דעביד ליה [קוב"ה] ניסא במערת משה ואליהו תליסר שנין חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה וכו'.
והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן: באר, והמן, וקשת, כתב, ומכתב, והלוחות, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו.
ופירש"י, ומערה שעמד בו משה - ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג), וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (מלכים א יט).
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי.
מערה שעמד בה משה - כשעבר הקדוש ברוך הוא לפניו, שנאמר ושמתיך בנקרת הצור (שמות לג), ואליהו אף הוא עמד באותה מערה ועבר הקדוש ברוך הוא לפניו, שנאמר ויבא שם אל המערה וגו' ויאמר צא ועמדת בהר וגו' והנה ה' עובר וגו' (מלכים א' יט)... אלמלי נשתייר בה נקב - כפי מחט, כשעבר עליהן הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר ושכותי כפי עליך עד עברי (שמות לג).
ושם בפסחים הוסיפו בה מן הדברים התוריים מערה שעמד בה משה ואליהו ורומז בזה לדעתי לנבואה והזכיר משה ואליהו ששניהם מבחר הנביאים משה היה אדון הנביאים ואחריו היה אליהו במדרגה גדולה עד מאד ואין ספק שקיום הדת והתמדת הצלחתו הוא בנבואה והזכיר המערה להיות בה תכלית ההתבודדות שהוא עיקר לנבואה למוכנים לה כאשר יגיעם רצון אלהי בכך.
הנה מקום אתי. מקום מוכן למראות אלהים, כאמרם ז"ל (מגלה פרק הקורא) על מערה שעמדו בה משה ואליהו שהיא מעשרה דברים שנבראו בין השמשות.
ויקם וילך אל נפשו, שהמשיך גופו אל נפשו שהוא אל איכותה להיות גם גופו כרוחני לבלתי יראוהו כאשר עשה בית רחב, וילך כך עם נערו עד באר שבע להניחו שם, והוא הלך המדברה.
והענין שהיתה כוונתו לבלתי בקש מי שיפרנסהו והוא בורח כאשר בתחלה על ידי עורבים ואשה אלמנה, רק ללכת אל נקרת הצור הוא המערה אשר בה יש מרז"ל אומרים כי שם נזדכך משה עד שנעשו לו קרני ההוד, כך רצה אליהו ללכת שם למען יגמר שם זיכוך חומרו לגמרי, שיתקיים בו החיים והשלום שיזדכך וחי לעולם, ושם לא יצטרך לאכול כי יזדכך חומרו ויהיה הולך אחר איכות נפשו.
וזהו גם הוא כיוון באומרו וילך אל נפשו, וכוונתו היתה ללכת עד חורב כי שם המערה ההיא, אך אחר לכתו מהלך יום אחד לא יכול לסבול בלי אכילה, כי גם שחומרו היה זך עד יוכל להסתר מעיני כל, לא היה עוד גדר שיתקיים בלי אוכל ומים, כי עדיין עביות חומר בצד מה היה בו, כי לא נהפך חומרו עדיין לרוחניות גמור, על כן אחר מהלך יום וירא כי לא יכול להתאפק בלא אכילה התחיל לשוב מדרכו.
ועי' מדרש תנחומא (פרשת כי תשא סימן כ) כמה דעות מהיכן נטל משה קרני ההוד, 'רבותינו אומרים מן המערה, שנאמר והיה בעבור כבודי [ושמתיך בנקרת הצור]'.כי והיה בעבור כבודי כל כך תהיה ההארה שאין צריך לומר שלא תסבול, כי אם שירדמו כל חושיך עד שלא תרגיש כי ושמתיך בעצמי תוך נקרת הצור שעל ידי שיתי אותך שם תזדכך. וגם שם ושכתי כפי עליך להגן, ועל כל הזיכוך שתקנה שם תשיג שוראית את אחורי ולא יעלה על רוחך שאחר זאת תהיה הולך ומזדכך יותר, שאחר זמן תחזור לשאלה זאת. כי מעתה דע לך כי ופני לא יראו. וראיה אל היות שם מקום זיכוך, הוא מאליהו שם. וגם אמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מז ו) שמשם קבל משה קרני ההוד.
ובגמ' פסחים יש מערה שעמד בה משה ואליהו ר"ל שסגולת אותו מקום היה למשה עליו בהשגתו עד שקרן עור פניו ולא נס ליחה אחר מותו, [ולאליהו שהוא חי בגוף ונפש].
דע שאין ספק, כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן ראוי לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו להקדוש רשב"י כמה פעמים במערה, והיה גלוי של אליהו נמצא שם בשכבר, גם עתה נגלה שם אליהו.
נוטר הכרמים כתב:[א] בספר 'לבנת הספיר' לרבי דוד בנו של רבי יהודה החסיד (פר' בראשית אות ג) מובא בתוך דבריו על רשב"י בזה"ל,דעביד ליה [קוב"ה] ניסא במערת משה ואליהו תליסר שנין חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה וכו'.
הרי מבואר שהמערה שנתחבא בה רשב"י עם ר"א בנו היא המערה של משה ואליהו, ומהי אותה המערה?
הא לחמא עניא כתב:נוטר הכרמים כתב:[א] בספר 'לבנת הספיר' לרבי דוד בנו של רבי יהודה החסיד (פר' בראשית אות ג) מובא בתוך דבריו על רשב"י בזה"ל,דעביד ליה [קוב"ה] ניסא במערת משה ואליהו תליסר שנין חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה וכו'.
הרי מבואר שהמערה שנתחבא בה רשב"י עם ר"א בנו היא המערה של משה ואליהו, ומהי אותה המערה?
דברים מחודשים מאוד.
האם יש למעלתו צילום מהספר לבנת הספיר???
נוטר הכרמים כתב:בפיוט בר יוחאי, בר יוחאי מושב טוב ישבת, יום נבסת יום אשר ברחת, במערות צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך.
בפשוטו המושג 'מערות צורים' הוא ביטוי למערה מוסתרת אשר היא חצובה בין נקבי הסלעים והצורים, אולם נראה שטמונה בכאן כוונה עמוקה, בכך שהיה ר"ש בר יוחאי דווקא ב'מערות צורים', ובמקום הזה קנה מידות הוד והדר, ובהקדם כמה הקדמות.
שבע כתב:אגב, מחבר הספר ''לבנת הספיר'' - הוא ר' יוסף אנג'לט, ולא רדב''י.
את הספר אפשר להוריד בהיברו-בוקס
(מפי גיסי הג"ר יוסף שליט"א. והוסיף עוד דבפיוט הנ"ל נזכר עוד פעמיים ענין התפילין, חבוש על ראשך פארך, וקשרת קשרי שין קשריך).מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא <למשה> קשר של תפלין ולמדו במראית העין, כמו מעשה משכן ומעשה מנורה ומטבע של <אש> כשאמר לו זה יתנו, כך הראה לו למשה כמין צורות <תפילין> של הוד <והדר> להודיעו שזו המצוה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא. ועל הא דגרסי' הני תפלי דמארי עלמא כתיב בהו מי כעמך ישראל, שהראה לו כמין צורת תפלין ובאלו כתיב בהן הני פסוקי להודיע חבת ישראל לפניו וחיבת המצוה, והראהו קשר תפלין ולמדו עשייתן.
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 45 אורחים