"...ולא מצאו מה לאכול"? - הלא היה להם מן

[מאירי]

ידוע דברי המ"ב תצ"ד י"ב בטעם מנהג מאכלי חלב בשבועות משום דכשחזרו לביתם "לא מצאו מה לאכול תיכף...", וצ"ע, דהלא כבר ירד להם המן (ג' שבועות מקודם לכן בט"ו אייר), ואיך שייך לומר דלא מצאו מה לאכול תיכף?
(עו"ק בלשון המ"ב שכתב "...וירדו מן ההר לביתם" דהלא בנ"י לא עלו ח"ו בהר ומה שייך בזה לשון 'ירידה'? ושמא בא זה ולימד ע"ז דאין למידק הלשון ולאו דוקא נקט, ועיקר הענין דמה שהיו רוצין לבשל לא היה אפשר להם, וצ"ע.)

[לומד_בישיבה]

גם יש לומר, שתמיד היו עושים מן המן בשר, ועתה נאסר עליהם הכלים, אך עדיין צריך ביאור במידה ונעשה להם בשר מן המן האם היה לזה דין בשר, וכמדומני שהשדי חמד האריך בזה, אם היה לזה דין חמץ והאם נהפך לבשר בפועל או שרק הרגישו בה טעם בשר.
ולעצם קושייתך היה לך להקשות שהרי היה להם שלו.

[אפרקסתא דעניא]

כמדומני שהשדי חמד האריך בזה ... האם נהפך לבשר בפועל או שרק הרגישו בה טעם בשר.

כמדומני שהיא מח' תנאים או אמוראים בפ"ב דיומא.

[מה שנכון נכון]

עפ"י פשוטו של מקרא היה המן צריך תקון - טחינה אפיה ובשול, [ראה שמות טז,כג במדבר יא,ח וברש"י שמות דלא כדפירש בבמדבר. וע"ע יומא עה. ובחזקוני], וא"כ כיון שכליהם היו צריכים הכשר לא יכלו להכין את המן.

[איש רגיל]

מדוע היו צריכים כליהם הכשר?
אלא אם תאמר שהמן היה נהפך לבשר ממש, וכדברי הרב לומד בישיבה.

[מה שנכון נכון]

מדוע היו צריכים כליהם הכשר?

זה שהיה להם מן מט"ו איר לא מחייב שלא אכלו גם בשר מיציאתם ממצרים ועד הנה.
ראה רש"י בשלח טו,ח שבשר שאלו שלא כהוגן שהרי היו להם הרבה בהמות. וכמובן השליו עצמו.

[רחמים]

גם אם המן הפך לבשר אבל זה בשר כשר כמובן ומה הסיבה להכשר הכלים, הרי בוודאי לא בישלו ביחד בשר בחלב אף קודם מתן תורה.
ועוד הרי אבותינו קיימו כל התורה קודם שקיבלוה וכי עם ישראל לא שחטו הבהמות לפני שאכלו קודם מתן תורה?
ועוד שהתורה ניתנה בשבת וא"כ היה להם בביתם כמות מן כפולה שאספו כבר ביום שישי, ולמה להם לאכול חלב?
ועוד שכיון ששבת היה לא היה שייך כלל לשחוט ולנקר וכו' בגלל איסורי מלאכה הרבים שיש בזה, ולא בגלל שיש בזה הרבה טירחה.
ועוד מה העינין לעשות זכר לדבר שכזה?

[טריד בגירסיה]

ועוד הרי אבותינו קיימו כל התורה קודם שקיבלוה וכי עם ישראל לא שחטו הבהמות לפני שאכלו קודם מתן תורה?

הם לא היו ברי זביחה, ובמילא יש מקום לומר שלאחר מ"ת חשיב מה ששחטו קודם כנבילה.

[רחמים]

הם לא היו ברי זביחה, ובמילא יש מקום לומר שלאחר מ"ת חשיב מה ששחטו קודם כנבילה.

כולם היו נימולים ושחטו את הפסח לפני יציאתם ממצרים וגם קיבלו את השבת במרה, וכבר יש להם שני אותות וגוי ששבת חייב מיתה איך יתכן לומר שהם לא ברי זביחה עד קבלת שאר מצוות שלא קיבלו עד כעת?!

[אתי שפיר]

ידוע דברי המ"ב תצ"ד י"ב בטעם מנהג מאכלי חלב בשבועות משום דכשחזרו לביתם "לא מצאו מה לאכול תיכף...", וצ"ע, דהלא כבר ירד להם המן (ג' שבועות מקודם לכן בט"ו אייר), ואיך שייך לומר דלא מצאו מה לאכול תיכף?

מתן תורה היה בשבת, והכל היה צריך להיות מוכן מלפני שבת, כמאמר הכתוב אצל המן והכינו את יביאו את אשר תאפו אפו וגו'. לכן לא היה להם מוכן כלום לסעודה לכבוד היום.