מה הקשר בין: ספירת העומר, מגילת רות .מלקות, וירידת בני למצרים ? המספר !
א.
1. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם,,,ויקרא כג,טז,
2. אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף,,,דברים כה, ג,
3. כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים,בראשית,,מו, כז,
בכולם המספר -לא בדווקא ! ורבו התירוצים עכ,
.אבל את התירוץ הפשוט של הראש בסוף ערבי פסחים שראיתי בבן מלך (הגריל מינצברג זל) , לא מצאתי במפרשי החומש ואחכ ראיתי זאת בדף של עוז והדר על ספירת העומר.
ב.
. .ומה ההסבר, "עוד תירוץ, על פי פשוטו של מקרא, כתב הרא"ש (פסחים פ"י סי' מ):
יש מקשין כיון דקרא קאמר תספרו חמישים יום ,למה אין מונין אלא תשע וארבעים יום, ודוחקין לפרש הפסוק וכו , , ולי נראה שאין אנו צריכין לדחוקות הללו. כיון דכתב ביה בהדיא (דברים שם) 'שבעה שבועות תספר לך', אין לספור יותר משבעה שבועות, ומ'תספרו חמשים יום' לא קשיא מידי,
שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית, ואינו משגיח על חסרון האחד.
כיוצא בו 'כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים' (בראשית מו) וכן 'ארבעים יכנו' (דברים כה).
נפלא, ע"כ.
דברי המדרש ברור מללו,כי זה כלל גדול בתורה,אשר כל מספר עשרוני עגול, מספח אליו את המספרים הקרובים לו, להיותם נטפלים לו ונכללים אף הם בגדרו ועניינו, ואין משגיחים על חיסרון האחד והבודד, ואשר לכן - ארבעים ןתשע נחשב לחמישים, ושישים ותשע נפש נחשב לשבעים, ושלושים ותשע מלקות נחשבים לארבעים . ובלשון הגמרא במכות כב ,"מניין שהוא סמוך לארבעים", דהיינו שהוא סוכם את הארבעים וכו.
ג. גימטריה
והרב י, זייבלד שם בדף הנל , יפה הוסיף והסמיך כדלהלן : מן הענין להעיר, שדורשי גימטריאות הסמיכו לדברי הרא"ש הללו גם את הכלל שכלל בעל שבלי הלקט (סי' ריב בביאור ההגדה, ד"ה ר"י היה נותן): 'ובגימטריה לא קפדינן על אחת חסר או יתר'. כלל אחד הוא בשניהם, שניתן לעגל מנין באחד חסר או יותר כשהוא מגיע לשלמותו. והרא"ש מוכיח זאת מספירת העומר "תספרו חמישים יום, שהם רק 49.
ד. ברכת חתנים
. .גם בנוגע למעשה הנזכר במגילת רות, הנקראת בחג השבועות, יש שפירשו שלא דקדק הכתוב ומנה תשעה כאילו הם עשרה: נאמר במגילה (רות ד, ב) 'וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ', ודרשו חז"ל (כתובות ז:), ולמה עשרה, רב נחמן אמר, מכאן לברכת חתנים בעשרה.
והקשה בעיון יעקב על העין יעקב, שהרי בועז היה שם, ולא היה צריך לקחת עוד עשרה אנשים מזקני העיר מלבדו, שהרי אמרו (כתובות שם) שאף חתן עולה מן המנין ? ותירץ שאכן לא לקח בועז אלא תשעה זקנים, ונקט הכתוב מספר שלם, כמו 'תספרו חמשים יום' והוא רק מ"ט.
ה. ספירה -מתמטית.
ובמכות דף ו' - למדנו שם המונה את המכות אומר "ארבעים חסר אחת" ונחשב כאילו אמר " שלושים ותשע,. ומכך רצה להוכיח הפרי הארץ (ח"א,י) ומובא בגליון רע"א על השוע שהסופר היום שלושים יום פחות יום אחד - יצא !
ודוחה זאת שאולי רק במכות תקנו לספור כך בשל סיבה וכו.
אך לבסוף פסק שבספירה הנל אכן יצא. - ולמד זאת מנזיר ו,א. שהגמרא מכנה את היום החמישים ותשע לנזירותו "שישים חסר אחת" ומכאן שככלל ספירה בצורה זו נחשבת ספירה ראוייה. וכך פסק גם המשנה ברורה תפ"ט ,יא. שהסופר "היום ארבעים חסר אחת" - יצא.
מובא בדף מאורות.
ו. ראשון - ואחרון לא יצא.
האומר "היום יום אחרון לעומר" לדעת הגרשז לא יצא , שכן לא אמר כלל את מספר היום.
והאומר היום יום ראשון לעומר [ולא אמר "אחד"] לא יצא כך החזו"א, שראשון הוא התחלה - ואינו מספר.
ובארחות חיים -ספינקא אות ח שבדיעבד כשספר "ראשון" - יצא. במשנה ברורה דירשו בהערות.
ויש שהסבירו אחד דייקא , ולא ראשון כדי להוציא מדעת הצדוקים שאמרו "ממחרת השבת היינו מיום ראשון שאחרי השבת" . פרדס יוסף בשם דברי שאול.
כך גם האומר "היום חמישה ימים לפני היום האחרון" לא יצא ,כך הגריש אלישיב.