אמרו על אחד מן החסידים שהיה מתענה בערב שבועות, ושאלו ממנו חכמי הדור על מה היה מתענה ומרבה בתפלות ותחינות ביום ההוא, והיה טעמו מפני שאמרו בגמרא פרק מפנין (שבת קכט:) דהקזה במעלי יומא דעצרתא סכנתא, וגזרו רבנן אכולהו יומא טבא משום יומא דעצרתא דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח, דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.
וטעם הדבר אמרו חכמי האמת, כי חודש זה הוא תאומים רמז על יעקב ועשו, שיעקב ועשו חלקו ולקח יעקב חדש ניסן ואייר ועשו לקח כנגדן תמוז ואב, ונמצא חודש סיון שהוא באמצע נשאר בשותפות, ולכן מזלו תאומים, ומי שיקבל התורה נוטל אותו חודש לגורלו, ואם ישראל יקבלו את התורה וישמרו אותה - הרי החודש הזה לישראל, ואם לאו הרי הוא של עשו. ועל כן נפיק ביה טבוח, והוא כח שר של עשו שמזלו מאדים, ובא בכח חרב שבידו לטבוח שונאי ישראל.
וזהו הטעם שבעונות הרבים מן היום דלא אכשור דרי לשמור את התורה כדת וכשורה סמוך לחג השבועות קראנוהו צרות רבות ורעות, ה' יאמר לצרותינו די.
אשמח למצוא מקור דברי החמדת ימים בזה, מהיכן דבריו אלו שאובים ולקוחים.
א'. מיהו החסיד שהתענה בערב שבועות?
ב'. ועל הצרות שבאות בערב שבועות?