'ובאשר תקברי אקבר' ? - למיסבר קרא במגילת רות

[איש אחד]

שח לי ידיד, איש רב תבונות וצמ"ס, הרה"ג רי"מ שליט"א:

כתיב במגילת רות "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין וכו' וכו', באשר תמותי אמות ושם אקבר". והתמיהה מתבקשת: מדוע לא שבה רות על מטבע הלשון גם לגבי קבורתה אצל נעמי, והול"ל: "ובאשר תקברי אקבר".

ויישב זאת בדרך נאה (ואביאנה בתוספת נופך משלי), דהנה עיקר דבריה של רות בזה לכאו' תמוהים: בשלמא באידך מילי (באשר תלכי, באשר תליני, אלוקיך אלוקי וכד') , הרי יש בזה משום הוראת קרבה, מסירות ורצון לקרבת נעמי בכל מחיר. ואף ה'באשר תמותי אמות' יש בו טעם, כאומרת אם תמותי את - נעמי, אף לי - רות - אין חיים וטוב מותי מחיי. אך בקבורה מאי איכא למימר? איזה טעם יש בסמיכות גופות המתים זל"ז?
ועל כרחין, דכל כונתה בזה הוא עפי"מ דקיי"ל דמת מצוה קונה מקומו, וממילא - אם תמות בהדי נעמי - אזי ממילא תיקבר עמה יחד גם כן, אך אין במשפט זה משום הוראת רצון הקירבה וכבאידך מילי.
ומה מאד יאירו מילותיה של רות: "ושם אקבר", לאמור: קבורתי בסמוך לך - לא מדין ה'באשר תקברי' הוא, וכנ"ל, דליכא בזה שום טעם, אלא אך דין הוא, דכיון דשם אמות, אזי ממילא שם אקבר, וקבורתה שם אינו מדין קבורת נעמי, כי אם מדין מיתת עצמה, וכדקיי"ל מת מצוה קונה מקומו.

ודפח"ח!

[שותא דינוקא]

אפשר דפח"ח, אך מה שהבהרת שלכאורה אין שום ענין בקבורה של האחד ליד רעהו צ"ב, הלא לא חסרים סיפורים על גדולי עולם שבקשו להיקבר האחד לצד השני, ואותה שאלה תשאל עליהם, ואם כי אין לי עסק בנסתרות, מן הסתן יהיה להם הסבר המניח את הדעת על בקשתם האחרונה..ובעצם דברי רות יעויין בדברי רש"י מה שכתב דהיה בזה ענין גדול.
ואם יש לנו להתקשות, הקושיא היא בעצם לשון הדברים - "שאמרה לה נעמי אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת, אמרה לה באשר תלכי אלך. אסור לנו להתייחד נקבה עם זכר שאינה אישה, אמרה לה באשר תליני אלין. עמנו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלש עשרה מצות, עמך עמי. אסור לנו עבודת כוכבים, אלהיך אלהי. ארבע מיתות נמסרו לבית דין, באשר תמותי אמות. שני קברים נמסרו לבית דין, אחד לנסקלין ונשרפין ואחד לנהרגין ונחנקין, אמרה לה ושם אקבר".
ולכאורה איזה הקרבה ישנה ב'שם אקבר', מילא לקבל על עצמה עול מצוות ולקבל על עצמה עונש ארבע מיתות בי"ד אך מה יש בקבורה. אכן גם זו אינה קושיא, דעצם הדבר ששני קברים נמסרו לבי"ד מוכיחות ענין זה, דאל"ה אומרת זאת נעמי לרות. וא"כ דרך המהלך הנז' מעיקרא ליתא.
עוד צ"ב לי, מילא תגובתה של רות על איסור הליכה חוץ לתחום - באשר תלכי מובן, וכן באשר תליני ואלקיך אלקי. א"ש. אכן אחר כן כשאומרת ארבע מיתות ממשיכה רות באשר תמותי אמות - וכי מיתת נעמי באחת מד' מיתות? אתמהה. [וכמובן שפשט הדבר שאהיה חלק מהעם שזו היא מיתתו, אך בדקדוק הלשון צריך קצת טעם. ואולי כוונת רות היתה לאמור - היכן שתלכי אלך אני - לא מחוץ לתחום, באשר תליני אלין - בלא יחוד, באשר תמותי אמות - כפי המותר היינו באותה מיתה שאת תמותי, בלא חטא המחייב ד' מיתות אלא בצורה ראוי' גם אני אמות, ובאותה צורה שאת תקברי, שלא תחטאי באופנים אלו גם אני אקבר].
ואמנם ב'שם אקבר' שינתה ולא דברה על נעמי, דאינה מאחלת לנעמי להיקברבאחת מאלו אלא רק לעצמה וגם זה תימה. שכביכול זה הוא רצונה להיקבר באופן זה. ואולי י"ל דכוונתה של רות היתה להורות עד כמה מוכנה היא למסור נפש עבור רצונה להימנות על כלל ישראל וזהו שאמרה ושם אקבר על עצמה, בלא ליחס הדבר לנעמי לאמור מוכנה אני למות מוות מבזה שכזה - ולהיקבר בצורה בלתי ראויה שכזו - ושם אקבר - אך כיהודי' דזה עדיף לי על חיי מנעמים כגוי'.ואת זה הדגישה כששינתה מכאשר ל'ושם אקבר', לאמור אפילו אם כל חיי יהיו סבל מתמשך עד שגם אקבר לעולמי עד בצורה לא ראויה - ושם אקבר - אפ"ה זהו רצוני... אולי. ואולי לא...

[חכם באשי]

אפשר דפח"ח, אך מה שהבהרת שלכאורה אין שום ענין בקבורה של האחד ליד רעהו צ"ב, הלא לא חסרים סיפורים על גדולי עולם שבקשו להיקבר האחד לצד השני,

רבינו שותא שליט"א
מדוע יש להזדקק לסיפורים עם בסנהדרין מפורש, שאין קוברין צדיק אצל רשע. ולכאורה הוא הדין שאין קוברים צדיק גדול ליד צדיק קטן, משמע, שאכן יש מעלה להקבר ליד צדיק. ופוק חזי כמה עשו הרשע חפץ להקבר במערת המכפלה. אמנם יש לעיין אם עשה זאת משום רצונו להקבר ליד צדיקים או שרצה להראות בכך שהוא הבכור. עי' בויכוח שלו עם בני יעקב המובא בסוטה פ"ק.

[שותא דינוקא]

האמת שחשבתי להוכיח ממערת המכפלה, אך שמא שם היה ענין בעצם המקום ולא רק בכך שהוא סמוך לאבות. ומסנהדרין מפורש אתבייש אך אען ואומר לא שניתי.

[איש_ספר]

לא כ"כ הבנתי מפני מה שנתה רות פרשת מת מצוה בכאן.

ידוע הביאור דאתאמרא משמיה דר' העניך ווערנער ע"פ המבואר בסנהדרין דהרוגי ב"ד אחר י"ב חודש מוציאין אותן מקברן ומעבירין אותן לקברי אבותם. נמצא שאת נעמי אם היתה נידונת היו מעבירים לקברי אבותיה אבל רות הגיורת שאין לה גואל תשאר במקומה שאין להיכן להעבירה נמצאו שלא יקברו יחד. ולכן לא אמרה ובאשר תקברי אקבר. והוא כו"פ.

הקשה באוצר: תקברי-אקבר צביא את המעיין לביאורים רבים שנכתבנו על הערה זו ובכללם מש"כ וראיתי שיש המייחסים דבר חכמה זה להגרי"ח זוננפלד.

[שותא דינוקא]

אחר מקצת העיון בדבר, חשבתי שאולי אפשר לומר באופן אחר, דהנה נעמי דוחה את רות בשתי דחיות: האחת 'ישנן מיתות בי"ד', השני' ולא עוד אלא שגם בעת קבורת החוטאים הללו שונה קבורתן. ועל השאלה הראשונה ענתה רות - באשר תמותי אמות, מוכנה אני למות בד' מיתות, או אז אומרת לה נעמי, אך הידעת שמיתה זו מחייבת גם קבורה שונה - על כך עונה לה רות - "ושם אקבר", באותה מיתה שאמות שם אקבר, בקבורה הראויה לה [ואפשר בתרי אנפי, או דכוונתה בפשטות ושם במיתה האמורה אקבר, או שכוונתה לומר לה הלא שם (בטענה הקודמת) כבר אמרתי לך שמוכנה אני למיתה זו, וכשעניתי לך זאת התכוונתי למיתה על כל דיניה כולל הקבורה. דצורת הקבורה חלק אינטגרלי היא מחובת המיתה של ד' מיתות] ודו"ק [לפי כל הכללים והאפשרויות הנאמרות באשכול הסמוך].

[איסתרא בלגינא]

האמת שחשבתי להוכיח ממערת המכפלה, אך שמא שם היה ענין בעצם המקום ולא רק בכך שהוא סמוך לאבות. ומסנהדרין מפורש אתבייש אך אען ואומר לא שניתי.

ענין קבורה אצל האבות מפורש בתנ"ך במקומות הרבה וכן בהלכה לענין פינוי מת ע"מ לקברו עם אבותיו

[על מנת להטפיח]

חזרתי מגלות (ואקוה שבזה נתכפר לי משוגתי) והנני מקפיץ כאן אשכולות משנה העברה הנוגעים לזמן הזה, ואם השמטתי פרט ועוללות יבואו החכמים וימלאו ידי.

[חד וחלק]

באותו ענין: כד הוינא טליא ביארתי תוכן דברי שיחת נעמי, אסיר לן יחוד ואסיר לן תחום שבת, שרצתה להראותה לפני גיורה כיצד התורה מתערבת בכל תחומי החיים ומעגליהם - מהקטן ביותר של יחוד האדם עם רעהו, עד הגדול של הגבלת צעדיו למרחק. ודו"ק.