ובנוסף, בברכות ק"ש בערבית לכאורה חוזרים פעמיים על קריעת הים, "המעביר בניו וכו' וראו בניו גבורתו וכ'" ומיד שוב: מלכותך ראו בניך וכו', מאי היא.
בישורון יח מובא בשם רבי חיים בהגרי"ז מבריסק (עיי"ש מקורותיו, במכילתא וברש"י) שהיות וכל מים שבעולם נבקעו בקריעת הים, סירב הים להיבקע אף שמשה בא בשם ה' מפני שהמים צוו בששת ימי בראשית לא לזוז ממקומם ורק כאשר בא אדון מחולל (חולי) הארץ ובוראה נס הים מפניו שהפה שאסר וכו'.
ולפי"ז נ"ל שמלבד עצם הניסים המתוארים ב"המעביר בניו" נוסף שם גם "מלכותך ראו בניך", שהרי בדורות שע"ז היתה בתוקפה עסקינן, ולכן אף שעשה להם ה' ניסים גדולים מי יימר שזהו ה' אחד בורא העולם, שמא כמה אלוהים בעלי כוחות יש ע"י שיתוף, וזהו אחד מהם אך יש חזק ממנו שהוא בורא הכל,
אך הדיו"ד בין הים למשה וסוף המעשה הראה לנו כי ה' שלנו הוא הוא הבורא, "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה" "זה אלי", - כן כן קלי שלי הוא הוא המלך "ענו ואמרו".
וא"כ שה' הוא הוא הבורא, נרגענו גם באינסופיותו וסר החשש שמא הוא שליח שקיבל אלוהות זמנית (כאמונות השיתוף למיניהם) "ה' ימלוך לעולם ועד"
יה"ר שיקויים בנו במהרה גאל ישראל.