כדכד כתב:א. האם עליו לספור שנית בברכה כדין הקורא ק"ש למשל באופן הזה שדינו לקרוא שוב או שמא אמנם זה דבר שבקדושה אבל סוף סוף הוא ספר ואין לו לברך על ספירה וספת.
ב. אם לא ספר שוב באותו היום - האם הפסיד את הספירה כי ספירו הקודמת כמאן דליתא או שמא סוף סוף הוא ספר ואין בזה חסרון של "תמימות"?
כדכד כתב:את הבה"ל הכרתי
אך חשבתי שיש לחלק משום שכאן המצוה בדבור ולא כמו שם ואם נאמר שהדבור שבקדושה כמאן דליתא אולי לא יצא כלל ואולי יש לחלק מעוד סיבות ויל"ע
החבוש בבית האסורים בימי הספירה, והמקום מטונף, ואינו יכול לברך על ספירת העומר, רשאי לספור העומר בלי ברכה, ואף על פי שמצוה היא, ואין ראוי לכתחלה לעשותה במקום מטונף, מכל מקום כדי שלא יפסיד לגמרי המצוה לאחר שיצא מבית הסוהר, יכול לעשות כן. [שו"ת יביע אומר חלק ו' חלק יורה דעה סימן כט אות ה. חזון עובדיה הלכות יום טוב עמ' רנב] .
אליהו חיים כתב:כדכד כתב:את הבה"ל הכרתי
אך חשבתי שיש לחלק משום שכאן המצוה בדבור ולא כמו שם ואם נאמר שהדבור שבקדושה כמאן דליתא אולי לא יצא כלל ואולי יש לחלק מעוד סיבות ויל"ע
שומע, אך יש צד לחלק לאידך גיסא ולומר דאף בסופר בבית הכסא ובית המרחץ, בידיעה תחילה, קיים ידי ספירה דהרי הודיע איזה יום היום בדיבור ונעשה 'ספור' אצלו, וכמו באומר ל"ג בעומר היום דנחשב לספירה ומה דאינו מכוון למצוה לא מגרע דכבר הודיע בדיבור איזה יום הוא היום.
רציני כתב:אליהו חיים כתב:כדכד כתב:את הבה"ל הכרתי
אך חשבתי שיש לחלק משום שכאן המצוה בדבור ולא כמו שם ואם נאמר שהדבור שבקדושה כמאן דליתא אולי לא יצא כלל ואולי יש לחלק מעוד סיבות ויל"ע
שומע, אך יש צד לחלק לאידך גיסא ולומר דאף בסופר בבית הכסא ובית המרחץ, בידיעה תחילה, קיים ידי ספירה דהרי הודיע איזה יום היום בדיבור ונעשה 'ספור' אצלו, וכמו באומר ל"ג בעומר היום דנחשב לספירה ומה דאינו מכוון למצוה לא מגרע דכבר הודיע בדיבור איזה יום הוא היום.
ויש לדון לפי השיטות שבספירת העומר הברכה היא חלק מהמצווה. במקרה דנן שהתגלה שברכתו לבטלה האם מחשיבים סוף סוף את ברכתו כדי לצאת ידי חובת המצווה.
[והנה לכאורה מדברי הגאון בביאור שיטת הראבי"ה שבברכה כיון על יום אחר שלא יצא כי הברכה היתה שלא כהוגן נראה שהוא הדין הכא. ושמא יש לחלק שכוונת הברכה לדבר אחר זה פסול בגוף הברכה מה שאין כן מקומות המטונפים שזה דבר חיצוני ודוחק].
אליהו חיים כתב:רציני כתב:אליהו חיים כתב:כדכד כתב:את הבה"ל הכרתי
אך חשבתי שיש לחלק משום שכאן המצוה בדבור ולא כמו שם ואם נאמר שהדבור שבקדושה כמאן דליתא אולי לא יצא כלל ואולי יש לחלק מעוד סיבות ויל"ע
שומע, אך יש צד לחלק לאידך גיסא ולומר דאף בסופר בבית הכסא ובית המרחץ, בידיעה תחילה, קיים ידי ספירה דהרי הודיע איזה יום היום בדיבור ונעשה 'ספור' אצלו, וכמו באומר ל"ג בעומר היום דנחשב לספירה ומה דאינו מכוון למצוה לא מגרע דכבר הודיע בדיבור איזה יום הוא היום.
ויש לדון לפי השיטות שבספירת העומר הברכה היא חלק מהמצווה. במקרה דנן שהתגלה שברכתו לבטלה האם מחשיבים סוף סוף את ברכתו כדי לצאת ידי חובת המצווה.
[והנה לכאורה מדברי הגאון בביאור שיטת הראבי"ה שבברכה כיון על יום אחר שלא יצא כי הברכה היתה שלא כהוגן נראה שהוא הדין הכא. ושמא יש לחלק שכוונת הברכה לדבר אחר זה פסול בגוף הברכה מה שאין כן מקומות המטונפים שזה דבר חיצוני ודוחק].
כבר חשבתי קצת ע"ז ולא ידעתי עד כמה מפורסם החידוש הזה בכדי להעלותו. ודוקא היה נראה לי כמו ה'שמא יש לחלק' שלך, דשם נעשה כמו פתח בדחמרא וסיים בדשכרא כיון שבזמן הברכה דהוא חלק מהספירה היה על דעת יום אחר לכן קלקל, אבל כאן כיון דסו"ס ברכות לא מעכבות [וכדכתב הרמב"ם במיוחד בספה"ע בסוף פ"ז מהל' תמידין ומוספין וכמו שכבר אמרו דזה החידוש של הרמב"ם דאף בספה"ע אע"פ דהוי חלק מהספירה יצא בלי ברכה] לא גרע ספירה בברכה במקום שאינו יוצא ידי חובת ברכה מספירה בלי ברכה כלל [כן היה נראה הצד הפשוט אף דמסכים דניתן לשמוע דגרע בנחית לברך].
רציני כתב:אליהו חיים כתב:רציני כתב:אליהו חיים כתב:כדכד כתב:את הבה"ל הכרתי
אך חשבתי שיש לחלק משום שכאן המצוה בדבור ולא כמו שם ואם נאמר שהדבור שבקדושה כמאן דליתא אולי לא יצא כלל ואולי יש לחלק מעוד סיבות ויל"ע
שומע
ויש לדון לפי השיטות שבספירת העומר הברכה היא חלק מהמצווה. במקרה דנן שהתגלה שברכתו לבטלה האם מחשיבים סוף סוף את ברכתו כדי לצאת ידי חובת המצווה.
[והנה לכאורה מדברי הגאון בביאור שיטת הראבי"ה שבברכה כיון על יום אחר שלא יצא כי הברכה היתה שלא כהוגן נראה שהוא הדין הכא. ושמא יש לחלק שכוונת הברכה לדבר אחר זה פסול בגוף הברכה מה שאין כן מקומות המטונפים שזה דבר חיצוני ודוחק].
כיון דסו"ס ברכות לא מעכבות [וכדכתב הרמב"ם במיוחד בספה"ע בסוף פ"ז מהל' תמידין ומוספין וכמו שכבר אמרו דזה החידוש של הרמב"ם דאף בספה"ע אע"פ דהוי חלק מהספירה יצא בלי ברכה] לא גרע ספירה בברכה במקום שאינו יוצא ידי חובת ברכה מספירה בלי ברכה כלל.
יפה מאוד. אולם זה נכון לפי הסוברים בדעת הראבי"ה שאם לא בירך יצא ידי חובה. אולם אם אומרים בדעתם שאם לא בירך לא יצא האם גם יש לחלק.
אליהו חיים כתב:רציני כתב:אליהו חיים כתב:רציני כתב:אליהו חיים כתב:כדכד כתב:את הבה"ל הכרתי
אך חשבתי שיש לחלק משום שכאן המצוה בדבור ולא כמו שם ואם נאמר שהדבור שבקדושה כמאן דליתא אולי לא יצא כלל ואולי יש לחלק מעוד סיבות ויל"ע
שומע
ויש לדון לפי השיטות שבספירת העומר הברכה היא חלק מהמצווה. במקרה דנן שהתגלה שברכתו לבטלה האם מחשיבים סוף סוף את ברכתו כדי לצאת ידי חובת המצווה.
[והנה לכאורה מדברי הגאון בביאור שיטת הראבי"ה שבברכה כיון על יום אחר שלא יצא כי הברכה היתה שלא כהוגן נראה שהוא הדין הכא. ושמא יש לחלק שכוונת הברכה לדבר אחר זה פסול בגוף הברכה מה שאין כן מקומות המטונפים שזה דבר חיצוני ודוחק].
כיון דסו"ס ברכות לא מעכבות [וכדכתב הרמב"ם במיוחד בספה"ע בסוף פ"ז מהל' תמידין ומוספין וכמו שכבר אמרו דזה החידוש של הרמב"ם דאף בספה"ע אע"פ דהוי חלק מהספירה יצא בלי ברכה] לא גרע ספירה בברכה במקום שאינו יוצא ידי חובת ברכה מספירה בלי ברכה כלל.
יפה מאוד. אולם זה נכון לפי הסוברים בדעת הראבי"ה שאם לא בירך יצא ידי חובה. אולם אם אומרים בדעתם שאם לא בירך לא יצא האם גם יש לחלק.
מעניין לדעת מי הם הסוברים כך שאם לא בירך לא יצא [סליחה שאיני בתוך העניין לבדוק ולמצוא שיטה זו].
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 63 אורחים