ספירה חמשים יום

[דמשק]

ידועים דברי הראשונים בהא דכתיב תספרו חמשים יום ואילו אנחנו סופרים רק מ"ט יום, אמנם ראיתי דבר חדש ברוקח אות רצ"ד דבאמת צריכים לספור חמשים יום אלא דמקיימין אותו במה שמזכירין בברכה ובתפילה את חג השבועות, ונראה ביאורו כי הספירה הוא להגיע ליום השבועות, ממילא כאשר מזכירים שהיום הוא יום שבועות הרי בזה עצמו קיים וסיים את הספירה.

[יזל מדליו]

בפשטות נראה ההבנה בדברי הרוקח שהספירה זה מודעות לגדלות היום, וכל המ"ט ימים הם מיוחדים וכדברי הרמב"ן שהם כעין חוה"מ.

ונראה לענ"ד שהרוקח הזה חידוש גדול, ואמנם גבי ספירת הימים כתוב חמישים יום, אבל לגבי שבועות מפורש שרק שבעה שבועות צריך לספור ולא יותר. [וזה כנראה מה שהכריח את הראשונים שסופרים רק 49 יום.]

והנה איננו מזכירים בתפילה שהיום יום חמישים לעומר, אלא רק חג שבועות זמן מתן תורתנו, [ואיננו מזכירים ימים אלא רק שבועות, ודו"ק.]
ולכן נראה שהרוקח בא ליישב אחרי ספירה גדולה כ"כ איך נזכיר שהגענו לחג השבועות, וע"ז הוא מתרץ שמזכירים בתפילה. אבל לא עלה על דעתו שספירת העומר 50 יום. ושההזכרה בתפילה זה ספירת העומר. כן נלענ"ד.

[ידידיה]

כמדומה בהעמק דבר כתב שכל ספירה בתורה היא בלב ובעומר שנכפל בתורה ציוי הספירה זה בפה.
אמנם יום החמישים שלא נכפל נשאר מצווה בלב.

[הוגה ומעיין]

... תחת השמש:
viewtopic.php?p=175860#p175860

[קראקובער]

במשך חכמה גם כתב כדברי הרוקח.

לדבריהם אין ענין בתמימות בכניסת החג רק ביציאתו ונפק"מ למעשה כששבועות יוצא ביום שישי לא לקבל שבת מוקדם.

[מיכאל1]

אני לומד מן האמור נפק"מ לדינא, אם יסכימו שאר התחי"ם דפה.
אדם שבליל שבועות אחר מעריב מחמת ההרגל ברך אקס"ו על ספירת העומר, לא יאמר בשכמל"ו מיד אלא יאמר היום חמישים יום שהם שבעה שבועות ויום אחד בעומר/לעומר , ורק אח"כ יאמר בשכמל"ו.

[עזריאל ברגר]

אני לומד מן האמור נפק"מ לדינא, אם יסכימו שאר התחי"ם דפה.
אדם שבליל שבועות אחר מעריב מחמת ההרגל ברך אקס"ו על ספירת העומר, לא יאמר בשכמל"ו מיד אלא יאמר היום חמישים יום שהם שבעה שבועות ויום אחד בעומר/לעומר , ורק אח"כ יאמר בשכמל"ו.

לא הייתי עושה כן, כי זה מיחזי ככפירה בתושבע"פ.

[מיכאל1]

אני לומד מן האמור נפק"מ לדינא, אם יסכימו שאר התחי"ם דפה.
אדם שבליל שבועות אחר מעריב מחמת ההרגל ברך אקס"ו על ספירת העומר, לא יאמר בשכמל"ו מיד אלא יאמר היום חמישים יום שהם שבעה שבועות ויום אחד בעומר/לעומר , ורק אח"כ יאמר בשכמל"ו.

לא הייתי עושה כן, כי זה מיחזי ככפירה בתושבע"פ.

האם עדיף לעבור על ודאי לא תישא שהעולם נזדעזע על זה?

[עזריאל ברגר]

אני לומד מן האמור נפק"מ לדינא, אם יסכימו שאר התחי"ם דפה.
אדם שבליל שבועות אחר מעריב מחמת ההרגל ברך אקס"ו על ספירת העומר, לא יאמר בשכמל"ו מיד אלא יאמר היום חמישים יום שהם שבעה שבועות ויום אחד בעומר/לעומר , ורק אח"כ יאמר בשכמל"ו.

לא הייתי עושה כן, כי זה מיחזי ככפירה בתושבע"פ.

האם עדיף לעבור על ודאי לא תישא שהעולם נזדעזע על זה?

לא ברור שהתיקון שלו יתקן את הלאו, ושוא"ת עדיף.

[כדכד]

אני לומד מן האמור נפק"מ לדינא, אם יסכימו שאר התחי"ם דפה.
אדם שבליל שבועות אחר מעריב מחמת ההרגל ברך אקס"ו על ספירת העומר, לא יאמר בשכמל"ו מיד אלא יאמר היום חמישים יום שהם שבעה שבועות ויום אחד בעומר/לעומר , ורק אח"כ יאמר בשכמל"ו.

לא הייתי עושה כן, כי זה מיחזי ככפירה בתושבע"פ.

האם עדיף לעבור על ודאי לא תישא שהעולם נזדעזע על זה?

אדם שבירך ונפל מידיו ונמאס הדבר שעליו בירך יחפש משהו שלא כיון לברך עליו כדי לתקן את הלאו? אין הלכה כזו.
לדעתי לא בירך ברכה לבטלה כי בשעת הברכה חשב שצריך לברך וודאי שלא עבר על לא תשא לדעת רוב הראשונים שהוא רק על שבועה בשם ה' וע"ז נזדעזע העולם לכו"ע.
מי שסופר ספה"ע בליל שבועות לא שהוא מיחזי ככפירה בתושבע"פ אלא עובר על לאו דבל תוסיף מה"ת.

[מיכאל1]

אדם שבירך ונפל מידיו ונמאס הדבר שעליו בירך יחפש משהו שלא כיון לברך עליו כדי לתקן את הלאו? אין הלכה כזו.
לדעתי לא בירך ברכה לבטלה כי בשעת הברכה חשב שצריך לברך וודאי שלא עבר על לא תשא לדעת רוב הראשונים שהוא רק על שבועה בשם ה' וע"ז נזדעזע העולם לכו"ע.
מי שסופר ספה"ע בליל שבועות לא שהוא מיחזי ככפירה בתושבע"פ אלא עובר על לאו דבל תוסיף מה"ת.

אחר אלף המחילות, לא יעזור לקחת דבר שלא כיון עליו כי הברכה הראשונה לא פטרה אותו וממילא יהיה מחוייב לברך עליו שוב.
כבר דשו קמאי ובתראי האם יש לא תישא דאורייתא בברכה לבטלה, ואכמ"ל, ואם כוונתו להריטב"א בחולין גבי נטילת ידים שכיוון שחשב שצריך לברך לא יהיה ברכה לבטלה גם בזה הילכו הנמושות.
ע"פ הרוקח לעיל לא יהיה בל תוסיף כי התורה ציוותה לספור חמישים יום אלא שמתקיימת ספירה בהזכרת חג השבועות, וא"כ בנידו"ד שספר בצורה אחרת לא יהיה בל תוסיף.

כל זה נכתב כמובן להלכה בדעת הרוקח ולא למעשה, כי הוא נגד פשטות הראשונים והפוסקים.

[כדכד]

אדם שבירך ונפל מידיו ונמאס הדבר שעליו בירך יחפש משהו שלא כיון לברך עליו כדי לתקן את הלאו? אין הלכה כזו.
לדעתי לא בירך ברכה לבטלה כי בשעת הברכה חשב שצריך לברך וודאי שלא עבר על לא תשא לדעת רוב הראשונים שהוא רק על שבועה בשם ה' וע"ז נזדעזע העולם לכו"ע.
מי שסופר ספה"ע בליל שבועות לא שהוא מיחזי ככפירה בתושבע"פ אלא עובר על לאו דבל תוסיף מה"ת.

אחר אלף המחילות, לא יעזור לקחת דבר שלא כיון עליו כי הברכה הראשונה לא פטרה אותו וממילא יהיה מחוייב לברך עליו שוב.
כבר דשו קמאי ובתראי האם יש לא תישא דאורייתא בברכה לבטלה, ואכמ"ל, ואם כוונתו להריטב"א בחולין גבי נטילת ידים שכיוון שחשב שצריך לברך לא יהיה ברכה לבטלה גם בזה הילכו הנמושות.
ע"פ הרוקח לעיל לא יהיה בל תוסיף כי התורה ציוותה לספור חמישים יום אלא שמתקיימת ספירה בהזכרת חג השבועות, וא"כ בנידו"ד שספר בצורה אחרת לא יהיה בל תוסיף.

כל זה נכתב כמובן להלכה ולא למעשה, כי הוא נגד פשטות הראשונים והפוסקים.

גם לפי הרוקח אין מצווה לספור בהזכרת הספירה ולכן גם לדעתו עובר בב"ת.
איני יודע מה כוונתך מהריטב"א יש לי ראיה מהגמרא בפסחים ומה שכתבת שהילכו הנמושות זה רק מפקיע אותו מדין לקט לעניים ומותר לכל אדם אך זה עדיין נכון.
בהודעתך הראשונה באשכול או השניה כתבת שהעולם הזדעזע על ברכה לבטלה אבל לשון חז"ל הוא שהעולם נזדעזע על שבועת שוא. גם אני יודע שיש מחלוקת אם לא תשא חל על ברכה לבטלה ולכן כתבתי שאינו עובר בלא תשא לדעת רוב הראשונים.
סוף דבר מה שכתבת בענין זה אינו לא להלכה ולא למעשה

[פרי יהושע]

אני לומד מן האמור נפק"מ לדינא, אם יסכימו שאר התחי"ם דפה.
אדם שבליל שבועות אחר מעריב מחמת ההרגל ברך אקס"ו על ספירת העומר, לא יאמר בשכמל"ו מיד אלא יאמר היום חמישים יום שהם שבעה שבועות ויום אחד בעומר/לעומר , ורק אח"כ יאמר בשכמל"ו.

ח"ו

[מענה לשון]

אולי לאידך גיסא יסכימו הת"ח דכאן לדעת הרוקח אם מסיבה כל שהיא לא יוכל להתפלל בשבועות
יצטרך לספור בליל שבועות כנ"ל

[מיכאל וויינשטאק]

אולי לאידך גיסא יסכימו הת"ח דכאן לדעת הרוקח אם מסיבה כל שהיא לא יוכל להתפלל בשבועות
יצטרך לספור בליל שבועות כנ"ל

מתוך דברי הרב 'מענה לשון' נתעוררתי כי האיך מובן דברי הרוקח מאחר דתפילה וברכה אינן מה''ת וצ''ע

האם עדיף לעבור על ודאי לא תישא שהעולם נזדעזע על זה?

הכי כפירה בתושבע'פ עדיף מלאו דאורייתא אתמהה

[מיכאל וויינשטאק]

אחר העיון ברוקח נראה כוונתו שם על פנימיות הענינים ולא עפ''י פשטות ומתורץ מה שהקשיתי וא''כ פשוט אין שום מקום לספירה ביו''ט [אם כי פשוט בלא זה]