והיה העולם שמם

[אפרקסתא דעניא]

רבינו מה שנכון,

איזו סיבה (והיתר!) יש להתאבל על אנשים גדולים לאחר י"ב חודש?

האם כב' מתאבל על הריגת יאיר בן מנשה? שאול המלך? ישעיהו הנביא?

[רון]

הערתי את ההערה הנ"ל בפורום תחת שם אחר ביום שישי, ואחד מחברי הפורום שלח אלי את האשכול הזה.

והנה לולא מה שכתבו לעיל, יש לי להוסיף דברים בזה.
התירוץ שלי הוא פשוט,
התי' הוא שלא כל אחד מסוגל להעמיד תלמידים!
לא כל אחד מסוגל להיות ראש ישיבה כזה שיעמיד תלמידים שהם עצמם יהיו ראשי ישיבה!
הרי בלי זה העולם שמם!
כי מה לנו אם יש גדולי עולם, אבל אין מי שימשיך אותם?
רק הישיבות הק' הם הערובה היחידה ולכן היה העולם שמם

ובזה כנראה שר"ע היה חד בדרא, הוי אומר בהעמדת תלמידים, שהם עצמם יעשו שימוש בהעמדת תלמידים ודו"ק

[רון]

העירני ידידי הרב ביליצר שליט"א
שכבר קדמני ביסוד הדברים הסוכת דוד שהובאו דבריו לעיל אם כי בסגנון קצת שונה

[אוצר החכמה]

הערתי את ההערה הנ"ל בפורום תחת שם אחר ביום שישי, ואחד מחברי הפורום שלח אלי את האשכול הזה.

והנה לולא מה שכתבו לעיל, יש לי להוסיף דברים בזה.
התירוץ שלי הוא פשוט,
התי' הוא שלא כל אחד מסוגל להעמיד תלמידים!
לא כל אחד מסוגל להיות ראש ישיבה כזה שיעמיד תלמידים שהם עצמם יהיו ראשי ישיבה!
הרי בלי זה העולם שמם!
כי מה לנו אם יש גדולי עולם, אבל אין מי שימשיך אותם?
רק הישיבות הק' הם הערובה היחידה ולכן היה העולם שמם

ובזה כנראה שר"ע היה חד בדרא, הוי אומר בהעמדת תלמידים, שהם עצמם יעשו שימוש בהעמדת תלמידים ודו"ק

ואני דווקא חשבתי להגיד שכל אחד יכול להיות ראש ישיבה ולפתוח ישיבה ואפילו כאלה שיהיו ראשי ישיבות מצויינים.
אבל להעמיד פוסקים שיוכלו לפסוק הלכות לדורות כמו ר"מ ר"י ור"ש שכל פסקי ההלכות שלנו תלויים בהם זה היה ר"ע חד בדרא הוי אומר בפסיקת ההלכה ובהעמדת תלמידים שיהיו עיקר ההלכה וכולהו אליבא דר"ע.

מה שאני בעיקר מתכוון להגיד הוא שאיני מבין את התירוץ שלך. שאלת הרי היו עוד גדולי עולם. מאיפה אתה יודע שהיו עוד גדולים בדור ההוא? מסתמא כי היה זה דור של גדלות בתורה. ומה ענית? בחרת איזה תכונה שנראית לך ואמרת מסתמא אותה היה רק לר"ע ולא לשאר הגדולים. את הפטנט הזה אפשר להחיל על כל תכונה שנבחר.

[רון]

ממש לא!
ראשית שאלת מנין לי שהיו עוד גדולים?
לא התחלנו ללמוד גמרא מהיום, וכל הש"ס מלא מחברים של ר"ע שהיו בתקופתו תקופת חורבן בית שני, ועליהם שאלתי להיכן נעלמו כולם, שהרי אם היו חיים לא היה העולם שמם.
ולכן תירצתי שלא מספיק שיש אדם גדול, ויתכן שיש אדם גדול ועדיין העולם שמם!
היות וכל זמן שלא תהיה המשכיות לתורה עדיין איך תתקיים "כי לא תשכח מפי זרעו".
הרי לאחר שיסתלק אותו אדם גדול תורה מה תהא עליה.

ולא בחרתי סתם תכונה שנראית לי,
אלא אם הישיבה הגדולה בעולם היתה של ר"ע ולבסוף חזינן שכולהו אליבא דר"ע, ומאותם חמשה תלמידים יצאה תורה לכלל ישראל, הרי שלר"ע היתה סגולה מיוחדת בהעמדת תלמידים באופן כזה שיהיו טופח על מנת להטפיח, ולהעמיד הם בעצמם תלמידים!

[אוצר החכמה]

כל אחד רואה את המציאות מנקודת מבטו. אני חושב שהמוצי"ם יוכלו להזדהות בדיוק עם מה שכתבתי.

[רון]

כל אחד רואה את המציאות מנקודת מבטו. אני חושב שהמוצי"ם יוכלו להזדהות בדיוק עם מה שכתבתי.

לא ברור לי על מה ההתעקשות,
לא באתי לזלזל באף אחד,
אבל תענה לי בכנות, האם מו"צ מבטיח את הדור הבא?
מנין יהיו שאלות למו"צ אם לא יהיה מי שישאל?
האם לחנך צעירים וליטע בהם שאיפות לגדלות ורוממות,
ובה בעת בשעת הצורך לרדת למקומות לא הכי נוחים,
אין אם גדיים אין תיישים,
ולדעת לגדל גדיים שיהיו תיישים לזה צריך מסוגלות מסויימת.

צא ולמד,
יש ראשי ישיבות שבאופן מיוחד יוצאים מהישיבה שלהם מרביצי תורה, ויש שלא!

[בברכה המשולשת]

כמדומני שבזמן התנאים הקדושים בכלל לא היה הבחנה וחילוק בין הרבצת תורה לבין הוראת ההלכה.
ר"ע עשה את שתיהן.
וגם תלמידיו.

[רון]

איני מבין למה כולכם נבהלים ממה שאמרתי,
וכי יהיה זה חיסרון לומר שהגר"ח קנייבסקי לא מתאים להעמיד ישיבה?
הגרי"ש היה מתאים להעמיד ישיבה?
אין זה קשור כלל למה שאתם רומזים לעיל שיש כאן הפרדת רשויות בין ה"למדנים" ל"פוסקי הלכה",
חלילה וחס לא עלתה על ליבי!
אבל להעמיד תלמידים ולמסור להם שיעורים באופן שיחדיר בהם להט ואהבת תורה תוך כדי מסירת השיעורים זה דבר שאינו נמצא בכל אחד ואין זה חיסרון, רק תכונות בנפש.
למה בזמן הסבא מסלבודקה יצאו מסלבודקה יותר ראשי ישיבות מכל הישיבות האחרות? [כך העיד מרן האבי עזרי]
למה ישיבת מיר בתקופת ר' ירוחם הגיע לפסגות נדירות והוציאה מתוכה את ר' לייב מאלין ור' דוד פוברסקי ועוד הרבה?
כי ר' ירוחם היה שם [כך אמר הגר"ד פוברסקי זצ"ל] וגידל ראשי ישיבות!

[אוצר החכמה]

אף אחד לא נבהל ממה שאמרת.
אתה רוצה לדבר בשבח הישיבות אין בעייה. הישיבות ראויות לשבחים רבים וכל העוסקים בתורה ללמוד וללמד
בכללם. אבל מה שרציתי לטעון הוא שזה נקודה נכונה אבל היא לא נובעת מעניין זה.
איני יודע לאיזה רמז אתה מתכוון אני לא רמזתי מאומה.

[בברכה המשולשת]

הרה"ג רון שליט"א התכוון ככה"נ למה שכתבתי אני הקטן.
אולם, לאור דבריו אני נוכח לדעת ששגיתי בהבנת כוונתו, והריני לבקש בזה את מחילתו.

[הא לחמא עניא]

רבינו מה שנכון,
איזו סיבה (והיתר!) יש להתאבל על אנשים גדולים לאחר י"ב חודש?
האם כב' מתאבל על הריגת יאיר בן מנשה? שאול המלך? ישעיהו הנביא?

א. אבידת התורה ולומדי התורה שאני.
ב. ללמדנו עד כמה צריך ליזהר בכבוד בתורה ולומדיה!!!

[השעיר החיי]

לא למדנו שום דבר כזה. אין מילה אחת בחז"ל על אבילות בספירה והיא שחז"ל הקדושים למדו אותנו שאין שום מקור לאבלות זו.
זה שהתגלגל הדבר מאות ואלפי שנים אחכ להמציא אבילות חדשה שיותר ארוכה מאבילות שני בתי המקדש או השואה זה טרוף הדעת ושיבוש גדול ומצווה לעוקרו בהקדם.

[עקביה]

לא למדנו שום דבר כזה. אין מילה אחת בחז"ל על אבילות בספירה והיא שחז"ל הקדושים למדו אותנו שאין שום מקור לאבלות זו.
זה שהתגלגל הדבר מאות ואלפי שנים אחכ להמציא אבילות חדשה שיותר ארוכה מאבילות שני בתי המקדש או השואה זה טרוף הדעת ושיבוש גדול ומצווה לעוקרו בהקדם.

כלומר אליבא דאמת צריך למחוק את סי' תצ"ג מטוש"ע או"ח?

[עליך עיננו]

לא למדנו שום דבר כזה. אין מילה אחת בחז"ל על אבילות בספירה והיא שחז"ל הקדושים למדו אותנו שאין שום מקור לאבלות זו.
זה שהתגלגל הדבר מאות ואלפי שנים אחכ להמציא אבילות חדשה שיותר ארוכה מאבילות שני בתי המקדש או השואה זה טרוף הדעת ושיבוש גדול ומצווה לעוקרו בהקדם.

הכל בסדר?
האם "חז"ל הקדושים" בעיניך זה רק עד זמן הראשונים?
טירוף הדעת?
שיבוש גדול?
מצוה לעקור? לא פחות מכך?
(ד"א מה כונתך אבילות יותר ארוכה מהשואה? לא שמעתי שיש ע"ז אבילות..)

[לבי במערב]

ומצווה לעוקרו בהקדם.

וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת [וגו'!].

[השעיר החיי]

משהו צם היום בכ סיון? משהו צם עשרה צומות לפני יום כיפור??
זה שיבוש גדול שיצא בטעות וקשה מאוד אצלנו שבשתא כיון דעל על. אם חזל שראו את הארוע ובמשך מאות שנים לא חשבו שצריך לציין אותו בשום צורה אפילו קלה שבקלים, הבינו וידעו שהוא חסר כל חשיבות היסטורית. הטרוף שהיום הוא בדרגה יותר גדולה מחורבן בית המקדש הוא השיבוש הנורא, ויש דרכים לתת למנהגים למות מוות איטי ולא להוסיף עליו מדור לדור פעם איסור תספורת ופעם איסור חתונה ופעם איסור מוזיקה ופעם איסור טיולים. כן צריך כתפיים בשביל וחבל חבל חבל שאין.

במסגרת מאות רבות של סעיפים בשולחן ערוך שלא מקיימים החרדים היום זה היה צריך להיות הראשון.

[עליך עיננו]

איני יודע מה הוא הוא סח.
האם כב' בא לערער על דברים שנתקבלו מאות שנים בכלל ישראל ללא שום התנגדות??? האם הם לא ידעו שדבר זה לא הוזכר לפניהם?
מדובר על הגאונים ראשונים ואחרונים שפסקו למעט בשמחה בימים אלו!! הרי אני רואה בהודעת כב' ממש טירוף הדעת..
הדימיון בין הצומות הנ"ל שהוזכרו רק בחלק מהפוסקים בחלק מהמקומות,לבין דיני העומר שלא ערער עליהם אדם מעולם, ונפסק להלכה בשו"ע טעות ביסודו.
מה שנפסק עפ"י כל גדולי ישראל במשך מאות דורות המערער אחריהם כמערער אחרי השכינה!

[השעיר החיי]

רק בעשרות הסימנים הראשונים בשו"ע סעיפים שאין חולק בין המחבר והרמ"א ורוב הציבור לא נוהג:

אסור לילך בקומה זקופה

ולא ילך יחף

לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח, ומלפניו טפחיים

כן אסור לישן בין מזרח למערב

לא ישב במהרה ובחוזק, ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי,

לא יקנח ביד ימין.

דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין, (פירוש: שישים נשימות), כדי שלא יטעום טעם מיתה.

עיקר מצוַת טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות.

מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפלין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול.

יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו

תפילין רת - לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות:

ספרדים - קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו.

מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי

המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה. הגה: ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם

חתן ושושביניו (פירוש, ריעיו השמחים עמו) וכל בני חופה פטורים משום דשכיח שכרות וקלות ראש:

מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם:

לא יחלוץ תפילין בפני רבו אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו:

תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכים בדיקה לעולם

בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי והוא שאין השני מיוחד להם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד.

מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.

שליח ציבור צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים:

אין ממנין מי שקורא לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן:

מי שאינו שליח ציבור קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה ולא יותר מדאי אלא פעם ראשונה מסרב וכשיאמרו לו פעם שניה מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד ובפעם שלישית יעמוד ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול אינו מסרב לו כלל:

אין מסלקין חזן מאומנתו אלא אם כן נמצא בו פסול:

כשאומר החזן יתגדל כורע וכן ביהא שמיה רבא וכן בבריך הוא וכן באמן:

ונהגו שהשליח ציבור מאריך בברכו והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו (טור):

שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד.

אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל:

ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח ציבור בנחת.

יאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם

צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו (וזכרתם את ועשיתם את) שלא יהא נראה כקורא מותם מת:

אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך.

בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכל שכן מלך או אנס ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו באמצע הפסוק חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא יפסיק בהם כלל אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו:

[עקביה]

זה שיבוש גדול שיצא בטעות

באיזו טעות?

[לבי במערב]

תגובתי דלהלן היא למעלה מן הצורך. התשובה הראוי', אליבא דאמת, היא טפיחה על־פניו של זה - ותול"מ.

אסור לילך בקומה זקופה
- מי אינו נוהג?
ולא ילך יחף
- מי אינו נוהג?
לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח, ומלפניו טפחיים
- מי אינו נוהג?
כן אסור לישן בין מזרח למערב
- מחלוקת. יעוי' שו"ע אדה"ז על־אתר (מהדו"ק ס"ט־י).
לא ישב במהרה ובחוזק, ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי,
- מי אינו נוהג?
לא יקנח ביד ימין.
- מי אינו נוהג? (כשמקנח בדבר אחר מותר, כמבו' בשו"ע אדה"ז על־אתר - מהדו"ב ס"ט)
דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין, (פירוש: שישים נשימות), כדי שלא יטעום טעם מיתה.
- הרי פשוט שלא התכוון בזה השו"ע אלא למדת חסידות, וכדמוכח מכל הסימן (השווה גם לשו"ע אדה"ז שם סט"ו־טז). עכ"פ, בזה פליג הרמ"א, שמצמצם ההקפדה ליום בלבד - ומסתמא ישנם הנזהרים בזה.
עיקר מצוַת טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות.
- המקובלים פליגי בזה, וכוותייהו נהיגינן. וראה שו"ע אדה"ז שם סי"ח־יט, ובלקו"ש חל"ג ע' 95 ואילך.
מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפלין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול.
- כבר נדון בהרחבה, ועיקר טעמו מפני מצב הרחובות ויושביהם.
יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו
- מי אינו נוהג?
תפילין רת - לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות:
- 'כמדומני' שהליטאים עודם מחזיקים בד"ז... ושאר קהל ישראל נוהגים בד"ז ע"פ המקובלים, שחייבום לַכֹּל (בדרא בתראה).
ספרדים - קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו.
- שאני אנן, שאף על הגדולים מי יעיד.
מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי
- מי אינו נוהג?
המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה. הגה: ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם
- מי אינו נוהג?
חתן ושושביניו (פירוש, ריעיו השמחים עמו) וכל בני חופה פטורים משום דשכיח שכרות וקלות ראש:
- ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ו. ועוד: בימינו ליכא (כמעט) שכרות וקלות־ראש בכה"ג.
מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם:
- מי אינו נוהג?
לא יחלוץ תפילין בפני רבו אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו:
- מי אינו נוהג? (ברבו מובהק מיירי).
תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכים בדיקה לעולם
- מעיקה"ד, וכשלא ארעה בהן רעותא (דבר שאינו מצוי כמעט). וראה שו"ע אדה"ז שם סי"א.
בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי והוא שאין השני מיוחד להם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד.
- מי אינו נוהג? (מדובר באותו החדר). ובלי קשר: תפילין דידן יש להם ב' כיסויים לעולם.
שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.
- נכב"ב עד"ז. נו, מילתא חדא... וגם בזה - זכה דורנו, ורבים המהדרים לקיים כן.
שליח ציבור צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים:
- מי אינו נוהג? (מדובר בש"ץ הקבוע לרבים. וראה דברי השו"ע בסעיף שלאח"ז).
אין ממנין מי שקורא לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן:
- בקהלות שכך מבטאם ודאי ליכא כל קפידא, דהוי כבני ביישן (ראה שו"ע אדה"ז שם סט"ז).
מי שאינו שליח ציבור קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה ולא יותר מדאי אלא פעם ראשונה מסרב וכשיאמרו לו פעם שניה מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד ובפעם שלישית יעמוד ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול אינו מסרב לו כלל:
- מי אינו נוהג?
אין מסלקין חזן מאומנתו אלא אם כן נמצא בו פסול:
- מי אינו נוהג?
כשאומר החזן יתגדל כורע וכן ביהא שמיה רבא וכן בבריך הוא וכן באמן:
- מי אינו נוהג?
ונהגו שהשליח ציבור מאריך בברכו והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו (טור):
- ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ד.
שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד.
- מי אינו נוהג? (אם מחסר בכוונתו - ודאי לא יבטל עיקר התפלה כדי לחזר אחר 'מצוה מן המובחר').
אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל:
- מי אינו נוהג?
ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח ציבור בנחת.
- מי אינו נוהג?
יאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם
- מי אינו נוהג? (ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ז)
צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו (וזכרתם את ועשיתם את) שלא יהא נראה כקורא מותם מת:
- מי אינו נוהג?
אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך.
- מי אינו נוהג?
בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכל שכן מלך או אנס ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו באמצע הפסוק חוץ מפסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא יפסיק בהם כלל אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו:
- אין חיוב להפסיק, כמובן... ובפרט שלרוב הוא מבטל כוונתו.

כללא דמילתא: ודאי שיש דברים האמורים כ'מדת חסידות' ואינם עיקר הדין, נוסף על עיון בסיסי (עכ"פ) בנושאי־כלי השו"ע - הנצרך להבנתו כדבעי. אך לבוא ולמחוק סימן שלם, שנהגו בו כל ישראל (כפשוטו. ודעת הרמב"ם בהל' ממרים פ"ב דהוי כגזרות ותקנות בי"ד הגדול!), אינו מדת איש ישראל הירא ושלם.

[השעיר החיי]

בואו נחזור לעניין. לא אמרתי לא קיים סעיף מנהג בשולחן ערוך. אמרתי שהתוצאה הקיימת היום שזאת אבלות בדיוק כמו שלושת השבועות וארוכה יותר מפי שניים ממנה היא שיבוש. אני משוכנע שכל בר דעת פה מבין את זה גם אחרי כל התירוצים והפלפולים.
מה שצריך לעשות פוסק במצב כזה זה לשאוף להחזרת הדבר לשפיות, בו יהיה ברור שיש פה איזה מנהג קל ומאוחר של קצת מנהג אבילות אבל זה עשרות דרגות מתחת לדבר האמיתי. במסגרת זה רק ציינתי כהערה שמי שחושב שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ומנהג ההלכה בימנו דומה להלכה שהייתה נוהגת ב 1585 על פי השו"ע והרמ"א חי בלה לה לנד. לא משנה על מה נשענו או תלו לשנות את ההלכה מהשולחן ערוך, בפועל אלפי סימנים אינם נוהגים היום.
אז מה זה אומר בשפה שלכם - נתחיל בהבו דלא להוסיף עליה. כל שנאמר בשולחן ערוך הוא זה שלא מתחתנים ולא מסתפרים. לא כתוב כלום על מוזיקה, טיולים, אירועים משמחים וכו' אז בוא לא נשתולל. ובכל פעם שעולה שאלה על נושא חדש בעניין צריך להתיר באופן ברור.
גם את מה שיש, אז הלכה כדברי המיקל באבל בכלל ופה בפרט, והבחנה בין המשמעות אז והיום - אז למשל תספורת זה לא בעיה אבל מי שמתגלח בכל יום - מה שלא היה בזמנם, אז בוודאי לכבוד שבת ובוודאי לצורך פרנסה מותר להתגלח.
ובכלל לא לעמוד על משמר וחיזוק הדבר. דהיינו נקח במקרה את הדוגמא האחרונה שהבאתי - שואל מפני הכבוד ומשיב. פרק שלם בש"ס והלכות מפורשת בגאונים ראשונים ושולחן ערוך פשוט נמחק ללא כל סיבה. סתם "לא נהגו". ושלא כדברי מי שלבו במערב, זה לא קולא והיתר להפסיק, זוהי ההנהגה הראויה. זהו האיזון בין אדם לחבירו, בין דרך ארץ למכובד, לבין הפסקה בתפילה, דבר שהשתבש והתהפך לגמרי בזמננו לעומת הנהגת המוסר של חז"ל. נאר וואס - הפסיקו לנהוג כך ורבנן בתראי לא ראו עניין לנהל מלחמה להחזיר את זה לקדמותו ולא נהגו ולא קרה שום דבר, וזה נהפך להלכה הנוהגת. כך צריך לעשות גם פה.
אבל כל זה דורש שהפוסק יראה את התמונה הכוללת, מאיפה התחלנו ולאן הגענו, ושמשהו השתבש בדרך וזה יכווין את ההנהגה הכללית בעניין לעומת דקדוקי עניות בפרטי פרטים של החמרה באבילות מיותרת זו.

[בתוך הגולה]

יש דרכים לתת למנהגים למות מוות איטי ולא להוסיף עליו מדור לדור פעם איסור תספורת ופעם איסור חתונה ופעם איסור מוזיקה ופעם איסור טיולים. כן צריך כתפיים בשביל וחבל חבל חבל שאין.

בלא להיכנס לוויכוח על מקוריות מנהג האבלות בספיה"ע (שמלש' הגאונים משמע שהחל אכן כבר בזמן חז"ל) ובלי קשר לוויכוח על קיום/אי קיום הלכות שונות בשו"ע

יש משהו בדברי הרב השעיר. ודאי שהלכות רבות, ואבלות עומר מתוכם, תוקפם הוא מנהג ישראל הכשרים. ואם יתבטל באיזה דור מנהג זה אז לא יהיה עבירה בידי הדורות הבאים אם לא יחזיקו בכך.
הנקודה החשובה היא שחלילה וחלילה לדרוש בפהרסיא ולבקש לבטל מנהג זה או אחר כי דבר זה עלול לערער הרבה מיסודות הדת אצל כלל ישראל ובפרט בדורות הללו שאחינו, שונאינו, מנדינו יושבים ומצפים לראות כיצד ההלכה "מתיישרת" עם החיים.
לשון אחר: כתפיים רחבות זה דווקא מה שלא יועיל כאן. מי שכתפיו רחבות יודע היטב שאסור לו לבטל מנהג כזה או אחר.

והדברים ארוכים ידועים ויגעים ולא הייתי נדרש להם בבית ועד חכמים דכאן אלמלי חסתי על העתקה שהעתקתי בזמנן מדברי הרב מהר"ץ חיות (דרכי הוראה סוף פ"ו) הנוגעים במישרין לנושא ויעו"ש עוד באריכות.

במדינתנו וברוב מחזות פולין ורוסיא נתבטלו אמירת היוצרות והפיוטים... ולא גרמו התנהגות חדשות הללו שום פירוד דיעות והטעם כי לא נתבטלו ע"י צעקות והוצאות רבות ולא נשאו ונתנו ע"ז בפרסום ולא נעשו במדינתו קיבוצים מיחידי סגולה ע"ז ולא נכתבו בזה סדרי בית הכנסת כי ידענו מאז כי כל מנהגים אשר אינם לפי הזמן והמקום אינם מתקיימים... אולם ההסכמה והקיבוץ והפרסום בזה מזיק מצדדים שונים ... בראות המון העם הקיבוץ והפרסום לבטל התנהגות הקדמונים אזי נצטרפו לדעה אחרת מזקת מאד מפנים שונים במה שסבורים כי גם עניני תורה הקבועים ומקובלים גם המה נתונים תחת מקרה הזמן ותולדותיו וגם המה מסורים ביד החכמים להתנהג בהם כטוב בעיניהם

[בברכה המשולשת]

בואו נחזור לעניין. לא אמרתי לא קיים סעיף מנהג בשולחן ערוך. אמרתי שהתוצאה הקיימת היום שזאת אבלות בדיוק כמו שלושת השבועות וארוכה יותר מפי שניים ממנה היא שיבוש. אני משוכנע שכל בר דעת פה מבין את זה גם אחרי כל התירוצים והפלפולים.
מה שצריך לעשות פוסק במצב כזה זה לשאוף להחזרת הדבר לשפיות, בו יהיה ברור שיש פה איזה מנהג קל ומאוחר של קצת מנהג אבילות אבל זה עשרות דרגות מתחת לדבר האמיתי. במסגרת זה רק ציינתי כהערה שמי שחושב שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ומנהג ההלכה בימנו דומה להלכה שהייתה נוהגת ב 1585 על פי השו"ע והרמ"א חי בלה לה לנד. לא משנה על מה נשענו או תלו לשנות את ההלכה מהשולחן ערוך, בפועל אלפי סימנים אינם נוהגים היום.
אז מה זה אומר בשפה שלכם - נתחיל בהבו דלא להוסיף עליה. כל שנאמר בשולחן ערוך הוא זה שלא מתחתנים ולא מסתפרים. לא כתוב כלום על מוזיקה, טיולים, אירועים משמחים וכו' אז בוא לא נשתולל. ובכל פעם שעולה שאלה על נושא חדש בעניין צריך להתיר באופן ברור.
גם את מה שיש, אז הלכה כדברי המיקל באבל בכלל ופה בפרט, והבחנה בין המשמעות אז והיום - אז למשל תספורת זה לא בעיה אבל מי שמתגלח בכל יום - מה שלא היה בזמנם, אז בוודאי לכבוד שבת ובוודאי לצורך פרנסה מותר להתגלח.
ובכלל לא לעמוד על משמר וחיזוק הדבר. דהיינו נקח במקרה את הדוגמא האחרונה שהבאתי - שואל מפני הכבוד ומשיב. פרק שלם בש"ס והלכות מפורשת בגאונים ראשונים ושולחן ערוך פשוט נמחק ללא כל סיבה. סתם "לא נהגו". ושלא כדברי מי שלבו במערב, זה לא קולא והיתר להפסיק, זוהי ההנהגה הראויה. זהו האיזון בין אדם לחבירו, בין דרך ארץ למכובד, לבין הפסקה בתפילה, דבר שהשתבש והתהפך לגמרי בזמננו לעומת הנהגת המוסר של חז"ל. נאר וואס - הפסיקו לנהוג כך ורבנן בתראי לא ראו עניין לנהל מלחמה להחזיר את זה לקדמותו ולא נהגו ולא קרה שום דבר, וזה נהפך להלכה הנוהגת. כך צריך לעשות גם פה.
אבל כל זה דורש שהפוסק יראה את התמונה הכוללת, מאיפה התחלנו ולאן הגענו, ושמשהו השתבש בדרך וזה יכווין את ההנהגה הכללית בעניין לעומת דקדוקי עניות בפרטי פרטים של החמרה באבילות מיותרת זו.

לא מדוייק בכלל.
כדוגמא, מוזיקה לא נזכרה כי היא אסורה לפי השו"ע כל השנה גם כך (וגם לפי הרמ"א, לא בטוח שמה שעושים היום מותר לשיטתו)
אירועים משמחים באמת לא נאסרו אם הם לא שייכים למסגרת מה שכתבו הפוסקים
ובעז"ה אאריך בזה עוד בהמשך

[לבי במערב]

כל זה דורש שהפוסק יראה את התמונה הכוללת

ולא ניק אנונימי בשם 'השעיר החיי', הבא ומכריע עבור הרבנים מה עליהם לעשות.

כאמור, קעקוע מנהגי־ישראל יכול הוא להביא לחורבן כללי, שתקותי כי אף מר אינו חפץ בו.
[ההיטפלות לענין הפסקה מפני הכבוד והיראה מגוחכת (וכמובן, גם מקום ההלצה השחוקה על כינויי כאן לא נפקד). אצפה למעט יושר בסיסי, כדוגמת התייחסות לכמה מהערותי המוכיחות כי מר שגה והטעה בדבריו - אך כנראה תפלת־שוא היא].

[השעיר החיי]

כל זה דורש שהפוסק יראה את התמונה הכוללת

ולא ניק אנונימי בשם 'השעיר החיי', הבא ומכריע עבור הרבנים מה עליהם לעשות.

כאמור, קעקוע מנהגי־ישראל יכול הוא להביא לחורבן כללי, שתקותי כי אף מר אינו חפץ בו.
[ההיטפלות לענין הפסקה מפני הכבוד והיראה מגוחכת (וכמובן, גם מקום ההלצה השחוקה על כינויי כאן לא נפקד). אצפה למעט יושר בסיסי, כדוגמת התייחסות לכמה מהערותי המוכיחות כי מר שגה והטעה בדבריו - אך כנראה תפלת־שוא היא].

לא התלוצצתי על כינוייך, כנראה שהיתה לך אי הבנה. וכידוע מי שגר בבית מזכוכית לא זורק אבנים. יש יותר מה לדון בכינוי שלי מבשלך..
לעניין תגובותיך - ברובם אין מה להגיב - חצי מהם הם מחלוקת במציאות. מה אני יכול לומר אם אתה חושב שרוב האנשים משפלים ראשם בהליכה, נזהרים לא ללכת יחפים בבית או לא מפשלים מכנסיהם יותר מטפח בבית הכבוד? שכולם עושים כל מאמץ להתפלל ותיקין או שקוראים קריאת שמע מיד שקמים ולא מחכים לבית הכנסת? אם תכחיש שכל בחור ישיבה יושן יותר מששים נשמין בצהריים מה אעשה? וכו וכו
וליתר, כפי שאמרתי, אין זה משנה עם אדה"ז הסביר למה לא נוהגים או למה לא ראוי לנהוג כשולחן ערוך. לא באתי לומר שזה לא בסדר מה שנוהגים היום, כל שאמרתי שבפועל זה שזה השתנה. בצורה דרמטית. וכך צריך לקרות כאן.

[בברכה המשולשת]

אבל מי שמתגלח בכל יום - מה שלא היה בזמנם, אז בוודאי לכבוד שבת ובוודאי לצורך פרנסה מותר להתגלח.

למיטב זכרוני נכב"ב שלא יכולה קולא גדולה מאוד (שלדעת פוסקים רבים אסורה מאיסור תער) להתיר את מה שנאסר ממנהג.
ק"ו שאין כאן קושיא על הפוסקים.

[בברכה המשולשת]

במסגרת זה רק ציינתי כהערה שמי שחושב שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ומנהג ההלכה בימנו דומה להלכה שהייתה נוהגת ב ... על פי השו"ע והרמ"א חי בלה לה לנד. לא משנה על מה נשענו או תלו לשנות את ההלכה מהשולחן ערוך, בפועל אלפי סימנים אינם נוהגים היום.

א. אינני יודע מה ההיתר להשתמש ללא צורך בתאריך של הגויים ימש"ו.
ב. "אלפי סימנים" זה בוודאי גוזמא גדולה מאוד.
ג. עצם המושג של "לשנות את ההלכה מהשולחן ערוך" לא מובן כלל. לא הייתה כאן פעולה יזומה, גם לדעת כת"ר, אלא שינויי הנהגה בעמ"י (ובחלק מהדברים לא היו שינויים, כפי שכבר העירו לכת"ר) וחלק מהשינויים שכן היו אינם אלא פסיקה כשיטות אחרות.
משא"כ בעניין ההנהגה בימי הספירה.

[לבי במערב]

לא התלוצצתי על כינוייך, כנראה שהיתה לך אי הבנה.

בבקשה:

ושלא כדברי מי שלבו במערב

אמנם בהחלט יתכן שהי' בכך משום רגישות יתרה.

עכ"פ: גא"מ (כמובן) לדבריו הנכוחים של הרב 'בברכה המשולשת'.
איני יודע מהו פשר המחלוקת במציאות; בעיני ראיתי אנשים הנזהרים בכל הנזכרים, ומנהג המון העם הוא מחוסר־ידיעה בעלמא - והוא חסרון שיכול להמנות.
כאמור, דברי כ"ק אדה"ז נ"ע פשוט מבארים (בכל המקומות שציינתי) את טעם נטיית הפוסקים בענינים אלו מדעת השו"ע. מסתברא מילתא כי זהו גם טעם שאר הנוהגים כן, וכדמוכח בריבוי מקומות במשנ"ב שהעתיק דברי אדה"ז ולשונו הזהב.