פורום אוצר החכמה

אליהוא כתב:כידוע דבמאירי כתב להסב גם בהגדה, וכ"מ מלשון הברייתא שהיו מסובים והיו מספרים.

שהיו מסובין בבני ברק - והוא מקום בארץ ישראל כמו שכתוב ביהושע בנחלת מטה בני דן ויהוד ובני ברק וגת רמון . ולשון מסובין לשון היושבין לסעוד, בלשון תלמוד כיצד סדר הסיב.

סיוע גדול לדברי רבינו שמצינו לשון מסובין שאינו הטייה יש להביא מגמ' ברכות (י"א ע"א ועיין גם מדרש תנאים לדברים ו' ז') שכך שנינו שם: מעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף. ומבואר דלשון מסובין נפל גם עד שלא נתפרש שהטה, והוא דיש 'מסובין' בלא הטיה. ויותר מזה מבואר: שאע"פ שאחד זקף אכתי מקרי 'מסובין'. והיינו דכל שנתקבצו לישב יחד, חשיבי מסובין. ורבינו כתב 'היושבים לסעוד' וצ"ב אם לסעוד דייקא, אף שאפשר לפרש כן לפמש"כ בערוך (ערך סב) דהיושבין לסעוד מקרי 'מסובין' כיון שיושבין סביב לפת, וכ"ה גם לשון רש"י (ש"א ט"ז י"א): 'כל מושב סעודה קרוי הסבה'. מ"מ מצינו גם מסובין במקום שלא נתפרש שהיה לצורך סעודה וכהא דשנינו בספרי (דברים פיסקא מא): וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד, נשאלה שאלה זו לפניהם, וכו'. וכהנה עוד רבות, וישל"ע. [ובגוף מה שהכריח רבינו לפרש מסובין, יושבים לסעוד, ולא שהיו מוטים, אפשר דהוה ק"ל מה ענין מסובין לסיפור יצ"מ כל הלילה, שהרי אין ההסבה אלא באכילת המצה ובד' כוסות. אולם במאירי פסחים (ק"ח ע"א) מצינו שיטה חדשה וז"ל שם: ארבע כוסות כולם צריכין הסבה הן שתייתם הן הדברים שהם מסודרים עליהם ר"ל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון. ולדבריו יש לבאר דכיון דהאריכו במצות ההגדה בסיפור יצ"מ לפיכך הסבו. (ועיין מועדים וזמנים ח"ג דף קכט). אלא שלמש"כ רבינו בסמוך דהא דספרו כל הלילה הוא משום קרא דליל שמורים, א"כ אפשר דאף למאירי אינו מחויב בהסבה שאינו שייך למצות ההגדה. וע"ע למהר"י עיאש כאן במה שפלפל בקו' העולם היאך הסבו שם תלמידים אצל רבותיהם, ולדברי רבינו לק"מ.

אליהוא כתב:כן מבואר ג"כ בירושלמי שעיקר הסיבה היא לשבת על השלחן ולא לעמוד,

איש_ספר כתב:[ובגוף מה שהכריח רבינו לפרש מסובין, יושבים לסעוד, ולא שהיו מוטים, אפשר דהוה ק"ל מה ענין מסובין לסיפור יצ"מ כל הלילה, שהרי אין ההסבה אלא באכילת המצה ובד' כוסות. אולם במאירי פסחים (ק"ח ע"א) מצינו שיטה חדשה וז"ל שם: ארבע כוסות כולם צריכין הסבה הן שתייתם הן הדברים שהם מסודרים עליהם ר"ל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון. ולדבריו יש לבאר דכיון דהאריכו במצות ההגדה בסיפור יצ"מ לפיכך הסבו.

ערער בערבה כתב:

איש_ספר כתב:[ובגוף מה שהכריח רבינו לפרש מסובין, יושבים לסעוד, ולא שהיו מוטים, אפשר דהוה ק"ל מה ענין מסובין לסיפור יצ"מ כל הלילה, שהרי אין ההסבה אלא באכילת המצה ובד' כוסות. אולם במאירי פסחים (ק"ח ע"א) מצינו שיטה חדשה וז"ל שם: ארבע כוסות כולם צריכין הסבה הן שתייתם הן הדברים שהם מסודרים עליהם ר"ל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון. ולדבריו יש לבאר דכיון דהאריכו במצות ההגדה בסיפור יצ"מ לפיכך הסבו.

ממה שהוכרח הרשב"ץ לפרש כן, נראה כמו שהבין הר' אליהוא [באשכול סמוך] שכוונת הרשב"ץ שלא היה זה המעשה בליל הסדר, ובאמת יש משמעות כזו בדברי הרשב"ץ. אך מאידך גיסא בהמשך דבריו הביא הקרא ד'ליל שמורים'. ואולי יעלה הראי"ס כאן כל דברי הרשב"ץ שם ויאמרו החכמים דעתם.

איש_ספר כתב:

אליהוא כתב:כידוע דבמאירי כתב להסב גם בהגדה, וכ"מ מלשון הברייתא שהיו מסובים והיו מספרים.

אבל לא כן כתב הרשב"ץ בביאורו להגדה וז"ל:

שהיו מסובין בבני ברק - והוא מקום בארץ ישראל כמו שכתוב ביהושע בנחלת מטה בני דן ויהוד ובני ברק וגת רמון . ולשון מסובין לשון היושבין לסעוד, בלשון תלמוד כיצד סדר הסיב.

ונכתב בצידו

סיוע גדול לדברי רבינו שמצינו לשון מסובין שאינו הטייה יש להביא מגמ' ברכות (י"א ע"א ועיין גם מדרש תנאים לדברים ו' ז') שכך שנינו שם: מעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד, והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף. ומבואר דלשון מסובין נפל גם עד שלא נתפרש שהטה, והוא דיש 'מסובין' בלא הטיה. ויותר מזה מבואר: שאע"פ שאחד זקף אכתי מקרי 'מסובין'. והיינו דכל שנתקבצו לישב יחד, חשיבי מסובין. ורבינו כתב 'היושבים לסעוד' וצ"ב אם לסעוד דייקא, אף שאפשר לפרש כן לפמש"כ בערוך (ערך סב) דהיושבין לסעוד מקרי 'מסובין' כיון שיושבין סביב לפת, וכ"ה גם לשון רש"י (ש"א ט"ז י"א): 'כל מושב סעודה קרוי הסבה'. מ"מ מצינו גם מסובין במקום שלא נתפרש שהיה לצורך סעודה וכהא דשנינו בספרי (דברים פיסקא מא): וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד, נשאלה שאלה זו לפניהם, וכו'. וכהנה עוד רבות, וישל"ע. [ובגוף מה שהכריח רבינו לפרש מסובין, יושבים לסעוד, ולא שהיו מוטים, אפשר דהוה ק"ל מה ענין מסובין לסיפור יצ"מ כל הלילה, שהרי אין ההסבה אלא באכילת המצה ובד' כוסות. אולם במאירי פסחים (ק"ח ע"א) מצינו שיטה חדשה וז"ל שם: ארבע כוסות כולם צריכין הסבה הן שתייתם הן הדברים שהם מסודרים עליהם ר"ל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון. ולדבריו יש לבאר דכיון דהאריכו במצות ההגדה בסיפור יצ"מ לפיכך הסבו. (ועיין מועדים וזמנים ח"ג דף קכט). אלא שלמש"כ רבינו בסמוך דהא דספרו כל הלילה הוא משום קרא דליל שמורים, א"כ אפשר דאף למאירי אינו מחויב בהסבה שאינו שייך למצות ההגדה. וע"ע למהר"י עיאש כאן במה שפלפל בקו' העולם היאך הסבו שם תלמידים אצל רבותיהם, ולדברי רבינו לק"מ.

הרב איש_ספר כתב:לאחרונה חקרו חכמים אם תלמיד במקום רבו שאינו מסיב, יכול לעמוד. (בכמה חצרות נהגו שהבחורים עומדים על הפראנצעס ואוכלים מצה!)

איש_ספר כתב:

אליהוא כתב:כן מבואר ג"כ בירושלמי שעיקר הסיבה היא לשבת על השלחן ולא לעמוד,

הסיבה לענין פסח וכו'? היכן ?
זה מעניין מאד, כי לאחרונה חקרו חכמים אם תלמיד במקום רבו שאינו מסיב, יכול לעמוד. (בכמה חצרות נהגו שהבחורים עומדים על הפראנצעס ואוכלים מצה!)

עושה חדשות כתב:זכורני נידון לגבי מי שאכל מצה ולא היסב, דקי"ל דצריך לחזור ולאכול מצה בהסיבה, מה הדין באופן שאחרי האכילה הראשונה נכנס רבו לשם, וכעת הוא פטור מן ההסיבה. האם חייב לאכול שוב בהסיבה או בלי הסיבה או שאינו חייב כלל לאכול שנית.
מי "מדבר" על זה?

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:זכורני נידון לגבי מי שאכל מצה ולא היסב, דקי"ל דצריך לחזור ולאכול מצה בהסיבה, מה הדין באופן שאחרי האכילה הראשונה נכנס רבו לשם, וכעת הוא פטור מן ההסיבה. האם חייב לאכול שוב בהסיבה או בלי הסיבה או שאינו חייב כלל לאכול שנית.
מי "מדבר" על זה?

לא מוכר לכם?

והורה מורי הר"ר מאיר נר"ו דמצות הלל קריאתו מעומד והטעם כתב אחי ר' בנימין נר"ו על שם הכתוב הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' כלומר הללו את השם בעמידה לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו ומצות עדות בעמידה [שנאמר ועמדו שני האנשים ובעדים הכתוב מדבר] וכן היו קורין אותו בעזרה על שחיטת הפסחים בעמידה שהרי אין ישיבה בעזרה ומה שקורין אותו בלילי פסחים בישיבה מתוך שחולקין אותו שאין קורין אותו כולו כאחת אין מטריחין אותו לעמוד ועוד שהרי יושב על שולחנו וכוסו בידו ושמא תיטרף דעתו מתוך סעודתו ויפיל הכוס מידו ובמסכת סופרים משמע שהיו רגילין לקרותו בעמידה בבית הכנסת בלילי הפסח על כן לא הטריחוהו עתה לעמוד מעל שולחנו לקרותו בעמידה ותמצאהו לפנינו על סדר ההגדה ומורי הר"ר מאיר נר"ו הורה לפי שדרך לילי פסחים דרך הסיבה וחירות אין מטריחין אותו לעמוד

וכן השיב גאון שצריך לקרות מעומד וזה נוסח תשובתו וששאלתם מאן דתקע בשופר היכי תקע ליה בישיבה או בעמידה הכין חזינא דהלין שבע מצוותא נהוג רבנן מעומד. ברכת כהנים. קריאת הלל. תקיעת שופר. נטילת לולב. קריאת התורה. מקרא מגילה. ספירת העומר וכולהו אסמכינהו רבנן אקראי. ברכת כהנים אתיא בהקישא ממשרת מה משרת בעמידה כדכתיב לעמוד ולשרת אף מברך בעמידה ואי בעי תימא מהכא אלה יעמדו לברך את העם. שופר גמירי לה מחצוצרות דכתיב ותקעתם בחצוצרות וגמרי דחצוצרות בעמידה ותו גמרינן לה מן וכי תבא מלחמה בארצכם וגו' עד ותקעתם בחצוצרות וההיא תקיעה בעמידה. לולב גמרי' לה מאגודת אזוב דאתיא קיחה קיחה כתיב הכא ולקחתם לכם וכתיב התם ולקחתם לכם אגודת אזוב מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה. הלל גמרי' לה משיר הנאמר על הקרבן דכתיב ויאמר דוד להעמיד משוררים וגו' וכתיב ויעמדו הלוים על הימין וגו' וכתיב ויתן מהלוים להזכיר ולהודות ולהלל לשם אלהי ישראל מה הלל בעמידה אף כאן בעמידה ספר תורה מנין דכתיב ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו וגו' וכתיב ויפתח עזרא הסופר וגו' וכתיב ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת אלהים וגו'. מקרא מגילה מעומד. אף על גב דתנן הקורא את המגילה עומד ויושב יצא מצוותה בעמידה דגמרינן לה מספר תורה. ספירת העומר בעמידה נפקא לן מבקמה תחל לספור וכן הלכה

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:זכורני נידון לגבי מי שאכל מצה ולא היסב, דקי"ל דצריך לחזור ולאכול מצה בהסיבה, מה הדין באופן שאחרי האכילה הראשונה נכנס רבו לשם, וכעת הוא פטור מן ההסיבה. האם חייב לאכול שוב בהסיבה או בלי הסיבה או שאינו חייב כלל לאכול שנית.
מי "מדבר" על זה?

האם זה לא דומה קצת למי ששכח להגיד יעלה ויבוא במנחה של ר"ח וצריך בגלל זה להתפלל ערבית שתיים כשבערב אינו ר"ח וכל כה"ג

אברהם כתב:אולי החברים דכאן יעזרוני -

המשנ"ב כתב בשם השל"ה שההגדה תהיה באימה ולא בהסיבה

ואינני מוצא דברי השל"ה הללו. מה שמצאתי הוא רק לגבי ההלל, שכתב דבעצם היה צריך עמידה ככל הלל, אלא שהלילה הזה בישיבה דרך חירות, אך עכ"פ לא בהסיבה.
וכל זה סברא גבי הלל ולא גבי הגדה, שלא שמענו שהיא צריכה עמידה בעלמא.

ואמנם נראה דהמשנ"ב העתיק הדברים מהאחרונים והפוסקים שכתבו כן בשם השל"ה. אבל בתוך השל"ה לא מצאתי זאת.

אולי יש היודע?

עושה חדשות כתב:ספר שבולי הלקט ענין ראש חודש סימן קעג -

והורה מורי הר"ר מאיר נר"ו דמצות הלל קריאתו מעומד והטעם כתב אחי ר' בנימין נר"ו על שם הכתוב הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' כלומר הללו את השם בעמידה לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו ומצות עדות בעמידה [שנאמר ועמדו שני האנשים ובעדים הכתוב מדבר] וכן היו קורין אותו בעזרה על שחיטת הפסחים בעמידה שהרי אין ישיבה בעזרה ומה שקורין אותו בלילי פסחים בישיבה מתוך שחולקין אותו שאין קורין אותו כולו כאחת אין מטריחין אותו לעמוד ועוד שהרי יושב על שולחנו וכוסו בידו ושמא תיטרף דעתו מתוך סעודתו ויפיל הכוס מידו ובמסכת סופרים משמע שהיו רגילין לקרותו בעמידה בבית הכנסת בלילי הפסח על כן לא הטריחוהו עתה לעמוד מעל שולחנו לקרותו בעמידה ותמצאהו לפנינו על סדר ההגדה ומורי הר"ר מאיר נר"ו הורה לפי שדרך לילי פסחים דרך הסיבה וחירות אין מטריחין אותו לעמוד