מהן פסוק אחד, שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הקטנות לעשות ד' פסוקים שהם ד' דברות.
אבל בחודש שבט כשקורין בפר' יתרו כשאר שבתות השנה, קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד, לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו. ובשבועות דוקא כמו שפי' למעלה. גם בדברות אנכי ולא יהיה לך יש נגינה גדולה לעשותן שתיהן פסוק אחד, לזכרון שבדבור אחד נאמרו כי שמור וזכור בדבור אחד נאמרו,
והביא דבריו במג"א או"ח סי' תצד.
ואמנם כן הוא מנהג רבינו הגר"א לקרוא בחג השבועות בטעם העליון, ובפר' יתרו בטעם התחתון, וכשיטת החזקוני.
ומטו משמיה דהגאון הגדול רבי
שלמה פישר שליט"א שהביא מקור וביאור נחמד לדברי החזקוני, דהנה איתא בברכות ה, א:
מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורתם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.
וקשה הלא עשרת הדברות הם ג"כ בכלל תורה, ולמה החשיבתם הגמ' לב' דברים לוחות ותורה. ודוחק לומר, דהיינו משום שעשרת הדברות ניתנו בנפרד, ולכן חשיב תורה ודברות כ"א בפנ"ע, שהרי גם התורה איכא מאן דסבר דניתנה מגילות מגילות, ולסוף ארבעים שנה צירפם משה רבינו יחד, ואם תלוי במה שניתן לחוד צריך להחשיב את התורה עצמה כפי מספר המגילות שניתנו.
אלא ע"כ שהקב"ה נתן את עשרת הדברות למשה רבינו בב' אופנים. א] בפסוקים וטעמים כשאר פסוקי התורה. ב] נתן למשה רבינו עשרת הדברות מחולקים לדברות, ולא לפסוקים, וזהו טעם העליון, וע"כ נחשב דברות לחוד ותורה לחוד. ומאחר שבמעמד הר סיני שמענו עשרת הדברות בדברות ולא בפסוקים, לכן בחג השבועות קורין את עשרת הדברות, בדברות ולא בפסוקים.
ושמעתי שהגר"ש שליט"א אמרו לפני הגרי"ז והסכים לדבריו, ושוב מצאתי בספר ברכת אברהם (ברכות ה, א) שהביא הדברים בשם חכ"א שליט"א, ומעיד ששמע וראה בעיניו הסכמת מרן הגרי"ז לדבריו.
ונראה עוד להטעים בזה, דהנה מפורש בדברי חז"ל כי בעשרת הדברות כלולים כל מצוות התורה, כדאיתא בזוה"ק (רעיא מהימנא פרשת צו דף לג עמוד ב),
עשר דברות דאינון כלל תרי"ג פקודין.
ובמדרש אגדה (בובר, פרשת נשא פרק ז),
עשרה זהב. כנגד עשרת הדברות שהיו כתובים בלוחות מלאה קטרת. שבאלו עשרה דברות יש בהם תרי"ג מצות, כנגד הקטרת, לבד הקו"ף שהוא מתחלף בא"ת ב"ש ג"ר ד"ק.
ובפי' רש"י עה"ת פר' משפטים, (כד, יב),
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם - כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו.
ובפירושו לשיר השירים (ה, טו),
לחיו - דברות הר סיני שהראה להם פנים מסבירות ושוחקות... ידיו - הלוחות שנתן מימינו ומעשה ידיו המה: גלילי זהב - אלו הדברות שבהן הנחמדים מזהב ומפז רב... ממלאים בתרשיש - שכלל בעשרת הדברות תרי"ג מצות.
ועוד האריכו בזה הקדמונים כמו הראב"ן במאמר השכל והאברבנאל ועוד. ועי' מהרש"א ח"א ברכות יא, ב.
וראה עוד בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן קמט), וז"ל,
לרבינו האיי ז"ל. וששאלתם הא דאמור רבנן לא יאחז אדם תפילין בראשו וס"ת בזרועו זה ס"ת שאמרו כגון שכתוב בו מן אנכי ה' אלהיך עד וכל אשר לרעך, שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה.
וכ"כ בספר הערוך (ערך תפל) בשם רבינו חננאל.
וכיו"ב בהא דאיתא בסנהדרין (כא, ב) לגבי מלך ישראל דכתיב בו וכתב לו את משנה התורה וגו', כותב לשמו שני תורות וכו' עושה אותה (לס"ת) כמין קמיע ותולה בזרועו וכו', ובהגהות הרש"ש שם כתב, לולא דמסתפינא הייתי אומר, דס"ת זו לא היתה תורה שלימה אלא מספר המצוות בקיצור ע"כ. ובהדר זקנים עה"ת להרא"ש (פר' יתרו) דר"ל ספר קטן שהיו כתובין בו עשרת הדברות לבד, ולזה קרי תורה כיון שיש בו תרי"ג אותיות].
ולפי האמור דכל התורה כולה כלולה בעשרת הדברות, נראה לומר, דמה"ט ישנה קריאה בפנ"ע בטעם העליון כאשר קורים את עשרת הדברות לא בתורת עשרה מצוות פרטיות, אלא בתורת תורה שלמה שניתנה חתומה ביומא דעצרתא.
ומעתה מבואר נפלא שדווקא כאשר קוראים את עשרת הדברות לא כמקרא – פסוקים אחדים מן התורה שבכתב, אלא כעשרת הדברות הכוללים את כל מצוות התורה, וכאילו אנו מקבלים עלינו עתה בשעה זו את עשרת הדברות וכל המצוות התלויות והרמוזות בהם, זהו המקום לברכה מיוחדת זו 'אשר בחר בתורה הזאת ורצה וקדשה והנחילה לעושיה'.