היכרא באכילת מצה ביום השמיני? - הערה מחודשת לפסח שחל בשבת

[איש_ספר]

מתוך מאמר קצר שפרסם הגרנ"צ פרידמן בעל נצר מטעי בעיתון הצופה לפני כשלושים וחמש שנה:

SCX-4x24_20120331_14551108.jpg (134.46 KiB) נצפה 12362 פעמים

וכאן ביתר הרחבה, שמצאתי בין כתביו.

רנצפ א.jpg (148.92 KiB) נצפה 12362 פעמים

רנצפ ב.jpg (99.4 KiB) נצפה 12362 פעמים

[בעלזער]

הרב א"ס דומני שהוא כותב שאין כל בעיה לאכול חמץ בשבת שאחר הפסח שהרי מותר לקחת מן הגוי וגם אין כל חשש מוקצה.
אז אם יש למישהו חמץ שמכר לגוי עדיף לדעתו שיאכל חמץ. ולא רק היכר כפי המשתמע מהכותרת
לא כן?

[איש_ספר]

זה תלוי אם אומרים מיגו דאיתקצאי מיום שעבר בדאורייתא, השווה בין שתי הגרסאות ותראה.

שמעתי דבר נפלא בשיעורו של הגאון ר' לייב מינצברג לבאר למה באמת לא נזכר בחז"ל שיש בל תוסיף במצה ביום השמיני, כמו שהזכירו שיש ב"ת בישיבת סוכה ביום השמיני.

[משה ששון]

הובא בהערות למאמר הנ"ל
עיין לפלגות ראובן זבחים י"ד ע"ב מש"כ על שיטת הגר"א ובעל המאור
האם מישהו יכול להעתיקו
[תחילה נדפס על סדר הש"ס, ובשנים האחרונות נדפס בסדר אחר]

[בעלזער]

להרב א"ס אכן כך, אני ראיתי את הקטע איך הוא מסביר שם שאין אנו פוסקים מיגו דאיתקצאי.
ובנוגע מדוע לא הזכירו הפוסקים דין זה של בל תוסיף בנוגע לשבת שאחר הפסח הרי הוא דן בזה וכותב שאין זה יוצא בחו"ל ועלינו ללמוד סתום מן המפורש כלשונו.

[אוהב אוצר]

מי שיוכל לסרוק את 3 העמ' בספרו של הרב צבי כהן, יוכל לשפוך פה אור נפלא בכל הענין.
זה לא רק הענין של מיגו דאתקצאי מיום שעבר, ויש פנים לכאן ולכאן.

[בעלזער]

חוץ ממיגו דאיתקצאי והחשש של לאכול מן הגוי שמכרו לו את החמץ איזה חשש יש עוד?
לא ראיתי בשום מקום חשש נוסף.

[בברכה המשולשת]

ולמי שלא סומך על המכירה?

[בברכה המשולשת]

מי שלא סומך כלל על המכירה הרי עליו לזרוק מן הבית את כל הכלים שיש בהם חשש חמץ ובכל אופן עליו להחביא אותם באופן כזה שלא יהיה כל היכי תימצי לגשת לזה. .

מה הקשר בין זה למכירה? הרי אנחנו לא פוסקים שקדירות בפסח ישברו?

[פרוזבול]

לדעת כותב המאמר מש"כ במנהגי דבי מהר"ם לענין אכילת חמץ במוצאי פסח 'והמונע לא הפסיד' - היינו רק בגוונא שלא אכל מצה אבל אילו אכל מצה עבר בב"ת. אך במהרי"ל כ': במוצאי פסח בלילה לא היה שום חמץ בבית מהר"ש ולא חשו ואכלו מצה.

[בעלזער]

זה עתה ראיתי שמחקו את ההודעות הקודמות
ובכל אופן תגובתי מתייחסת למה שדנו כאן מקודם אם יש עניין למכור את החמץ.
ואפשר שיש לדון בזה באשכול נפרד ועם הרב א"ס הסליחה.

מי שלא סומך כלל על המכירה הרי עליו לזרוק מן הבית את כל הכלים שיש בהם חשש חמץ ובכל אופן עליו להחביא אותם באופן כזה שלא יהיה כל היכי תימצי לגשת לזה. .

מה הקשר בין זה למכירה? הרי אנחנו לא פוסקים שקדירות בפסח ישברו?

באמת שגם אני איני יודע מה הפשט וגם אני ניסתי להתחכם ולהתווכח עם כל העולם שאין כל עניין למכור חמץ שהרי אין כל חשש של בר יראה ובל ימצא כאשר הכל נקי ומצוחצח וגם אין לי לא תערובת חמץ ולא חמץ נוקשה ולא כל מה שקשור לחמץ אז בעצם למה למכור את החמץ.
וגם לדעתו של החזו"א איני בטוח אם יש בעל יראה ובל ימצא על פירורים פחות מכזית וכבר למדתי את זה מזמן.
ובמשך הזמן נתנו לי להבין שחייבים למכור חמץ וכל אלו שלא סמכו על מכירת חמץ זה רק לחומרא אך לא לקולא, ועלינו למכור את החמץ הבלוע בכלים וכו' שמא יש ביחד כזית בכלי וזה הרי מצטרף וכו' וכלל ישראל הקפידו מאוד על מכירת חמץ.
וכך אכן נוהגים כל כלל ישראל וכך גם ביררתי שמוכרים את החמץ וגם מבטלים וגם מבערים.
אלא אם כן יש כאלו שחוששים שיצטרכו לטבול את הכלים אך גם על זה כבר התגברו היום.
וכיון שכך הדין הוא שאם יש לך בבית חמץ של גוי עליך לעשות מחיצה.
או יש לך עצה אחרת לסגור על מנעול ובריח באופן שאין כל אפשרות להגיע לזה ואז הינך נפטר מביעור חמץ והרי זה כמו חמץ בתקרה שאין צריך לבערם.
אך שאל כל פוסק ויאמר לך שחייבים למכור את החמץ וכך נהגו כלל ישראל וגם עושים מחיצה בין הארונות שמכרו אותם לגוי לבין כל הבית.
וכפי שנהג החזו"א וכל עמך בית ישראל.
וכפי שכתבתי לעיל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מאבותינו שהיה ניתן לגשת בפסח למקומות שיש שם כלי חמץ למרות שלכאו' על פניו אין בזה כל חשש ואין צריך לבערם ולמאי נחשוש ולא מצינו שחששו חז"ל שיטול בפסח סיר שלא הגעילו אותו לפסח ויבשל בו ומעולם לא שמעתי על חשש כזה.
וסליחה על שהארכתי אך גם זה קורה לי.

[כהן]

שמעתי דבר נפלא בשיעורו של הגאון ר' לייב מינצברג לבאר למה באמת לא נזכר בחז"ל שיש בל תוסיף במצה ביום השמיני, כמו שהזכירו שיש ב"ת בישיבת סוכה ביום השמיני.

נשמע מענין אולי תזכה את כולם

אולי רק סוכה שהיא מצוה כל הזמן [וכדברי הר"ן שאין לסתור הסוכה וכו'] ממילא הממשיך בשמיני נחשב תוספת משא"כ מצה שהיא רק פעולה

[כהן]

מש"כ הרב בעל המאמר מלמעלה שהבעיה היא בעיקר בשבת שקובעים סעודה וכו' לכא' איפכא מסתברא שהרי אין כאן באמת בל תוסיף רק נראה כמוסיף וממילא כאשר ברור שאין ברירה וזהו הסיבה לאכילת החמץ אין שום בעיה ורק בחול יש את חומרת המהר"ם והגר"א

[איש_ספר]

[אני לא מחקתי ההודעות, אבל יש כאן אשכול על מכירת חמץ ולמה לא לכתוב את כל החידושים שם?]

שמעתי דבר נפלא בשיעורו של הגאון ר' לייב מינצברג לבאר למה באמת לא נזכר בחז"ל שיש בל תוסיף במצה ביום השמיני, כמו שהזכירו שיש ב"ת בישיבת סוכה ביום השמיני.

נשמע מענין אולי תזכה את כולם

אולי רק סוכה שהיא מצוה כל הזמן [וכדברי הר"ן שאין לסתור הסוכה וכו'] ממילא הממשיך בשמיני נחשב תוספת משא"כ מצה שהיא רק פעולה

בקדמונים (אבן עזרא ועוד) שטעם שבעת ימים של חג המצות, הוא משום שביום ט"ו יצאו ממצרים אבל עדין לא נשלמה הגאולה, וכך נמשכה הגאולה למשך שבעה ימים עד קריעת ים סוף בשביעי של פסח. ולכן חוגגים שבעת ימים. והגר"ל מינצברג אמר שלדעתו קשה לומר כן, דהרי ראינו שעיקר המצות הם בלילה הראשון, ועוד תמיהות, ולכן נראה לו יותר שהיום הראשון הוא לזכר המאורע של יציאת מצרים, ומושכים את החגיגה לעוד ששה ימים.

ואמר הגר"ל, דלפי ביאור הקדמונים הנזכר מבואר למה אין בל תוסיף על מצה בשמיני, ובהקדם יסוד המבואר אצלו ושרשו בדברי ראשונים, דבל תוסיף צריך שיהיה בדמות המצוה המקורית, רק שהוא מוסיף עליה ומרחיב אותה. והנה אי נימא דכל הששה ימים חוגגים את המאורע של יצ"מ ביום הראשון, הרי שפיר שייך בל תוסיף כשהוא מוסיף עוד יום לחגיגה, והרי זה כסוכות, שהרי בסוכות לא אירע דבר ביום ט"ו בתשרי, אלא קבעו שבעה ימים לחגוג את הענין של בסוכות הושבתי וכו', והוא מוסיף ע"ד תורה וחוגג שמונה ימים.

אבל אי נימא כדברי הקדמונים, דכל שבעת הימים מכוונים למאורעות שהיו בימים אלו, א"כ המוסיף ע"ז יום אחד, ביום שלא אירע בו דבר, אי"ז כלל מעניינו של חג שהוא מכוון ומיוסד על המאורעות שהיו בימים אלו, ולכן אין בזה בל תוסיף, ומבואר מה שלא הזכירו דמצה בשמיני עובר על בל תוסיף.

[בעלזער]

הרב א"ס אם מותר לי להוסיף בזה משהו.
הלוא היא סוגיא ארוכה בר"ה אם בל תוסיף זה רק בזמנו אם לאו ודומני שאנו פוסקים שאם זה בזמנה אין צריך כוונה ואם זה לא בזמנה צריך כוונה.
וכעין מה שאמרו שם לגבי ברכת כהנים שאם כהן יוסיף כמה פסוק של ויתן לך הריהו עובר על בל תוסיף.
והנה לגבי זה אם אחד יקח מקל וירקוד עם זה ויאמר שהוא רוצה להוסיף מצווה כבר דן בזה האגרות משה וכתב להדיא שאין זה נחשב לבל תוסיף אלא למשוגע בעלמא.
ובכל אופן לענ"ד לדעת כולם הדבר נחשב כבל תוסיף אכילת מצה בפסח שלאחר הפסח ואין זה כמו לרקוד עם מקל וגם אם אין זה נחשב בזמנה וצריך שיכוון לשם מצווה אך מ"מ אין זה גרע משמיני עצרת, ועד כמה שזכור לי הגמ' שם להדיא שואלת בנוגע לשמיני עצרת.
כמובן שלא באתי לחלק על הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א אך דומני שגם הוא לא התכוון הלכה למעשה.
---
ובנוגע למה שדנו כאן על מכירת חמץ היות ובעל המאמר כותב שאחד הבעיות של אכילת חמץ בשבת שלאחר הפסח הוא מפני שמכרו את החמץ לגוי ועל זה שאלו מי ששאל מה יקרה עם אלו שאינם מוכרים חמץ וכך התגלגלו הענינים.

[איש_ספר]

מותר לחלוק עם ר' ליב מינצברג כמובן... אבל הענין של בתוסיף הוא באמת דק ועמוק, ויש להזכיר דברי תוספות הכותבים שאם מוסיף מין חמישי ומחזיק אותו שלא כדרך גידולו אינו עובר. ויש לחלק בין חג שהזמן הוא תאריך לבין חג שחוגגים את הזמן ויש לפלפל הרבה. היום ראיתי בסקירה אחת בחנות ספרים שיש למכירה בן מלך על חג המצות, ואולי שם מבוארים הדברים בהרחבה.

[בעלזער]

אכן כדבריך הרב א"ס ודומני שהסוגיא של בל תוסיף היא סוגיא סתומה מאין כמוה מדוע אין להניח רש"י ור"ת יחד מחשש בל תוסיף ומאידך מותר לקחת עוד אתרוג מספק ועוד כהנה ועד נכון להיום לא מצאתי מי שיקיף את כל הסוגיא של בל תוסיף וגם האגרות משה טורח מאוד בזה מה הגדר, ומתי נקראית בזמנה ומתי נקראית כמשוגע בעלמא.

ובכל אופן כדאי באמת לבדוק בספר את כל העניין עד כמה שאני מכיר את הספרים של הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א הוא אינו מורח ובדרך כלל יורד לפרטי פרטים.

[כהן]

אכן דברים יפים [אך כמו שכבר אמר חכ"א "ואם הייתי אומר לך שמצאו כת"י חדש של חידושי הרמב"ן /הרשב"א /הריטב"א וכו' וכו' שכתוב בו ממש כדברים האלה היית מאמין"]

אך מאן יימר שפסח גרע מסוכות ואולי גם בפסח ישנו הטעם דסוכות [כמובן זוהי הערה על הרא' הנ"ל ]

[כרם]

בכל בית יהודי יש חומרות מיוחדות לפסח, מה שנופל על הרצפה לא אוכלים, כלי שנפל לא משתמשים בו עד שרוחצים אותו, וכהנה וכהנה. בש"ק שאחר הפסח לא מחמירים בכל אלה, והדברים ניכרים. ואולי בזה סגי כמו להכניס נר לסוכה.

[שבטיישראל]

כלי שנפל לא משתמשים בו עד שרוחצים אותו,

זה ה"חומרא" הבסיסי של כל ימות השנה ... ומחמת נקיות !!

החומרא המיוחד לפסח הוא שכלי שנפל לרצפה שוב אין אין משתמשים באותו כלי בפסח זו עד לשנה הבאה !!

[בעלזער]

אכן דברים יפים [אך כמו שכבר אמר חכ"א "ואם הייתי אומר לך שמצאו כת"י חדש של חידושי הרמב"ן /הרשב"א /הריטב"א וכו' וכו' שכתוב בו ממש כדברים האלה היית מאמין"]

אך מאן יימר שפסח גרע מסוכות ואולי גם בפסח ישנו הטעם דסוכות [כמובן זוהי הערה על הרא' הנ"ל ]

הגרי"ל מינצברג שליט"א טוען דבר פשוט מאוד שאם נאמר שהטעם שעשו שבעה ימים של חג זה משום שבכל יום מן השבעה ימים היה איזה מאורע אם כן לא שייך בל תוסיף ביום השמיני היות וביום השמיני לא היה כל מאורע מיוחד, והרי זה כמו לרקוד עם מקל בשביל להוסיף על המצוות שזה משוגע ולא נחשב כמוסיף על המצוות.
ואני כתבתי להעיר שאין הדברים פשוטים וכמו הישן בסוכה בשמיני עצרת נחשב לבל תוסיף שלא בזמנה ה"ה בזה וזה לא משנה עם משום מוסיף יום של חגיגה סתם כך כמו בשמיני עצרת או אם מוסיף משום איזה מאורע, וגם אם נאמר שכל יום חג זה משום מאורע מסוים עדיין אין המוסיף נחשב כקופץ עם מקל כדי לפטרו מבל תוסיף. ואין זה גרע מכהן המוסיף ברכות של ויתן לך ושלא על הדוכן וכפי שכתב הביאור הלכה דנחשב לבל תוסיף וכתב שם הביאור הלכה שאינו צריך להיות דומה למצווה כלל ועיקר.

והגדר של בל תוסיף מתי הוא נחשב לשלא בזמנה ומתי נחשב כרוקד עם מקל הוא נידון גדול בפוסקים ובראשונים.

ולא הבנתי מה כתבתם לחלוק עלי ואם כתבתם לחלוק עלי אם לאו.

מה גם שגם אני לא כתבתי לחלוק אלא להעיר ובהחלט יתכן לומר שברכת כהנים נחשב לבל תוסיף למרות שאין לו כל קשר עם המצווה אך היות והוא בזמנה גם זה נחשב לבל תוסיף ובכל אופן יש הרבה מה לדון בזה.

[בעלזער]

בכל בית יהודי יש חומרות מיוחדות לפסח, מה שנופל על הרצפה לא אוכלים, כלי שנפל לא משתמשים בו עד שרוחצים אותו, וכהנה וכהנה. בש"ק שאחר הפסח לא מחמירים בכל אלה, והדברים ניכרים. ואולי בזה סגי כמו להכניס נר לסוכה.

לא ירדתי לסוף דעתך אם באת לחלוק או לתרץ ואפשר שרצית להסביר מדוע נוהגים למכור את החמץ לגוי אם לא איכפת לך להסביר אודה לך מאוד.

[בעלזער]

כלי שנפל לא משתמשים בו עד שרוחצים אותו,

זה ה"חומרא" הבסיסי של כל ימות השנה ... ומחמת נקיות !!

החומרא המיוחד לפסח הוא שכלי שנפל לרצפה שוב אין אין משתמשים באותו כלי בפסח זו עד לשנה הבאה !!

הרב שבטיישראל ומה קורה בשנה הבאה מדוע מותר להשתמש בו

[שבטיישראל]

צ"ע אם מותר לאכול קטניות של ספרדי אצל ספרדי בליל שבת, דהרי הקטניות שהיה אצל הספרדים בשעת בין השמשות לא איתקצאי כלל גבי בעליו הספרדי שאוכל ממילא קטניות בפסח

יהי' משעשע לראות את כל חובשי הפראקים עולים אצל השכנים הספרדים לאכול בד"ץ בית יוסף ...

[שבטיישראל]

הרב שבטיישראל ומה קורה בשנה הבאה מדוע מותר להשתמש בו

כן הוא המנהג
יש ע"ז סיפור - בל"נ אבדוק כשאגיע הביתה בעזהי"ת

[בעלזער]

האמת היא כפי שידוע לך שאנו סומכים על זה נו, שכעבור שנה הרי זה נעשה כשר והוא כמו הגעלה, אך השנה יש קצת בעיה אם יפול על הריצפה בשבת והרי חסר לנו יום לשנה שלימה וצ"ע.
ובכל אופן אתה חזק!

[חכם באשי]

יהי' משעשע לראות את כל חובשי הפראקים עולים אצל השכנים הספרדים לאכול בד"ץ בית יוסף ...

פראקים לא חובשים אלא לובשים. אולי התכוונת לחובשי השטריימלך?

[חכם באשי]

האמת היא כפי שידוע לך שאנו סומכים על זה נו, שכעבור שנה הרי זה נעשה כשר והוא כמו הגעלה, אך השנה יש קצת בעיה אם יפול על הריצפה בשבת והרי חסר לנו יום לשנה שלימה וצ"ע.
ובכל אופן אתה חזק!

לאלו המחמירים, ופוסלים כלים פסחיים שנפלו לרצפה, הפתרון הפשוט: להפיל אותו שוב. כי אז כבולעו כך פולטו!

[שבטיישראל]

האמת היא כפי שידוע לך שאנו סומכים על זה נו, שכעבור שנה הרי זה נעשה כשר והוא כמו הגעלה, אך השנה יש קצת בעיה אם יפול על הריצפה בשבת והרי חסר לנו יום לשנה שלימה וצ"ע.
ובכל אופן אתה חזק!

שאלה זו כבר נשאל על אותם הנוהגין לאכול קניידלעך (שרויה) באחרון של פסח ומשתמשין בכלים הרגילים המיוחדים לפסח וסומכין ע"ז שמנחין את הכלים משך שנה לפסח בשנה הבאה, וע"ז שאלו דהרי אחרון של פסח ביום השמיני ונמצא דחסר שבוע שלמה מהשנה !!
ואכן ישנם הנוהגין שאינם אוכלין קניידלעך כי אם באחרון של פסח שלפני שנה מעוברת

אצלנו המנהג להשתמש בכלים מיוחדים לאחרון של פסח (כהיום כבר לא צריכין כי אם סיר מיוחד עבור הקניידלעך והשאר הכל חד פעמי)

[כרם]

בכל בית יהודי יש חומרות מיוחדות לפסח, מה שנופל על הרצפה לא אוכלים, כלי שנפל לא משתמשים בו עד שרוחצים אותו, וכהנה וכהנה. בש"ק שאחר הפסח לא מחמירים בכל אלה, והדברים ניכרים. ואולי בזה סגי כמו להכניס נר לסוכה.

לא ירדתי לסוף דעתך אם באת לחלוק או לתרץ ואפשר שרצית להסביר מדוע נוהגים למכור את החמץ לגוי אם לא איכפת לך להסביר אודה לך מאוד.

היה כאן נדון מצד בל תוסיף באכילת מצה בש"ק שלאחר הפסח, שנראה כנוהגים הפסח יום נוסף, מצד בל תוסיף, כמו הישן בסוכה בשמיני. וע"ז כתבתי שסגי באיזה היכר גם אינו מעיקר קיום המצוה. ולא התיחסתי כלל לענין מכירת חמץ.

[כהן]

אכן דברים יפים [אך כמו שכבר אמר חכ"א "ואם הייתי אומר לך שמצאו כת"י חדש של חידושי הרמב"ן /הרשב"א /הריטב"א וכו' וכו' שכתוב בו ממש כדברים האלה היית מאמין"]

אך מאן יימר שפסח גרע מסוכות ואולי גם בפסח ישנו הטעם דסוכות [כמובן זוהי הערה על הרא' הנ"ל ]

הגרי"ל מינצברג שליט"א טוען דבר פשוט מאוד שאם נאמר שהטעם שעשו שבעה ימים של חג זה משום שבכל יום מן השבעה ימים היה איזה מאורע אם כן לא שייך בל תוסיף ביום השמיני היות וביום השמיני לא היה כל מאורע מיוחד, והרי זה כמו לרקוד עם מקל בשביל להוסיף על המצוות שזה משוגע ולא נחשב כמוסיף על המצוות.
ואני כתבתי להעיר שאין הדברים פשוטים וכמו הישן בסוכה בשמיני עצרת נחשב לבל תוסיף שלא בזמנה ה"ה בזה וזה לא משנה עם משום מוסיף יום של חגיגה סתם כך כמו בשמיני עצרת או אם מוסיף משום איזה מאורע, וגם אם נאמר שכל יום חג זה משום מאורע מסוים עדיין אין המוסיף נחשב כקופץ עם מקל כדי לפטרו מבל תוסיף. ואין זה גרע מכהן המוסיף ברכות של ויתן לך ושלא על הדוכן וכפי שכתב הביאור הלכה דנחשב לבל תוסיף וכתב שם הביאור הלכה שאינו צריך להיות דומה למצווה כלל ועיקר.

והגדר של בל תוסיף מתי הוא נחשב לשלא בזמנה ומתי נחשב כרוקד עם מקל הוא נידון גדול בפוסקים ובראשונים.

ולא הבנתי מה כתבתם לחלוק עלי ואם כתבתם לחלוק עלי אם לאו.

מה גם שגם אני לא כתבתי לחלוק אלא להעיר ובהחלט יתכן לומר שברכת כהנים נחשב לבל תוסיף למרות שאין לו כל קשר עם המצווה אך היות והוא בזמנה גם זה נחשב לבל תוסיף ובכל אופן יש הרבה מה לדון בזה.

כונתי היתה להעיר ע"ד הגרי"ל שלא מצינו שההלכה נקבעת לפי טעמי המצות כאילו

[שי אבי דוד]

הרב א"ס דומני שהוא כותב שאין כל בעיה לאכול חמץ בשבת שאחר הפסח שהרי מותר לקחת מן הגוי וגם אין כל חשש מוקצה.
אז אם יש למישהו חמץ שמכר לגוי עדיף לדעתו שיאכל חמץ. ולא רק היכר כפי המשתמע מהכותרת
לא כן?

וכן פסק הגר"ע יוסף להיתר. עיין יחוה דעת סימן נ... ???

[בעלזער]

כונתי היתה להעיר ע"ד הגרי"ל שלא מצינו שההלכה נקבעת לפי טעמי המצות כאילו

לבטח כבודו מכיר את הסגנון של הגרי"ל מינצברג שליט"א, אך האמת היא שכאן הוא אומר משהו חזק לכאו' וזה לא רק עניין של טעמי המצוות, אלא הוא בעצם מקשה קושיא עצומה, מה זה להוסיף יום חג, איך אפשר להוסיף יום חג והרי זה כמשוגע בעלמא, ועל זה הוא מתרץ היטב, שהתורה אומרת לחגוג את יציאת מצרים שבעה ימים והוא חוגג שמונה יום והרי זה ממש דומה למוסיף ציצית ותפילין כאשר התורה אומרת ארבע פרשיות והוא מניח חמש פרשיות.

אמנם אם נאמר שאין אנו חוגגים כלל שבעה ימים אלא כל יום מימי הפסח הוא יום בפני עצמו חג בפני עצמו על מאורע אחר לגמרי, ולא אמרה תורה לחגוג ולשמוח עבור יציאת מצרים במשך שבעה ימים, אם כן אין כל טעם בזה שמוסיף עוד יום וחוגג את היציאה ממצרים, והרי זה כמו אלו שחוגגים את יום העצמאות ול"ג בעומר שאין זה נחשב כמוסיף על המצוות, אלא כמו הקופץ עם מקל להוסיף מצווה שאין זה נחשב לבל תוסיף.

וגם אם יש לחלוק עליו בדין, אך את עצם הרעיון אי אפשר לבטל כלל ועיקר.

אני כתבתי לשאול דאפשר שאין זה צריך להיות כלל דומה למצווה וכמו שבמצווה בזמנה אין כל צורך שיהיה דומה למצווה ולכן כהן המברך ברכת ויתן לך ושלא על הדוכן עובר על בל תוסיף הוא הדין כאן עובר על בל תוסיף, כיון שהחליט מעצמו לחגוג יום נוסף עבור היציאה ממצרים.

אם כי שיש לחלק, וכך הוא פשטות הדברים, שבזמנה, אין כל צורך שיהיה דומה למצווה כדי לעבור על בל תוסיף, משא"כ שלא בזמנה צריך שיהיה דומה ממש.
ויש גם לדון ממה שהביא הרב א"ס ומשם רואים שגם בזמנה צריך שיהיה דומה ואם הופך את האתרוג אין זה בעל תוסיף וזה בניגוד למה שאמרו לגבי ברכת כהנים ויש דוגמאות לכאן ולכאן ויש לדון בזה טובא.

ובכל אופן לדעתו של הגרי"ל מינצברג שליט"א יום נוסף בפסח הרי זה כמו אלו החוגגים ל"ג בעומר שאינם עוברים בל תוסיף, והוא דומה לקופץ עם מקל שאינו נחשב לבל תוסיף, אם כי שהח"ס דומני כתב נגד המנהג של ל"ג בעומר שיש בזה משום בעל תוסיף.

[חיים סגל]

שמעתי דבר מחודש בשם ערוגות הבושם [כנראה מאב"ד פאפא] - הוא מעורר שאין לאכול חמץ בשבת זו משום שהוא קודם הבדלה של מוצאי פסח.
והוא מחודש על למאוד!
א. המג"א סי' תצ"א מצדד שהממשיך סעודתו במוצאי שש"פ מותר לאכול חמץ קודם הבדלה, כיון שכל האיסור הוא רק משום "אכילה" קודם הבדלה אף באמת כל דיני יו"ט כבר נסתיימו. וכן פסק המשנ"ב שם, אלא שעורר שלא יוכל לברך עם הזכרת יעלה ויבא ולכן יש להמנע מכך. [ורעק"א ציין שכעין זה כ' גם המ"א לענין מוצאי יוה"כ שמיד בצאת היום הותרו על העינויים].
ובחק יעקב כ' דפשוט שמותר, שהרי מקילים כמה קולות באחרון של פסח ולא חשו לזה שהוא קודם הבדלה.

ב. בפשטות הא דאין מבדילים ביו"ט שחל ביום ו' הוא לא משום שההבדלה של מוצ"ש עולה גם על היו"ט [כפי היוצא מדברי הערוגות הבושם], אלא שבאמת יו"ט זה אין צריך הבדלה כיון שהשבת החמורה ממנו נכנסת ממילא נסתלק היו"ט, וא"כ אף אי נימא שאסור לאכול חמץ קודם הבדלה, הרי קידוש וקבלת השבת הרי היא כהבדלה וסילוק היו"ט וממילא הותר החמץ.

ניסיתי לחפש בפנים ספר ערוגות הבושם ולא מצאתי, אם יש למישהו ידיעה בענין אשמח אם יחכימני.

[אליהו בן עמרם]

בענין חשש בל תוסיף לאוכל מצה ביום השמיני של פסח, כמדומני שלא הזכירו את דברי החיי אדם במה שכתב בכלל של 'בל תוסיף בענין זה ממש.
החיי אדם מביא דוגמא לבל תוסיף, כגון היושב בשמיני בסוכה וכן האוכל מצה ביום השמיני.
ומכל מקום אומר שעל מנת לעבור צריך לכוון להוסיף עוד יום למצות אכילת מצה, שהיא נמשכת שמונה ימים ולא רק שבעה.
ומדבריו למדנו שני עיקרים חשובים:
א. לדעתו יש באופן עקרוני איסור בל תוסיף באכילת מצה ביום השמיני (לכאורה רק לפי דברי הגר'א שיש מצוה קיומית כל שבעה)
ב. על מנת לעבור על בל תוסיף לא מספיק כוונה רגילה לצאת ידי חובת מצות אכילת מצה, אלא צריך כוונה מיוחדת להוסיף עוד יום למצות אכילת מצה. שכך קיבל כתורה שבעל פה שהמצוה היא כל שמונה ולא רק שבעה.