כתב הרמב"ם פ"ז ה"ה מהל' חו"מ לאחר שפירט עיקרי הסדר לליל פסח "ודברים אלו הם הנקראים הגדה", ולא ביאר למה נקראה שמה כך. וכבר נקראה כך בימי חז"ל (פסחים קטו:), ומקובל שהשם ניתן לה ע"ש שבאמירתה מקיימים מצות היום "והגדת לבנך".
והאבודרהם כ' שהוא לשון שבח והודאה וכמו "הגדתי היום" שבוידוי מעשרות (שפסוקיה משמשים כבסיס לחלק מגיד שבהגדה). וראיתי בהגדת שיח הגרי"ד (סולוביציק) שביאר הדברים על פי שיטת הרמב"ם בסה"מ מצוה קנ"ז והחינוך (מצוה כ"א) שחלק ממצות סיפור יצ"מ הוא להודות ולהלל להי"ת על כל הטוב שגמלנו. ולדברי האבודרהם זה נרמז כבר בעצם שם ההגדה.
ומבלי לחפש לעוד מקורות בענין, חשבתי שי"ל עוד שאולי נקרא כן משום שכנזכר חלקה העיקרי הוא מדרשי חז"ל לפסוקי ארמי אובד אבי. ו'הגדה' שבכאן הוא כמו הביטוי 'מדרש הגדה' שרגיל על לשון רש"י בכ"מ. וכן נראה ממה שמצינו עוד בפסחים שם שנקראה ג"כ אגדתא ובמס' ע"ז דף מה. קוראו התוס' (ד"ה אמר ר"ע) 'אגדת הפסח', ו'אגדה' כמעט תמיד משמעה דברי דרש וסיפורי מעשיות מחז"ל. (ועי' בהגהת הריעב"ץ לגיטין דף ס. שמחלק בין הגדה ב'ה' לאגדה ב'א', ולהאמור צ"ב.)