תספורת ביום ו' כשחל ר"ח אייר בשבת
מקור הדין לקולא כשחל ר"ח אייר בשבת הוא בב"ח ס"ס תצ"ג שכתב דאז שרי לכו"ע לישא והוא ממנהגי טירנא (ומבואר שם להדיא דזהו גם לאלה שנוהגים קולא לאחר ל"ג), ודימו האחרונים שאחריו דה"ה להסתפר שרי אז ביום ו' דנישואין ותספורת חד דינא הוא עיין במ"ב סי' תצ"ג סק"ה.
והנה מעלת יום ו' אז אינה יותר מכל ר"ח אייר שלא מתירים כלום למנהגים שאוסרים ומה שמחר תגדל השמחה אין זה נותן תוספת עוז ותעצומות בשמחת יום ו' אלא יום ו' כדקאי קאי בכל השנים וזה מבואר להדיא במ"ב שכן הבינו, שההיתר דנישואין ביום ו' אינו מחמת מעלת השמחה שגדולה אז יותר מכל ר"ח אייר אלא מחמת דעיקר הסעודה תהיה בשבת כדכתב המ"ב טעם זה להדיא, ואי יומא דיום ו' גופא קא גרים למה לי לטעם שעיקר הסעודה תהיה בשבת, ומה איכפת שעיקר הסעודה תהיה ביום ו', אלא ודאי דאז נהגו (כמו שעד היום יש עוד נוהגים כן לחסוך בהוצאות חתונה) שעושים החופה סמוך להכנסת כלה שבת מלכתא והסעודה בליל שבת.
ומעתה אין להתיר נישואין אלא בשבת ר"ח גופא שאז גדלה השמחה אלא מכיון דאסור לישא בשבת התירו להקדים החופה אבל החלק השני של החתונה שהיא הסעודה יהיה בשבת גופא דדברים המותרים בשבת למה נקדים.
ולפי טעם זה לא היה צריך להתיר תספורת כלל אז מדהכל צריך להיעשות לפני השבת מהיכא תיתי להתיר ואין ראיה מנישואין שהתירו דשם עיקר הסעודה בשבת, אלא דלמדו ההיתר מעצם החופה דהרי גם חופה בלי סעודה אסור בעומר ואיך התירו החופה ביום ו' אלא ודאי דכל מה שאי אפשר בשבת התירו אז בער"ש ואם כן הוא הדין התספורת דרק בשבת היה מותר להסתפר מחמת ריבוי השמחה אלא מכיון שאי אפשר בשבת, התירו בער"ש, ומינה דמי שנוהג לא להסתפר בר"ח דעלמא עפ"י צואת ריה"ח שלדידיה אסור להסתפר גם כשחל ר"ח בער"ש וכמובא בקצשו"ע להדיא, אם כן לדידיה שרי גם ביום ה' מאחר דיום ו' הוי לדידיה כשבת גופא לענין זה אם כן הוי זה כשבת אריכתא מלפניה,
הן אמת שמעצמנו לא היינו יכולים לומר כעין זה להתיר יומיים לפני השבת אבל אחר שמצאנו בגמרא בדבר שחמור מזה בדברים האסורים מדינא שגם כן ניתרים כבר ביום ה' כמו בשבוע שחל בה ט"ב ביום ו' (בזמן שמקדשין עפ"י הראיה) או לגבי אנשי מעמד שמותרים בה', הרי חזינן דיום ה' כבר יש לו שייכות לכבוד שבת ואם כן כשאי אפשר ביום ו' יש להתיר ביום ה',
הן אמת אם היה יום ו' איזה יום שרק לו אסור בגילוח כגון שעשה נדר וכדומה היינו אומרים דלאו כל כמיניה להתיר עבור זה ביום ה', לא כן בנדון דידן שהוא מנהג חזק שרבים וכן שלמים אחזו בו שלא להסתפר בר"ח דעלמא ואם כן לדידהו בודאי שרי אז ביום ה', אחר שהתברר דאין שום מעלה עצמאית ביום ו' וכל עיקרו מה שמתירים אז הוא משום הכנה לשבת ר"ח וכאמור.
אמנם ראיתי למי שהביא סמוכין לזה להתיר ביום ה' משורה שלימה של אחרונים ומכללם השכנה"ג ועוד. אבל אליבא דאמת אין מהם שום ראיה דאחר הבדיקה התברר דהם כולם מדברים אודות הנוהגים להסתפר בכל ר"ח אייר ורק בר"ח ובכל שנה ולדידהו הם כתבו דאם הוא מאלה המחמירים תמיד בר"ח מחמת צוואת ריה"ח ורוצה כאן לאחוז במנהג ההיתר דר"ח יכול להסתפר מער"ח. ואם כן אין מהם שום ראיה דהם התירו רק להקדים יום אחד לפני יום השמחה שהוא לדידהו ר"ח בכל שנה. ואין מהם ראיה שיתירו גם שני ימים לפני יום רבוי השמחה שהוא שבת בנידוננו אנו.
נמצא דהן אמת נכון הדבר דבנידוננו אין כמעט מי שכותב להדיא להתיר ביום ה' דהם כולם לא דיברו אלא לנוהגים להשוות יום השמחה יום ר"ח גופא ונוהגים גם סברת ריה"ח לכן התירו להם יום קודם משא"כ לדידן שההיתר הוא יומיים קודם, מ"מ הדין דין אמת דאפשר להתיר גם לדידן ביום ה'.
שוב ראיתי כי הדבר כמעט מפורש בשכנה"ג שכתב דמי שנוהג להסתפר בר"ח אייר ונוהג גם צוואת ריה"ח שמותר לו יום קודם כנ"ל וחל ר"ח אייר ביום א' יכול להסתפר ביום ו', הרי דמתירין לו גם ב' ימים קודם וא"כ הוא הדין לדידן כשחל ר"ח אייר בשבת, אלא דאין נידוננו דומה ממש לשם, דשם עכ"פ איכא שבת באמצע ושייך ע"י גלגול גם כבוד שבת. אבל הדין דידן הוא דין אמת.
ובמקו"א כתב בקצרה
תספורת ביום ו' בר"ח אייר
שאלה: יום ר"ח אייר שחל בו' ובשבת שמותר להסתפר ביום ו' וכמ"ב תצ"ג סק"ה, ואינו מבטל את הרציפות של אלה השומרים רק עד ל"ג בעומר וכמקראי קודש להגרצ"פ, האם זה גם דוחה צוואת ריה"ח שלא להסתפר בר"ח.
תשובה: מי שנוהג תמיד כצואת ריה"ח צריך להסתפר במקרה שלפנינו ביום ה', ואם לא הסתפר ורוצה להסתפר בר"ח יעשה התרה על מנהגו שנהג בצוואת ריה"ח כי קשה לומר דאדעתא דהכי לא קיבלו צוואת ריה"ח מעיקרא לנהוג במקרה כזה, ע"כ יעשה התרה.