כתב האגור (סי' תתא) מהר"י מולין (סדר ההגדה עמ' צו סי' יד, שו"ת סי' נח אות א) הורה לחזר אחר כרפס לטיבול ראשון שקורין בלעז אפי"ו כי אינו מרור ויש סמך בלוקח כרפס אותיות ס' פרך ששעבדו מצרים ששים רבוא
והמעיין במהרי"ל (שם) יראה שהביא דבר זה משם הרוקח, ובב"ח העתיק ג"כ לדברי האגור ושם כתב ויש סמך "ברוקח" במקום "בלוקח" שכתב בית יוסף. והמגיה בטור שירת דבורה העירו ע"ז, וכן בספר מהרי"ל מהדו' מכון ירושלים, אך מציינים שברוקח לא מצאו שכתב רמז זה ושעדיף לקחת כרפס.
אכן, קטע זה נמצא בדרשה לפסח להרוקח, וכפי שציין זאת המהדיר ספר 'לקט יושר' (מכון ירושלים, עמ' קצח, הערה 86), וז"ל הרוקח שם:
וכרפס אפייר. פר"ש למה מחזירין אחר כרפס, לפי שהוא ליפרע ספר"ך כלומ' (פרק) [פרך] ס' רבוא.
ושורש הטעות בדברי הב"י, שכתב 'בלוקח' במקום 'ברוקח', אינו אלא משום שלא מצא דברים הללו במקורם ב'ספר הרוקח', אלא טיפת דיו שהיתה בדפוס ראשון של ספר האגור, על האות 'רי"ש' של 'ברוקח', גרמה - כפי המסתמן - שיהא נראה כ'למ"ד', שכך גם רואים בעוד אותיות ל' בדפוס זה שהם קצת מקוטעים. אך חדי עין - וכן בהגדלה, יבחינו שאין זה למ"ד אלא רי"ש.
והרי כאן העתק הקטע הנוכחי - וכדי להבחין בדמיון הגדלתי גם תיבת 'בטיבול' אשר הלמ"ד שם דומה במאוד לה'רי"ש' של ברוקח.
ובהגדלה, בתמונה למטה, נראה להדיא החילוק - בצד ימין היא ה'למ"ד' של 'בטיבול' - בה רואים שהרגל אינה רגל ישרה, אלא עקומה כלפי פנים - כרגל ה'למ"ד'. משא"כ בצד שמאל - ה'רי"ש' של 'ברוקח' - שרגלו רגל ישרה - כרגל 'רי"ש'.