פורום אוצר החכמה

מאמר מרתק משנה שעברה (חמץ שעבר עליו הפסח), על נושא החלות בשבת שאחרי פסח על שלל מנהגיה וכינוייה.

השאלה האם ענין השליסעל חלה והגעלע מצות נוהג בשבת הקרובה [פ' קדושים], שהיא בעצם השבת השניה אחרי פסח.

שואב מים כתב:השאלה האם ענין השליסעל חלה והגעלע מצות נוהג בשבת הקרובה [פ' קדושים], שהיא בעצם השבת השניה אחרי פסח.

זה נוהג בשבת הראשונה שאוכלים חמץ לאחר הפסח.

מצורף מאמר מפרי עטו של הרב אריה פלשניצקי

גימפעל כתב:

שואב מים כתב:השאלה האם ענין השליסעל חלה והגעלע מצות נוהג בשבת הקרובה [פ' קדושים], שהיא בעצם השבת השניה אחרי פסח.

זה נוהג בשבת הראשונה שאוכלים חמץ לאחר הפסח.

לא קראתי עדיין את המאמרים המצורפים, אך שמעתי בעבר שהמקור למנהג הוא כי נשארו כמה מצות (שהיו בעבר רכות ועבות, גם בפולין ואשכנז) שהתקשו מיושן ואם חל אחש"פ ביום שב"ק כדהשתא או ביום ה' ולא הספיקו להתפיח חלות, לקחו את המצות וטיבלום/תיבלום בביצים ואפו אותם שנית (כעין מה שקורים "בונדאש" באינגערישע הייזער), ומכאן המקור לשם "געלע מצות".

האם אין בשבירת המפתח שבחלה בשבת חשש של מלאכת מוחק?

עי' שש"כ פרק יא' ח'

דרומי כתב:האם אין בשבירת המפתח שבחלה בשבת חשש של מלאכת מוחק?

עפ"י החזו"א אין בזה משום מוחק כיון שזו צורת הפת.

ובוודאי שמותר לשיטת בעל התניא שהתיר גם ציור שעל החלה ממש.

הגיונות כתב:

דרומי כתב:האם אין בשבירת המפתח שבחלה בשבת חשש של מלאכת מוחק?

עפ"י החזו"א אין בזה משום מוחק כיון שזו צורת הפת.

לפי רוב המנהגים שהובאו כאן המנהג הוא לחקוק מפתח ולא לעשות חלה בתורת מפתח

האם ידוע על צורת המנהג בדרך אחרך, לוקחים מפתח ומסובבים אותו בבצק כאילו פותח דלת ומשאירים המפתח בתוכו בצורה זו אף באפייה?, זכורני שכך פעם שמעתי.

הגיונות כתב:

דרומי כתב:האם אין בשבירת המפתח שבחלה בשבת חשש של מלאכת מוחק?

עפ"י החזו"א אין בזה משום מוחק כיון שזו צורת הפת.

הדברים אינם פשוטים כלל וכלל שזוהי כוונתו...
ויש בזה מח' גדולה בין פוסקי זמננו

מישהו שלח אלי מאמר באנגלית על מקורו הנוצרי של שליסל חלה. איני יודע אם זו שטות מוחלטת או יש בדבריו ממש. יחליטו הקוראים.

אני בשעתו שלחתי מאמר זה למו"ץ חשוב בבד"ץ שארית ישראל שליט"א והוא אמר לי שהדבר צריך עיון גדול.
והשנה שלחתי את המאמר לאחד מגדולי תלמידי הגר"מ שפירא זצ"ל והוא לא התפעל ממנו.
אגב אפשר לראות את המאמר גם פה: www.mesora.org/Shlissel.html
וע"ע ב http://www.theyeshivaworld.com/news/hea ... lysis.html (לקוראי אנגלית).

שליסל חלות
יש נוהגין שבשבת שלאחר הפסח שמברכין בו חודש אייר, אוכלין לחם משנה שעושין עליו צורת מפתח בשומשומין (ספר אוצר דינים ומנהגים – פסח). ויש נוהגין לנקוב החלות במפתחות (ספר אוהב ישראל). ויש שמנקדין הלחם משנה במפתח (ספר ויחי יוסף). ויש שנהגו לאפות חלה בצורת מפתח. על מנהג זה וטעמיו במאמר שלפנינו.
כתב בספר אוהב ישראל (לרבי אברהם יהושע העשיל מאפטא- ליקוטים לפרשת שמיני): המנהג הוא מימים קדמונים לנקוב את החלות בשבת שלאחר פסח במפתחות, ונעשה על החלה צורת מפתח ומנהג ישראל תורה הוא וצריך טעם. כבר ביארנו טעמים ע"ז לעיל. והנה יש עוד לאלוה מילין טעם א' ע"פ פשוטו, כי הנה בעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן, מהקרבת העומר ואילך לא אכלו עוד מן המן כמש"ה (יהושע ה' יא') ויאכלו ממחרת הפסח מעבור הארץ. ואמרינן בגמרא (קדושין לז' ע"ב) ממחרת הפסח אכול עד השתא לא אכול, ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ והיו ישראל צריכין לפרנסה כי עד עתה היה להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה. ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות לרמז שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה
טעם הב' י"ל, כי בעת ההוא סופרים אנו ספירה שבעה שבועות והם מ"ט יום ע"ד סוד נ' שערי בינה. ואנחנו הולכים משער לשער ולכל שער יש מפתח וזהו שעושין צורת מפתח, ועי"ש שכתב עוד טעם. ובדרוש לשבת אחר הפסח כתב עוד: לשבת אחר פסח טעם למה שמנקדין אז הלחם משנה במפתח דוקא. מנהג אבותינו ודאי הוא תורה. ות"ל אמרתי בזה כמה טעמים נפלאים. אמנם עוד יש לאלוה מילין. והנה י"ל ע"ד הכתוב (שיה"ש ה' ב'): פתחי לי אחותי רעיתי. ידוע מאחז"ל, שהשם יתברך מבקש מהכנסת ישראל פתחי לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וידוע דהכנ"י כלה קרואה וכו' וגם נקראת בבחי' לחם. ע"ד כי אם הלחם אשר הוא אוכל. והנה ידוע דבפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים. ואח"כ ננעלו התרעין וצריכין אנו לפותחן, ולזה אנו מנקדין הלחמים הק' משבת זו במפתחות לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י מצות שבת. וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח. וכאשר נתן לאבותינו המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו. והבן כ"ז היטב. וביאר זאת בספר ויחי יוסף (לרבי יוסף גרינוואלד, אבד"ק פאפא. פרשת שמיני – פי' לשבת שאחר הפסח): וע"ד רמז י"ל, דהנה ידוע מספה"ק דבליל התקדש החג (פסח) היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים. ואח"כ ננעלו התרעין ומוטל עלינו לפותחן, והוא ע"ד משל לסוחר שמוכר מיני משקאות ודרך התגרים ליתן להקונה לטעום מתחילה בחינם בלא כסף, וכאשר יוטב ויערב לחיך הקונה ורוצה לבקש עוד מהמשקה, יאמר לו המוכר לא נתתי לך מתחילה המשקה בחינם אלא בשביל שתרגיש טעמה, אבל מכאן ולהלן חושבנא ואם רצונך מהשקה הלזו, קנה אותה בכסף מלא, וכך מתנהג הקב"ה עמנו, שבתחילה מעלה אותנו בחג הפסח למדרגה גדולה בהתעוררות נפלאה, והוא בכדי שנרגיש מה טוב ומה נעים לעבוד ה' במדרגה נעלה, ואחר הפסח נוטל הקב"ה אותן המדרגות מאתנו, ועלינו להשתדל לזכות להם בחזרה ע"י עבודתנו ופועלתינו, ע"ש.
עוד טעם למנהג, כתב בספר ויחי יוסף (שם), ע"פ מה שביאר אאמו"ר זצ"ל בספר ויגד משה, מה שנאמר (שמות יב'): משארותם צרורות בשמלותם, ופירש"י שירי מצה ומרור, דהטעם שלקחו זאת עמהם עלי דרך כדי להראות שההתעוררות של מצות הללו מתקיים אצלם גם אחר החג, ע"כ. וי"ל דמטעם זה אנו עושין סימן וזכר לדבר לנקוב החלות בצורת מפתח לרמז שפסח הוא מפתח על כל השנה לזכור להלאה התעוררות שזכינו בחג הפסח, ע"ש.
ובספר יד אפרים (לרבי אפרים ביליצר הי"ד, מו"צ בק"ק בטלאן, טרנסילבניה) כתב עוד טעם למנהג, יען שעד עתה היה חמץ אסור והיינו סגור ונעול וכעת אחר הפסח הותר והיינו נפתח במפתח, ודו"ק.
עוד טעם הביא בספר עצי הלבנון (י"ל בשנת תרצ"ט – ח"ב, דרוש לשבת אחר הפסח) מספר זכרון אלעזר שכתב בשם האדמו"ר מסאסיב זיע"א שאמר טעם למנהג שעושין צורות מפתח על החלות של שבת הראשון אחר הפסח, ופירש על פי מה דאיתא במס' ראש השנה (טז' ע"א), שבפסח נידון על התבואה ונמשכת לנו פרנסה מפסח לכל השנה, ועל כן עושין בהחלה במפתח בשבת שאחר הפסח לסימן, כי כמו שמשכירין לו דירה ונעשה בעל הבית מן הדירה על ידי זה שמוסרין לו המפתח, ועל דרך זה בפסח מוסרין לנו המפתח של פרנסה לכל השנה לטוב.
אמנם לא בכל הקהילות נשתרש מנהג זה ועל כך כתב בספר שו"ע המקוצר (מנהגי קהילות קודש תימן, סי' צב' הערה כא'), ומה שנוהגים שבלחם משנה שאוכלים אחר הפסח, עושים צורת מפתח בשומשומין שמפזרין עליו וכו', אינם נהוגים בקהילותינו ואין להם מקור בספרי הפוסקים. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

כבר הערתי פעם שיש לברר האמנם מותר הדבר לשבור את צורת המפתח בשבת לפי כל הפוסקים (ברור שיש מתירים, ויש לברר האם יש גם כאלה שאוסרים)

אני חשבתי על טעם על פי מה שמבואר בטור בהלכות חלה שהמנהג היה שבשבת שלאחר פסח מאחר שעדיין לא היה לישראל שאור (עדיין לא חשבו על המצאת 'מכירת חמץ') היו קונים שאור מהגויים והיו מחמצין את החלות בשאור של גוי (רק בשבת אכלו לחם ביתי כל השבוע קנו מן הפלטר).
עתה נתעוררה השאלה מה הדין לגבי חלה שהרי השאור של הגוי פטור מן החלה ואנו חוששים שמא כשיקח חלה יקח מן הפטור על החייב.
ואע"פ שהפוסקים כתבו שא"צ לחוש לכך מ"מ החמירו ישראל ואפו לחם מיוחד ללא שאור כלל ולקחו מאותה לחם על הלחמים האחרים בצירוף סל.
וכנראה שלסימן לידע איזה הוא הלחם שאין בה השאור נתנו עליה מפתח (כמ"ש מפתח וחותם הוה סימן).

המעניין הוא, ששאלתי את כל ידידי אוכלי ה'מופלתות', והם גם סיפרו על המנהג להכין חלות בצורת מפתח, ואילו בכל המובאות לעיל נראה שמנהג זה הגיע רק מחצרות החסידים, הם כל המרוקאים נדבקו מהחסידים, תמוה לומר כן. וא"כ מה המקור הקדום לכך?

טברייני כתב:המעניין הוא, ששאלתי את כל ידידי אוכלי ה'מופלתות', והם גם סיפרו על המנהג להכין חלות בצורת מפתח, ואילו בכל המובאות לעיל נראה שמנהג זה הגיע רק מחצרות החסידים, הם כל המרוקאים נדבקו מהחסידים, תמוה לומר כן. וא"כ מה המקור הקדום לכך?

שאלת אותם אם גם הסבתות שלהם היו מכינות? דומני שזאת השפעה מאוחרת ולא מסורת מרוקאית אמיתית. חלה, בכלל, היא מאכל אשכנזי למהדרין.

סגי נהור כתב:

טברייני כתב:המעניין הוא, ששאלתי את כל ידידי אוכלי ה'מופלתות', והם גם סיפרו על המנהג להכין חלות בצורת מפתח, ואילו בכל המובאות לעיל נראה שמנהג זה הגיע רק מחצרות החסידים, הם כל המרוקאים נדבקו מהחסידים, תמוה לומר כן. וא"כ מה המקור הקדום לכך?

שאלת אותם אם גם הסבתות שלהם היו מכינות? דומני שזאת השפעה מאוחרת ולא מסורת מרוקאית אמיתית. חלה, בכלל, היא מאכל אשכנזי למהדרין.

אמנם אכלו בארצות אלו פיתות פרנות פטאייר וכדו' אך עדיין אפשר לעשותם בצורת מפתח.
גם אני חשבתי שזו השפעה מאוחרת אך המעניין כפי שציינתי שכל חבריי המרוקאים העידו על כך.

מנהג חסידים לקרוא שבת שאחר הפסח "שבת געלע מצות", ויש שהחליפו "געלע" [-צהובים] ב"גאולה" או "גילוי", ולשבת זו הכינו חלות עם מפתח או בצורת מפתח, הרבה יהודים ויהודיות עושים כך היום, כסגולה לפרנסה, והבלגאן גדול, כי רובם לא יודעים בכלל מהו המקור, [עשיתי סקר לפני שתשאלו...] ויש כאלה שאף מוסיפים לחלה זו מעט כמון או כורכום בכדי להצהיב את החלות, ויש שאוכלים מצות בתוספת התבלין המצהיב, מנהגים רבים בדבר ראיתי, הצד השווה שבכולם שכמעט ואין אף אחד יודע לצטט ולהראות מקורן באיזהו מקומן.
אז נכון, בנטעי גבריאל יש קצת, בטעמי המנהגים קצת, בפסקי תשובות קצת ובמנהג ישראל תורה קצת, אך האם יש מי שמכיר ויודע מאמר כלשהו או מישהו שקיבץ כעמיר גרנה את כל הדברים לפונדק אחד להאיר עינים במנהגן של ישראל? אם יוכל מי מחכמי המקום להראותני לדעת אודה לו במאוד.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

.

מספרי הקט.

טברייני כתב:

סגי נהור כתב:

טברייני כתב:המעניין הוא, ששאלתי את כל ידידי אוכלי ה'מופלתות', והם גם סיפרו על המנהג להכין חלות בצורת מפתח, ואילו בכל המובאות לעיל נראה שמנהג זה הגיע רק מחצרות החסידים, הם כל המרוקאים נדבקו מהחסידים, תמוה לומר כן. וא"כ מה המקור הקדום לכך?

שאלת אותם אם גם הסבתות שלהם היו מכינות? דומני שזאת השפעה מאוחרת ולא מסורת מרוקאית אמיתית. חלה, בכלל, היא מאכל אשכנזי למהדרין.

אמנם אכלו בארצות אלו פיתות פרנות פטאייר וכדו' אך עדיין אפשר לעשותם בצורת מפתח.
גם אני חשבתי שזו השפעה מאוחרת אך המעניין כפי שציינתי שכל חבריי המרוקאים העידו על כך.

שמר כתב:האם ידוע על צורת המנהג בדרך אחרך, לוקחים מפתח ומסובבים אותו בבצק כאילו פותח דלת ומשאירים המפתח בתוכו בצורה זו אף באפייה?, זכורני שכך פעם שמעתי.

אולי התחלף או השתלשל מה'בסיסה'. https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%91% ... 7%A1%D7%94

ר_חיים_הקטן כתב:אני בשעתו שלחתי מאמר זה למו"ץ חשוב בבד"ץ שארית ישראל שליט"א והוא אמר לי שהדבר צריך עיון גדול.
והשנה שלחתי את המאמר לאחד מגדולי תלמידי הגר"מ שפירא זצ"ל והוא לא התפעל ממנו.
אגב אפשר לראות את המאמר גם פה: http://www.mesora.org/Shlissel.html
וע"ע ב http://www.theyeshivaworld.com/news/hea ... lysis.html (לקוראי אנגלית).

עיין כאן - https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=200470
ושם מצויינות מקבילות נוצריות כביכול... וכן מנהג דומה מעט משל יהודי לוב.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

גימפעל כתב:מאמר מרתק משנה שעברה (חמץ שעבר עליו הפסח), על נושא החלות בשבת שאחרי פסח על שלל מנהגיה וכינוייה.

מאמר זה הופיע כבר לכאורה לפני כן בגיליון המבשר התורני משנת תשע"ד - כאן: https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=192686
ושם שם הכותב הוא ר' דוד אנגל - ולא ר' אליהו נאה, כך שכנראה אחד השמות הינו פסבדונים.
נקודה מעניינת שיש לתת עליה את הדעת, הינה בנוגע למה שנכתב בסוף המאמר לגבי זמנו של המנהג, דהיינו ממתי הוחל בהנהגתו בקהילות היהודים, ובמאמר מצויין שבאחד מלוחות השנה מצויין שהמנהג מופיע בכל בו, אך מחבר המאמר ביקש ולא מצאו, וייתכן ששורש הדברים הוא מהמקור שציינתי בהודעה הסמוכה מאותו גליון מחנים, שם מצויין לספר כלבו, והציון מעט "מתעתע", אך לאחר חיפוש בסימנים המצויינים, באמת לא מצאתי שום דבר הדומה ללשון ולמנהג המוזכר בגוף המאמר, אך באותו ענין, אולי אפשר לומר שטעות היתה לפני הכותב, והוא התכוון לאכילת מצות\חלות צהובות, [הנהוגה אף היא באותה השבת ועל כן גם קרויה "שבת געלע מצות" ושני המנהגים מעורבים זה בזה כפי הנראה] וכפי הנראה שהכוונה לסימן נ"ב, ששם מוזכר בין מנהגי חג השבועות בסתמא, שמערבין כורכום במצה לפי שהוא משמח הלב. אך כמובן שמי שלומד את הקטע מבין שהכל בו מתייחס לחג השבועות וכך היא הבנת האחרונים, [אולי אם נלמד בצורה "מחקרית\פרופסורית" נוכל לומר שהשתרבב כאן מנהג של אחרון של פסח או משהו כזה מחמת שינויי הלשון הדקים או כיוצא בזה, אך על פניו ניתן לומר שמכאן בא שורש המנהג הלז, לא כן?].

ובקיצור, הציון לכל בו כמקור אינו מופרך לגמרי אך צריך בדיקה וחקירה.
ואדרבה, יבואו החכמים ויעירו ויאירו.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

נשאלתי לאלו הנוהגים להכניס מפתח אמיתי לתוך החלה, האם צריך לטבול המפתח קודם הכנסתו להחלה?

אין צריך עיין במאמרי המצורף לעיל.

פלפלת בחכמה כתב:נשאלתי לאלו הנוהגים להכניס מפתח אמיתי לתוך החלה, האם צריך לטבול המפתח קודם הכנסתו להחלה?

מצויין במאמר שמרן מהר"א מבעלזא זיעוכי"א הורה ללבנו קודם השימוש בחלה.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

מדינא אין חיוב זה חסידות.

כבוד הגאון הגאליציאנער שליט"א,
עיי' ליקוטי מהרי"ח על ספיה"ע שכתב מעט אודות זה הענין,
ואגב, שם מצאתי המקור למה שנהגו במקהלות חצה"ק נדבורנה וקרעטשניף שעושין כעין מצה [תפוחה וגבוהה קצת, כעין פיתה] ומנקדין אותה במפתח של ארון הקודש, ובשעת הניקוד אומרים השערים של מוצ"ש.

בברכות עד בלי די,
המצפה

טברייני כתב:המעניין הוא, ששאלתי את כל ידידי אוכלי ה'מופלתות', והם גם סיפרו על המנהג להכין חלות בצורת מפתח, ואילו בכל המובאות לעיל נראה שמנהג זה הגיע רק מחצרות החסידים, הם כל המרוקאים נדבקו מהחסידים, תמוה לומר כן. וא"כ מה המקור הקדום לכך?

כאן גם ישנם ספרדים [ורוב הציבור כאן ספרדי] הנוהגים כך, יתכן שהמנהג התפשט דרך הרשתות החברתיות בייחוד שהוא סגולה לפרנסה.

גם בספר החדש של מונדשיין (איני זוכר באיזה עמוד) הוא כותב שלא נהגו כך ברוב המקומות ברוסיה ופולין.

(כמו שכתבתי לעיל, עדיין לא מצאתי היתר מוחלט לכו"ע לעשות צורה בכוונה תחילה על מנת למוחקה בשבת (לדעת המחמירים בזה בעוגיות מצויירות וכיו"ב). וכשראיתי בביתי שעושים חלה כזו ביקשתי שיאכלוה בסעודת מלוה מלכה).

דרומי כתב:גם בספר החדש של מונדשיין (איני זוכר באיזה עמוד) . .

בע' 197:

חלות ומצות בצורת מפתח [בעמ' רמג] - אילו הי' כתוב שאין נוהגין כך, ודאי שהייתי מציין זאת. אך עצם העובדה שאיש מאנ"ש הישנים (שנשותיהם אינן יוצאות הונגריא) לא שמע מימיו על החלות הללו, זה עצמו ראי' שאין נוהגין כך.

אגב גררא, יש להעיר עמש"כ שם "מסופקני האם בשוקולד מריר אין סוכר" - שבשנים האחרונות הוברר כי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לא אכל שוקולד בפסח ('בקודש פנימה' ע' 29. ולפי שלא ציינוהו על־אתר אמרתי להשלימו כאן).

דרומי כתב:גם בספר החדש של מונדשיין (איני זוכר באיזה עמוד) הוא כותב שלא נהגו כך ברוב המקומות ברוסיה ופולין.

(כמו שכתבתי לעיל, עדיין לא מצאתי היתר מוחלט לכו"ע לעשות צורה בכוונה תחילה על מנת למוחקה בשבת (לדעת המחמירים בזה בעוגיות מצויירות וכיו"ב). וכשראיתי בביתי שעושים חלה כזו ביקשתי שיאכלוה בסעודת מלוה מלכה).

בהלכות מצה לגבי סריקין המצוירין - כתוב שמותר לשבור את הציורים ביו"ט.

אפיית חלה בצורת מפתח היא מנהג נוצרי עתיק.

בחג הפסחא הנוצרי, הנוצרים החוגגים את הרעיון של ישוע 'קם' מן המתים, היו אופים את סמל יש"ו - הצלב - כחלה, או על גבי החלה.

גם אפיית מפתח בתוך לחם היא מנהג נוצרי, אפשר למצוא במקורות נוצריים (המיטב של מיילס, 1968) שכאשר עיירה הייתה מותקפת, הגברים ביקשו "אנא הדריכו אותנו באמנות אפיית עוגות המכילות מפתחות".

בדיוק כמו המנהג היהודי כיום, המקושר לחג הפסח (אפיה של חלה בצורת מפתח בשבת שלאחר הפסח), כך גם בנצרות, מאפים הקשורים למפתחות נקראים בדרך כלל 'לחמי פסחא'. המפתח עצמו, מטבעו, היה סמל לנצרות.

כותבי המקורות למנהג כיום דומים לאדם המצייר עיגול סביב חץ הנעוץ בעץ, ולאחר מכן מכריז כי החץ הוא בול באמצע. למעשה, אם רוצים, אפשר לכתוב רמזים ופרשנויות לכל מנהג, גם ע"פ הפשט וגם ע"פ הסוד.

למעט המקור הנוצרי, אין למנהג זה שום מקור בחז"ל או בראשונים ואחרונים. מה שרגילים לצטט מספר "אוהב ישראל" של הצדיק מאפטא (והועתק לספר טעמי המנהגים), לא מדובר שם על חלה בצורת מפתח, אלא על ניקוב הבצק באמצעות מפתח. אלא שכאמור, כותבי המקורות למנהג כיום עושים הכל כדי למצוא מקור יהודי למנהג הזה שבמקורו הוא נוצרי...

לשון ה"אוהב ישראל":

"טעם למה שמנקדין את הלחם משנה במפתח... ולזה אנו מנקדים הלחמים הקדושים בשבת זו במפתחות".

מי שעדיין לא הבין, בספר אמרי פנחס מקוריץ (אות רי"ז) הסביר היטב את המנהג:

"בשם הרב ז"ל בשבת אחר הפסח עושין החלות כעין מצות, רמז למצות הנאכלות עם פסח שני, ומנקבים החלה במפתח ודרך רמז שהשערים פתוחים עד פסח שני".

מנהגם היה לעשות את החלות כעין מצות, וכשם שהמצות מנוקדות (-מנוקבות) כך גם ניקבו את החלות, ואת הניקוב היו עושים באמצעות מפתח (ולא בצורת מפתח).

דעת לנבון נקל, שאין לזה שום קשר למנהג כיום לאפות חלה בצורת מפתח, שמקורו הוא נוצרי.

ישראל אם אינם נביאים הם בני נביאים הם.