מתי יבוא לידי – יצא נשמתו באחד - ומקור לדברי הב"ח

[לומד_בישיבה]

ידועים דברי הב"ח בהלכות ק"ש והביאו המ"ב שיש לחשוב בק"ש שהוא מוסר את נפשו ועיין בב"ח שראייתו מזה שאמרו עליך הורגנו כל היום, ובספרים הק' כתבו לפרש שזהו מה שאמר רבי עקיבא מתי יבוא לידי ואקיימנה למסור את הנפש ב'אחד' אחד דייקא.- וכפי שאמרו שם. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד

וזה לשון הב"ח או"ח סימן סא

ואפילו הכי יקראנה באימה וביראה ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא שמע לקבל עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קדוש השם המיוחד דזהו ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך (ברכות סא ב) ועל זה אמר הכתוב (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכוונה זו יקראנה באימה וביראה ברתת ובזיע:

א. מה מקורו של הב"ח וכבר היה על זה אשכול בעבר - וראה קישור להלן.

ב. הייתכן שר"ע לא כיוון באחד כל ימי חייו.

ג. לכאו' ניתן לכוון למסור את הנפש גם אחר אמירת אחד, ואין הכוונה באמירת אחד דווקא, וכבר דנו על כך הפוסקים, (שלא כדעת הגרי"ז ז"ל שצריך לכוון הכל באמירת אחד) וכן משמע להדיא מלשון הגמ' משתקין אותו שצריך וניתן לכוון הכל באמירת אחד עיין שם. - וכן פוסק הגר"ח קנייבסקי שליט"א והובא בדעת נוטה שאין הכוונה באמירת אחד ממש אלא גם אח"כ. והדברים פשוטים. - ולפי"ז מדוע א"כ אמר רבי עקיבא מתי יבוא לידי, ומדוע אמרה בת קול אשריך שיצאה נשמתך באחד. בשעה שכך צריך לעשות ג' פעמים ביום.

וז"ל הגמ' בברכות: לד,א

אי לא כוון דעתיה מעיקרא - מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה.

וברש"י שם.

מחינן ליה - כלומר: מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו אם ירגיל בכך.

--
ראו באשכול זה: viewtopic.php?f=7&t=11368&p=107248#p107133
--
הדברים ידועים שיש בדברי הב"ח הק' הרבה ענינים קבליים והסתיר זאת, אך אבקש לדעת האם מה שכותב שם הב"ח יש לו מקור בנגלה. שצריך למסור את הנפש באחד מתוך הפסוק כי עליך הורגנו כל היום וכן העתיק במ"ב בשם הב"ח.

על פניו הצדק עם מה שראיתי בספרים הק' שזהו הכוונה מתי אבוא לידי ואקיימנה - למסור את הנפש ב'אחד' דייקא.
ולפי דבריו הכל מסתתדר - ואין חולק על כך.

א. אבקש רק לדעת האם גם בזה סתם הב"ח ולא פירוש.

ב. כפי שכתבתי למעלה. מהגמ' בברכות שם משתקין אותו מבואר להדיא שצריך וניתן לכוון בעת אמירת אחד וכפי הנראה גם כל קריאת שמע ולפי"ז לא ניתן לפרש שלזה כיוון רבי עקיבא. שמעולם לא הצליח לכוון שייצא נשמתו ב'אחד'

אשמח לשמוע דעת החברים.

וזה לשון הגמ' ברכות סא,ב

ואהבת את ה' אלקיך. תניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא: אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך (דברים ל') - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד

[אוצר החכמה]

אני לא הבנתי כלום מן השאלות.

[לומד_בישיבה]

הלכה היא שצריך למסור את הנפש כל פעם שאומרים אחד בקריאת שמע וזו לא מליצה אלא כך למדים מן הפסוק עליך הורגנו כל היום, שצריך להרגיש שעולים על המוקד פשוטו כמשמעו עיין ב"ח והעתיקו המ"ב.
מדוע אם כן אמר רב עקיבא מתי יבוא לידי למסור את הנפש ב'אחד', והרי ג' פעמים ביום עלינו למסור את הנפש באחד פשוטו כמשמעו.
--
אני מבין שכוונת הרב אוצה"ח לומר שרב עקיבא ביקש למסור את הנפש בפועל ממש ובמעשה ממש באחד, ואילו הב"ח והמ"ב כוונתם לכווין למסור את הנפש במחשבה ואין זה נחשב בפועל ובמעשה ממש. למרות שלא משמע כן ממה שהביא ראיה כי עליך הורגנו כל היום. ולזה המתין רב עקיבא כל חייו מתי יבוא לידי.

בכל אופן אם כך סובר הרב אוצה"ח אני בהחלט מקבל.

לסיום - אבקש רק להעתיק מצעטיל קטן ס"ק א'

ועוד יכוין אם יענו אותו כל אומות העולם בכל עינוים קשים ויפשטו עורו מבשרו להכחיש ח"ו ביחודו יסבול כל היסורים ואל יודה להם ח"ו, ויצייר בדעתו ומחשבתו כאילו עושים לו כנ"ל, ובזה יצא ידי חיוב ק"ש ותפלה כדין

וכפי הנראה במעשה עדיף טפי.
--
אבקש רק להוסיף מה שטען לי הבוקר חכ"א - שבאמת לפי הבעש"ט זי"ע ותלמידיו מקיימים מצוות קידוש השם באמירת 'אחד', כלומר, בכל פעם שאומרים 'אחד' בק"ש, וכפי שכותב הנועם אלימלך הנ"ל וכן הוא בעוד כמה וכמה ספרים הק' - ור"ע ביקש לקיים את המצווה ב'מעשה' מה שמוכיח שלא היה חלילה שקרן, ומעשה זה מוכיח שלא היה מן השפה ולחוץ, אלא באמת מסר נפשו בכל פעם שאמר 'אחד', והיה מוכן לכך, בפועל ממש, וכך היה מרגיש כשהיה אומר 'אחד' בק"ש.

[אוצר החכמה]

זה לא תלוי במה שאני סובר אבל ברור שזו היתה כוונת ר"ע.

[לומד_בישיבה]

האם כבודו מתכוון להסבר הזה.

אני מבין שכוונת הרב אוצה"ח לומר שרב עקיבא ביקש למסור את הנפש בפועל ממש ובמעשה ממש באחד, ואילו הב"ח והמ"ב כוונתם לכווין למסור את הנפש במחשבה ואין זה נחשב בפועל ובמעשה ממש. למרות שלא משמע כן ממה שהביא ראיה כי עליך הורגנו כל היום. ולזה המתין רב עקיבא כל חייו מתי יבוא לידי.

או להסבר זה.

אבקש רק להוסיף מה שטען לי הבוקר חכ"א - שבאמת לפי הבעש"ט זי"ע ותלמידיו מקיימים מצוות קידוש השם באמירת 'אחד', כלומר, בכל פעם שאומרים 'אחד' בק"ש, וכפי שכותב הנועם אלימלך הנ"ל וכן הוא בעוד כמה וכמה ספרים הק' - ור"ע ביקש לקיים את המצווה ב'מעשה' מה שמוכיח שלא היה חלילה שקרן, ומעשה זה מוכיח שלא היה מן השפה ולחוץ, אלא באמת מסר נפשו בכל פעם שאמר 'אחד', והיה מוכן לכך, בפועל ממש, וכך היה מרגיש כשהיה אומר 'אחד' בק"ש.

--
אספר רק סיפור יפה מהאדמו"ר מאשינוב שליט"א
בעבר הוא נסע עם הישיבה לטיול ברמת הגולן לפתע הם הגיעו לצוק בגובה ענק, והתחיל שם ויכוח מה לעשות ופתאום רואים איך שהאדמו"ר קופץ ללא אומר ודברים - ושאלו אותו תלמידיו מה פשט! והשיב להם שהרי בכל פעם כשאני קורא קריאת שמע אני קופץ ממגדלי התאומים וד"ל.
שוב איני מתווכח עם הרב אוצה"ח.
--
פתחתי את האשכול מפני שהקשיתי לברר את העניין ואפשר שרק החסידים מקפידים למסור את עצמם על קידוש השם, פשוטו כמשמעו בכל פעם שאומרים אחד. כמו כן יתכן בהחלט שיש במהלך הזה קצת דרוש וכפי שכתב לי חכ"א אך הייתי חייב לברר את הנושא לעומק.

[אוצר החכמה]

וודאי שיש מעלה בזה שהזדמן שיצאה נשמתו באחד.
השאלה היא מה אמר ר"ע שלזה הוא ציפה, והתשובה היא שהוא ציפה למסור את הנפש בפועל וזה עיקר העניין.
ועל מה שאתה שואל הרי בכל יום עשה את זה? איני מסוגל להבין את השאלה. הלא זה כל העניין, כל אחד יכול לצייר בדעתו שמוכן למסור נפשו, אבל הנסיון האמיתי הוא כשהדבר קורה באמת, ואדרבה רק בגלל שר' עקיבא באמת ציפה שיקרה הדבר היתה המסירות נפש שלו בכל יום אמיתית.


(מעין הדבר הזה אומרים למה יש כל כך הרבה בנות בוגרות סמינר שכששואלים אותן בשידוכים אומרות שרוצות שהבעל יהיה מתמיד עצום, ומצד שני מספר המתמידים הרבה יותר קטן. והתשובה היא הן צריכות רק לרצות והן באמת רוצות, אבל הבחורים צריכים באמת להיות מתמידים. )

[לומד_בישיבה]

הרב אוצה"ח קיבלתי
דברי טעם!
אבקש רק לשאול האם ניתן להביא משם ראיה שיש ענין לכוון שהוא מוסר נפשו על קידוש השם באחד, שהרי אמרה בת קול אשריך שיצאה נשמתך באחד. ומה שכתב הב"ח ראיה מהפסוק כי עליך הורגנו אין לה כל מקור. עד כמה שידי מגעת.
או אפשר שכל מה שהוזכר שם ק"ש ויצאה נשמתו באחד מקרה הוא?
לא מצאתי מי שעמד על כך.

[אוצר החכמה]

לומד בישיבה שלח לי בפרטי מעין מה שכתב כאן וז"ל:
"עתה חשבתי שאולי מכאן ראיה לדברי הב"ח שצריך למסור את הנפש באחד. שהרי אין כל מקור לדברי הב"ח וכפי שכתבתי בתחילת האשכול."

והדברים נאים וראויים בדברי הב"ח. וחשבתי שאפשר להוסיף בזה שזה הכוונה במה שאמר ר"ע כל ימי הייתי היינו בזמן שקרא ק"ש. ועוד אפשר להוסיף על דרך הרמז שזה מה שאמר כל ימי היינו לרבות הלילות (ק"ש של ערבית) כדרשת בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות.

[אור היוקד]

הכל כתוב יש רק לפתוח הלב והעיינים וללמוד.

מי שרק פותח קצת מספרי אבות החסידות מבואר ומבורר שזה הפסוק כי עליך הרגנו וכו' קאי ועמוד על קדושת הב' וכדברי הגמ' זו מילה, וזה עבדות האדם שעה שעה רגע רגע לקדש עצמו

וכל רגע ורגע השומר עצמו כדבעי הרי שמוסר נפשו לקב"ה, וזאת הכח שואבים מקבלת המסירות נפש בק"ש וכך מבואר הרבה בספרי החסידות.

ועתה [אתה] הסכת ושמע, כתב רבינו בעל השארית ישראל זיע"א (תלמיד הקדושת לוי) בליקוטים אור גדול ויסוד מוצק לכל האמור,

וזה לשונו הק' רבי עקיבא היה נשמת משיח בן יוסף והוא היה מתקן פגם הברית של כלל ישראל,

וזהו שהיו סורקים את בשרו במסריקות של ברזל הוא בעד כלל ישראל ברז"ל ראשי תיבות ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה היינו על בניהם או יאמר ברזל היא שתי
תיבות בר ז"ל 'בר' הוא מלשון 'בר לבב' (ער האט קלאר געמאכט) עון ז'רע ל'בטלה. עכ"ל הק'.

ועתה תבין דברי הב"ח ויסוד הקבלה שיכול כל יהודי באשר הוא למסי"נ בק"ש על ענין זה דייקא, ואלו הם

[אוצר החכמה]

לא ברור מה אתה רוצה ומתנפל עליו. הוא שאל שהפסוק כי עליך הורגנו כל היום הרי אינו מדבר על ק"ש, ומצא מקור לדברי הב"ח במעשה דר"ע ומעתה מובן הב"ח שהביא פסוק זה.
ומה הקשר לגדלות הב"ח וכי מי שמביא ראיה לרש"י מגמרא מזלזל בכבודו של רבן של כל ישראל כי העיז להביא ראייה לדבריו?

אגב אני לא מסכים איתו שמהפסוק כי עליך הורגנו אין ראייה, כי לדעתי דווקא באשכול שהפנה לשם מבואר שפסוק זה שייך לק"ש ועיין מה שהתוכחו שם בעניין זה. אבל מכ"מ איני מבין מה יש כאן להתנפל עליו.

[לומד_בישיבה]

הרב אוצה"ח הלל הזקן. אני הייתי לוחץ על מחיקה על הניק שלו ועל הפשקויל שהעלה לכאן מבלי לקרוא את מה ששאלו בפתיחת האשכול.
ודי בזה. וכי מישהו חולק כאן על הב"ח יש הרבה דברים בב"ח שאין להם מקור בחז"ל כמו לכוון בסוכות מענני כבוד וכו' עיי"ש וכל כלל ישראל נוהגים על פיו הב"ח לפעמים סתם את דבריו הוא כותב שצריך למסור את הנפש והוא גם מסביר שזהו הכוונה כי עליך הורגנו כל היות בשעה שאין כזה חז"ל לכאו וכבר ציינתי בפתיחת האשכול לקישור ושם דנו על כך. - אגב, הבעש"ט זי"ע אמר שלאחר פטירת הב"ח ציננו את הגיהנום לכבודו במשך ארבעים יום ולא לפני דו"ק היטב.

[אוצר החכמה]

יש הרבה דברים בב"ח שאין להם מקור בחז"ל כמו לכוון בסוכות מענני כבוד

אין לזה מקור? הפסוק למען יידעו ורבה בסוכה ב א יכול להיות מקור מצויין. אע"פ שוודאי אפשר גם לחלוק.

[בקרו טלה]

זוהר חלק א קכד:
מדרש הנעלם:
אמר רבי שלום בר מניומי, אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה, שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הה"ד (שיר ח יב) ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרגו על קדושת שמו, נצחו כהאי פסוקא (נ"א וכך אמרו בהאי פסוקא, דכתיב ואהבת את יהו"ה וגו', ותאנא כל המכוין לבו בהאי פסוקא, כדי) למסור נפשו על קדושת שמו, מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו, הה"ד (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום.
שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נה
והכלל, שצריכין אנו לקבוע בנפשנו, הסכמה מוחלטת בכל עת שנקרא הק"ש =הקריאת שמע=, שאנו מסכימין למסור כל תאוותנו, וחשקי לבבנו, וכל נפשנו: מן האברים, ועד נטילת נפש; והממון, על יחוד קדושת שמו, וקבלת מלכותו. ושנראה בציור הלב, כאילו באנו לידי כך, וקיימנו. והוא אומרו: כי עליך הורגנו כל היום. וכי אפשר ליהרג בכל יום, אלא שבכל יום שאנו קורין בק"ש; ובכל נפשך; ומסכימים על כך, הרי הוא כאילו הורגנו באותה שעה עליו ית', כי כל המסכים על זה, כאילו עשאו. והוא שאמר: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ר"ל: יהיו מוסכמים וחקוקים על לבבך.
אגרת התשובה לרבנו יונה או' ו
וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמַגִּיעַ לַפָּסוּק, וְאָהַבְתּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. יַעֲלֶה עַל לְבָבוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּכָל נַפְשְׁךָ" אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ, וִישַׁעְבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִגְמֹר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וְלֵהָרֵג עָלָיו וַתֵּחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה כְּאִלּוּ נֶהֱרַג עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וְנִגְלָה לָנוּ זֶה הַסּוֹד מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי, "בְּכָל נַפְשְׁךָ" זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לֵהָרֵג בְּכָל יוֹם? אֶלָּא, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, שֶׁמַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נֶהֱרָגִין בְּכָל יוֹם:
אורחות חיים להרא"ש - ליום ראשון
(כה) לאהוב את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והסכם באמרך את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' למסור גופך וממונך על קדושתו. ובזה תקיים בעצמך דברי המשורר כי עליך הורגנו כל היום:
חרדים - פרק ט
טז, מצות עשה לקדש את השי"ת אם יאנסוהו להמיר דתו או לעבור על אחת משלש עבירות חמורות שבתורה והם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, יהרג ואל יעבור. ובשעת השמד אפילו על מצוה קלה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, (יו"ד קנז, א):
ויחשוב כן בלבו כשקורא קריאת שמע בתיבת ובכל נפשך ובתיבת ובכל נפשכם, ויסכים הסכמה גמורה שאם יבא לידי נסיון יתחזק וימסור נפשו וממונו בשמחה כרבי עקיבא ובני חנה, ונחשב לו כאילו נמסר בפועל, והיינו דכתיב (תהלים מג, כג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא מעלה הקדוש ברוך הוא לצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום בהעלותם על לב ככה, הכי איתא בספרי. ובזהר פרשת בלק אמר דצריך לחשוב מחשבה זו נמי באריכות דל"ת דאחד, וז"ל שם - לשוואה גרמיה גו אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה והיינו ביחודא דשמע ישראל, דכל מאן דשוי רעותיה הכי בהאי קרא יתחשב ליה כאילו מסר נפשיה על קדושת שמיה. ובפרשת צו (ד' לג א) אוקמיה רבנן שוב יום אחד לפני מיתתך דבכל יום ויום צריך בר נש לאהדרא בתיובתא ולמימסר רוחיה לגבי מריה ויפוק באחד. ובמסכת ברכות פרק הרואה (סא ב) כשהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך עכשיו שבא לידי לא אקיימנו יצתה נשמתו באחד:

[לומד_בישיבה]

יש הרבה דברים בב"ח שאין להם מקור בחז"ל כמו לכוון בסוכות מענני כבוד

אין לזה מקור? הפסוק למען יידעו ורבה בסוכה ב א יכול להיות מקור מצויין. אע"פ שוודאי אפשר גם לחלוק.

למסקנת הגמ' שם בסוכה אין אנו מפרשים כך שלמעלה מעשרים אמה פסול שאינו מקיים למען תדעו איין שם רש"י באריכות אלא הכוונה למען ידעו דורות הבאים אך אין הכוונה שכל מי שיושב בסוכה צריך לידע ולכוון שהוא יושב בגלל ענני הכבוד וכבר נידוש ור' אברהם היה לו בזמנו אשכול על זה.

[לומד_בישיבה]

הב"ח אצלינו קדוש בגלל הב"ח וגם אילו לא הביא כלל ראיה היינו עושים כן בגלל הב"ח וכך נוהגים תלמידי הבעש"ט זי"ע כל מה שכתבנו, שמדברי הגמ' שם אשרי שיצאה נשמתו באחר יש ראיה למה שכותב הב"ח שבאחד צריך למסור את הנפש. וכבר הסביר כן הרב אוצה"ח ומה הצעקה הגדולה כאן.

[אוצר החכמה]

אני לא יודע מה אתה מתכוון למסקנת הגמרא. הכוונה היא לחלוקים על רבה (כולהו כרבה לא אמרי).

גם לרבה אין הוכחה שכשלא מכוון לא יוצא כי זה גדר בסוכה עצמה.
בכל מקרה עדיין יש מקום לומר שיש מעלה כשיושב בסוכה לכוון את זה כי הרי זו כוונת התורה ולרבה אם לא יוכל לדעת פסולה הסוכה ע"כ שהתורה לזה כיוונה. החידוש שאם לא כיוון את כוונת הפסוקים שלא יצא גם בדיעבד (אני יודע שכך מצדד הפמ"ג האם גם הב"ח סובר כך, זה לא ידעתי) הוא וודאי חידוש גדול.

[אוצר החכמה]

אני לא מבין מה קדושה קשורה לעניין. וכי הרמב"ם והרשב"א לא היו קדושים. אבל אולי זו שאלה של ליטוואק.

[לומד_בישיבה]

אני לא מבין מה קדושה קשורה לעניין. וכי הרמב"ם והרשב"א לא היו קדושים. אבל אולי זו שאלה של ליטוואק.

זה בהחלט שאלה של ליטוואק למרות שאני חושב שכבודו הוא חסיד.
אצל החסידים אסור לחלוק לא על הב"ח ולא על הט"ז ולא על החת"ם דער אייליגער חת"ם זי"ע וכן על הב"ח דער אייליגער ב"ח ... מאידך האג"מ מצאתי כמה וכמה פעמים שכותב פלוני אינו להלכה ופלוני אינו להלכה. אצל החסידים לא עלינו אם מישהו יחלוק על החת"ם זי"ע או על הב"ח.

[לומד_בישיבה]

אני לא יודע מה אתה מתכוון למסקנת הגמרא. הכוונה היא לחלוקים על רבה (כולהו כרבה לא אמרי).

גם לרבה אין הוכחה שכשלא מכוון לא יוצא כי זה גדר בסוכה עצמה.
בכל מקרה עדיין יש מקום לומר שיש מעלה כשיושב בסוכה לכוון את זה כי הרי זו כוונת התורה ולרבה אם לא יוכל לדעת פסולה הסוכה ע"כ שהתורה לזה כיוונה. החידוש שאם לא כיוון את כוונת הפסוקים שלא יצא גם בדיעבד (אני יודע שכך מצדד הפמ"ג האם גם הב"ח סובר כך, זה לא ידעתי) הוא וודאי חידוש גדול.

הרב אוצה"ח ראה.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ב עמוד א

מנא הני מילי? אמר רבה: דאמר קרא +ויקרא כג+ למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, עד עשרים אמה - אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא.
וברש"י שם ב,א - למען ידעו - עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך, דכתיב ידעו כי בסוכות הושבתי - צויתי לישב, הכי דריש ליה, ואף על גב דאין יוצא מידי פשוטו דהיקף ענני כבוד, מיהו דרשינן ליה לדרשה.

ובהמשך שם בגמ' - כולהו כרבה לא אמרי - ההוא ידיעה לדורות היא.
וברש"י שם - כולהו - הנך אמוראי. כרבה לא אמרי - דיליף מלמען ידעו. ההוא - לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר, אלא בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות.

וראה ב"ח או"ח סי' תרכה וז"ל

בסכת תשבו וגו' תלה הכתוב וכו'. איכא למידק בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר הכונה לשום מקרא שבתורה כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא דבסכת תשבו ויראה לי לומר בזה שסובר דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים

הרי להדיא שפירש דלא כמסקנת הגמ'.

--

בכל מקרה עדיין יש מקום לומר שיש מעלה כשיושב בסוכה לכוון את זה כי הרי זו כוונת התורה

כמדומני שבדברי רש"י למסקנת הגמ' אין אנו נוקטים כך, שהרי למען ידעו הכוונה לדורות הבאים. - ומה שטוען הרב אוצה"ח שחלוקים בגדר הסוכה האם צריך לעשות סוכה כזו שירגישו וידעו שהם יושבים בסוכה וזהו דעת רבה והחולקים סוברים שאין זה בגדר הסוכה, עדיין אין זה מתרץ מה ששאלתי, שהרי ברגע שאנו למדים למען ידעו 'דורות הבאים' אין לנו שום פסוק שצריך לכוון בסוכה, ודוק היטב שכל המקור של הב"ח הוא מזה שכתוב למען ידעו, ולפי רש"י אין זה נכון.
כנלע"ד.

[לומד_בישיבה]

אבקש להבהיר אין כל ספק שלא באנו כאן לחלוק על הב"ח חלילה, וגם אם הג"מ חולק עליו אין להביא ראיה מהג"מ שהעניק חמה וכו', כל מה שביקשנו כאן הוא לברר את הסוגיה מה הפשט ברבי עקיבא שאמר כל ימי הייתי מצפה מתי יבוא לידי, ומדוע אמרה בת קול אשריך שיצאה נשמתך באחר, האם הכוונה 'באחד' דייקא או מקרה היה, שתפסו כשהיה קורה את שמע עיין שם רש"י.
ואמרנו שלפי מש"כ הב"ח שיש לכוון למסור את הנפש בפסוק אחד שפיר יובן מה הפשט ברבי עקיבא כל ימי וכו' ומדוע יצאו בת קול אשר שיצאה נשמתו באחד. ואין להקשות משם והרי כל איש יהודי מוסר את נפשו בקריאת שמע ג' פעמים ביום וכפי שפסק המ"ב כי עליך הורגנו וכו', על זה כתבו שאין זה קשיא היות והמבחן האמיתי הוא בביצוע, וכפי שהיטיב להסבירו הרב אוצה"ח. - לענ"ד זהו תוכן האשכול על רגל אחת.
וזה לא מתאים שבכל אשכול מישהו יתחיל לצאות קנאות אף אחד מהכותבים כאן אינו אפיקורס חלילה בסה"כ מבקשים לטחון את הסוגיא.
--
אבקש להבהיר יודע אני שהרב אוצה"ח יש לו מהלך לפרש את הב"ח גם לפי רש"י, וטענתו היות והתורה ביקשה שהדורות האחרונים יידעו ממילא גם אלו היושבים בסוכה צריכים לידע שה' הוציא אותם ממצרים בשביל עננין כבוד (לאחד המ"ד) אך היות והוא דבר חידוש לכן לא הבאתי זאת.
ובעזרת השם אבדוק את הדברים לעומק ואביא דברים בשם אומרם.

[לומד_בישיבה]

הכל כתוב יש רק לפתוח הלב והעיינים וללמוד.
מי שרק פותח קצת מספרי אבות החסידות מבואר ומבורר שזה הפסוק כי עליך הרגנו וכו' קאי ועמוד על קדושת הב' וכדברי הגמ' זו מילה, וזה עבדות האדם שעה שעה רגע רגע לקדש עצמו וכל רגע ורגע השומר עצמו כדבעי הרי שמוסר נפשו לקב"ה, וזאת הכח שואבים מקבלת המסירות נפש בק"ש וכך מבואר הרבה בספרי החסידות.
ועתה [אתה] הסכת ושמע, כתב רבינו בעל השארית ישראל זיע"א (תלמיד הקדושת לוי) בליקוטים אור גדול ויסוד מוצק לכל האמור,
וזה לשונו הק' רבי עקיבא היה נשמת משיח בן יוסף והוא היה מתקן פגם הברית של כלל ישראל,
וזהו שהיו סורקים את בשרו במסריקות של ברזל הוא בעד כלל ישראל ברז"ל ראשי תיבות ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה היינו על בניהם או יאמר ברזל היא שתי תיבות בר ז"ל 'בר' הוא מלשון 'בר לבב' (ער האט קלאר געמאכט) עון ז'רע ל'בטלה. עכ"ל הק'.
ועתה תבין דברי הב"ח ויסוד הקבלה שיכול כל יהודי באשר הוא למסי"נ בק"ש על ענין זה דייקא, ואלו הם

הרב אוצר החכמה כבית הלל אילו זה היה תלוי בי הייתי מוחק לגמרי את התגובה שלך.

[אור היוקד]

מה הינך נפגע, קיים ברוגע, קבל האמת ממי שאומרו, דברים של אמת נקרא אצלך 'פשקוועיל'

אחזור ואכפול ואשלש עד שיכנסו הדברים תוך אוזניך, ראשית כל דבר ודבר שיש בב"ח הק' יש לו מקור ושורש, ואם לא זכית למצוא תתפלל את ה' שיאיר עינך כי הכל כתוב צריך רק ללמוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז ראשית שוב נשוב לדברי הב"ח זיע"א """""""""""ואפילו הכי יקראנה באימה וביראה ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא שמע לקבל עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קדוש השם המיוחד דזהו ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך (ברכות סא ב) ועל זה אמר הכתוב (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכוונה זו יקראנה באימה וביראה ברתת ובזיע"""""""""""

יסוד דבריו מפסוק האמור כי עליך יסוד הפסוק "קאי ועמוד" כאמור על קדושת הב' וכדברי הגמ' זו מילה, וזה עבדות האדם שעה שעה רגע רגע לקדש עצמו וכל רגע ורגע השומר עצמו כדבעי הרי שמוסר נפשו לקב"ה, וזאת הכח שואבים מקבלת המסירות נפש בק"ש וכך מבואר הרבה בספרי החסידות, וכל זה נכלל בדברי הב"ח.

ויסוד זה "האחד" שכל יהודי זוכה לכוון על דרך הב"ח, 'מי יסדו מי הכינו וגם חקרו' זה היה רבי עקיבא בעצמו שעל כל זה בא לעולם וכדברי כתב רבינו בעל השארית ישראל זיע"א (תלמיד הקדושת לוי) בליקוטים אור גדול ויסוד מוצק לכל האמור,
וזה לשונו הק' רבי עקיבא היה נשמת משיח בן יוסף והוא היה מתקן פגם הברית של כלל ישראל,
וזהו שהיו סורקים את בשרו במסריקות של ברזל הוא בעד כלל ישראל ברז"ל ראשי תיבות ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה היינו על בניהם או יאמר ברזל היא שתי תיבות בר ז"ל 'בר' הוא מלשון 'בר לבב' (ער האט קלאר געמאכט) עון ז'רע ל'בטלה. עכ"ל הק'.
ועתה תבין דברי הב"ח ויסוד הקבלה שיכול כל יהודי באשר הוא למסי"נ בק"ש על ענין זה דייקא.

ועתה מה ששאלת """"""הייתכן שר"ע לא כיוון באחד כל ימי חייו"""""""""""

כבר הינך מבין ששאלת תם היא, מרא דעלמא כל יסוד """"האחד""" נלמד מרבי עקיבא, להיות נשמר בתכלית ההידור בזאת מידת 'האחד' שאין לו אח ורע, כי אם אחוז בו כדבעי איז בהכל טוב ואם ח"ו לא, אזי כל עבודתו תורתו להבל לריק
ורבי עקיבא קיבל על עצמו שהיו סורקים את בשרו במסריקות של ברזל """"בעד כלל ישראל""""" בעד עוונתיהם בזה """היסוד""" [כי עליך הורגנו] וברז"ל ראשי תיבות ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה כנ"ל.

ועל כן תשכיל גם להבין שיצאה נשמתו בזה יום """האחד"" מכל ימות השנה יום הכיפורים והוא היה מאחד מעשרה הרוגי מלכות שבאו בעקבות מכירת יוסף, והוא בא עבור """האחד""" עבור השכינה כמבואר בשל"ה ומדברי רבינו שמשון מאסטרפולי הי"ד זיע"א שהרי במכירה לא היה כי תשע ראובן לא היה ולא בנימין א"כ למה באו 'עשרה' אלא שאית' שהקב"ה נשתתפה עמיהם בחרם שלא לגלות ליעקב אע"ה ועל כל כך בא רבי עקביא עבור """האחד"" ביום """האחד""" בקראו """אחד"""

ובזה תבין עוד ענין מופלא ראה בדרי רבינו הק' השפ"א (יו"כ תרנ"ב) שכותב וז"ל כי יוהכ"פ הוא מעין עוה"ב והוא יום מיוחד מכל ימות השנה כמ"ש ז"ל על פסוק ימים יוצרו ולא """אחד""" בהם זה יוהכ"פ שמאיר בו הארה מעולם העליון. ואפילו השטן אין לו רשות להשטין. ומאחר ששס"ה ימים בשנה הם נגד שס"ה גידין בנפש. נראה כי זה היום הוא 'גיד המילה'. לכן ניתן לבנ"י רשות להסיר הערלה מזה הגיד. וכמו כן הוסר השטן מזה היום עיי"ש.

ההנך רואה מה מתחרש כאן 'כל כולו של יום כיפור' זה כנגד 'המילה' כי עליך הורגנו """כל היום""" 'זה מילה' [וקורים בקול את הקריאת שמע עם ברוך שם] כל כולו של רבי עקיבא מסתרק במסריקות של ברז"ל בזה ""היום"" עבור עם ישראל 'לפני מי אתם מטהרים', כל כולו שרבי עקיבא עולה לעולה ביום האח"ד בקראו אח"ד עבור האח"ד שם בצפון [טבריה] קדשי קדשים שיחטתן בצפון.

[עושה חדשות]

לגבי עיקר הענין הנ"ל, המובא בפוס', שבשעת קבלת עומ"ש של קרי"ש, ראוי לאדם לקבל ע"ע מסירות נפש על קדושת ה', ולצייר עצמו נופל לכבשן האש וכו'.

הנה יש מבעלי המוסר שהתחכמו לטעון על מה שאדם מצייר את עצמו נעקד ונטבח וכו', אבל אינו מצייר עצמו נמנע מעבירות שאדם דש בעקיביו, ובו בזמן שהוא מקבל ע"ע מסי"נ גמורה, גלוי וידוע לפניו שעדיין לא זכה להימלט מחטאי הלשון וביטול תורה וכו' וכו'. וכפי טענה זו ראוי לו לאדם לכלול בקבלת עומ"ש איזה הנהגה מחייו הפרטיים, להדוף את יצרו הרע בעוד צעד קדימה, ולקדש עוד 'שטח' במלכות ה' עליו.

וליבי אומר לי שלא על חינם נקטו הפוס' דוקא את הדוגמא של מיתה עק"ה, אף שהדבר ידוע שהחיים עק"ה הם דבר קשה הרבה יותר ממיתה עק"ה, מהרבה בחינות.

וקשה לי להאריך בכתיבת דבר זה, רק אומר בקצרה שהוא ממש בדוגמת מה שאין מזכירים חטא בראש השנה.

כי הדבר הראוי בשעת קבלת המלכות, זה דוקא ההתעסקות בשאלה הכוללת שאיננה נחלקת לפרוסות דקות ומתמשכות, אלא במילה אחת, האם חייו של אדם וכל אשר בהם חשובים לו יותר מציווי בוראו או לאו. ואילו יתחיל האדם להעלות בדעתו את כל השאלות והקשיים של חיי-היום-יום כיצד מתיישבת ההמלכה שלו כעת מחד גיסא, עם היצרים הקטנים והבלבולים התמידיים מאידך גיסא, ודאי יש כאן פגיעה בקבלת עול המלכות, שלא מן הדין והאמת.

ובעלי המוסר לשיטתייהו אזלי, שדרכם לחפש נקודת עבודה ותביעה בכל פרט, אבל לגופו של דבר מצד עצמו, ודאי א"ש מה שהפוס' בחרו כביכול את הדוגמא ה'קלה' של מסי"נ עק"ה ולא את הדוג' ה'קשה' של הימנעות תמידית מאבק לשה"ר. כי בלי כל יחס לנקודת הקושי, הרי באמת המבחן להמלכה אמיתית נמצא בהסכמה למות עק"ה, והמסכים לכך הוא ממליך ומקבל עול אמיתי, למרות שעדיין לא מצא את העצות הנכונות איך להתמודד עם השיגרה הלוחצת והמבלבלת והיצרים המטרידים והמפריעים בתוך החיים.

לענ"ד זאת נקודה חשובה מאד להבנה, בכלל, ובימים אלו של הכנה ל'ראש-השנה' בפרט.

מה דעתכם?

[מסיח לפי תומו]

אני מזדהה מאד עם הדברים.

הייתי מוסיף שהרי הרבה אנשים שמסרו נפשם על קידוש השם, היו בחייהם בדרגות שונות, ועל כרחך אין קשר בין המסירות נפש שזה ענין מסירת הנפש בכללות וכמו שכתבת, לבין החלוקה לפרטים.
ברור גם שהנסיון המתמשך על פני הזמן יותר קשה מנסיון של רגע אחד של מסירת נפשו ממש.

והדברים עולים יפה עם דברי הנפה"ח הידועים על הכוונה בק"ש.

[עושה חדשות]

ז"ל הח"ח ב"שם עולם" - וגם על עיקר קבלת מלכות שמים שמעתי בשם הגאון האמיתי ר' ישראל סלאנטער זצ"ל שהתאונן שבעו"ה אין אנו נוהגין כראוי אמת שאין אנו מתעצלין להמליך הש"י על כל השבעה רקיעים ועל הארץ בד' רוחותיה כדין אבל על עצמנו אם אנו מקבלין אותו למלך שיהיו אברינו נשמעין לקבל עליהם עול מלכותו ית' וכמה פעמים שוכחין דבר זה לגמרי [ובאמת המשנה בברכות י"ד הזהיר על זה ואמרה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות הרי הזהירה שיקבל עליו ויותר מזה מצאתי מפורש בהלכות גדולות הגירסא שם בפרק היה קורא י"ג ע"ב א"ל לא צריכת אלא כדי שתמליכהו עליך ולמעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים ואצלנו בש"ס חסר תיבת עליך או שלא הזכירו מצד שהוא דבר פשוט מאד ונזכר כבר במשנה וכנ"ל].

וצריך להתבונן לפ"ז היטב, מהי נקודת החילוק בין קבלת עול מלכות שמים לקבלת עול מצוות.