"ולמה שאר ירקות באין תחילה,
לפטור חזרת של מצוה ברכה הראויה לה,
ושאין לומר שתי ברכות כאחת שתיה או אכילה,
ואי אפשר לאכול ולשתות כאחת כשכבר כרסו מילא,
וכן בשתי מצות פוטרין מחלה וחלה,
על כי אין לשנות בשתי ברכות,
מברך על זו ועל זו ואינו אוכל עד שיגמור שתי ברכות."
"פשיטא - היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות בורא פרי האדמה ואכיל, והדר מברך על אכילת מרור ואכיל.
היכא דליכא אלא חסא מאי, אמר רב הונא - מברך מעיקרא אמרור ב"פ האדמה ואכיל ולבסוף מברך עליה על אכילת מרור ואכיל.
מתקיף לה רב חסדא - לאחר שמילא כריסו הימנו חוזר ומברך עליה?
אלא אמר רב חסדא - מעיקרא מברך עליה בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואכיל, ולבסוף אכיל אכילת חסא בלא ברכה.
בסוריא עבדי כרב הונא, ורב ששת בריה דרב יהושע עביד כרב חסדא, והלכתא כוותיה דרב חסדא.
רב אחא בריה דרבא מהדר אשאר ירקות לאפוקי נפשיה מפלוגתא.
ישבב הסופר כתב:גם כאן אודה למי שיוכל לשפוך אור על שורות אלו, שהן הן גופי תורה, שענינם הררי הלכות התלויים בשערה, מקרא מועט והלכות מרובות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 88 אורחים