תשובה מתוך שו"ת עולת יצחק חלק ג' להגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א
לק"י, ניסן ה'תש"ע, ב'שכ"א.
ידוע ומפורסם בשם רבינו האר"י זיע"א שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה, כמובא בבאר היטב סימן תמ"ז סק"א, אעפ"י שבשמונה שערים המוסמכים שסידר מהרש"ו לא נזכר דבר זה, ועמדתי כבר בזה בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר הלכות השהיית חמץ בפסח סימן פ"ב אות י"ד יעו"ש. וטעם הדבר מובן מאליו, לפי המובא בזוהר הקדוש ובספרים רבים שחמץ רומז ליצר הרע. הלכך מי שמתרחק ככל יכלתו מכך, מודד לו הקב"ה מדה כנגד מדה שלא יבוא לידי חטא, וכמ"ש בס"ד בנפלאות מתורתך פרשת בא על פסוק כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ד"ה ומובן:
וראיתי בפסקי תשובות שנדפס מקרוב בסימן תמ"ז דף נ"ה, דלכאורה הרי עינינו רואות שרבים וטובים נזהרים ממשהו חמץ בפסח, ומקפידים למכור כל חמץ וחשש חמץ לנכרי וכו', ומכל־מקום בעוה"ר נכשלים במשך השנה ע"כ. ולכן לתרץ זאת, הביא מספרים וסופרים כמה ביאורים בכוונת דברי האר"י בזה. וסיים שבאמרי פינחס (מקוריץ) אות תרפ"ח, הקפיד על הבאר היטב שהעתיק בשם האר"י מובטח לו שלא יחטא, כי אין אדם מובטח מחטא, ובכתבי האר"י כתוב רק שיועיל לו שלא יחטא יעוש"ב:
ולחוור הדברים, אעתיק לפני המעיינים הלשונות שמצאתי בספרים בזה [בתוספת נופך אגב אורחא], זה לעומת זה, כי כל אחד כתב אותם בקצת שינוי. וממילא רווחא שמעתא:
א' ראשון בקודש, מקור ושורש העניין הוא ברעיא מהימנא שבזוהר הקדוש פרשת כי תצא דף רפ"ב ע"ב ד"ה אדהכי, כולהו צריכים למהוי שמורים ונטורין מחמץ ושאור בכל שהוא, וכל מאכלים ומשקים כולהו נטורין. ומאן דּנָטֵיר לון מחמץ ושאור, גופיה איהו נְטִיר מיצר הרע לתתא, ונשמתיה לעילא. ואתאמר ביה (תהלים ה', ה') לא יגורך רע, בגין דהא אתעביד גופיה קודש, ונשמתיה קודש קדשים, ואתאמר ביצר הרע (ויקרא כ"ב, י') וכל זר לא יאכל קודש וכו' יעו"ש. וכן העתיק בכף החיים סימן תמ"ז סק"א. אך בחמדת ימים (דלקמן אות ב') גורס אתעביד גופיה ונשמתיה קודש קדשים, ר"ל דליתא תיבת קודש, ולפי זה קודש קדשים חוזר על גופו ונשמתו גם יחד. ונראה שאחריו נמשך באיגרת מהרי"ץ (דלקמן אות ז') שכתב נעשית נשמתו וגופו קודש קדשים. גם ביסוד ושורש העבודה (כדלקמן אות ו') העלה לשון הזוהר בלא תיבת קודש. אבל מסתברא שהוא דילוג המעתיק ספר חמדת ימים, או המדפיס, וממנו העתיק גם היסוד ושורש העבודה כדרכו, כנודע למעיינים. שוב ראיתי שבזוהר עצמו איכא דלא גרסי הכא תיבת קודש, כמו שנדפס שם בזוהר עם פירוש הסולם דף נ"א. ומכל מקום הדעת נותנת שהוא דילוג. דאם לא כן, היה לו לומר אתעבידו בלשון רבים. אף שיש לדחות קצת דאשכחן כי האיי גוונא לשון יחיד אף לרבים, כגון (שמות ז', ו'. במדבר ח', כ') ויעש משה ואהרון:
ב' חמדת ימים פרק ב' מענייני פסח דף ט' ע"א, ביותר בעסקי חג הפסח, כל הזהיר ומחמיר עליו ביותר, הרי זה משובח וניקה מפשע רב. ואת הצפוֹני [שהוא אחד משמותיו של־יצר הרע, כדאיתא בסוכה דף נ"ב ע"א. יב"ן] ירחיק מעליו, כאשר קיבלנו מפי גבורת אור המופלא האר"י זלה"ה כי כל האיש השומר פסח כהלכתו, על קל על חמור שהחמיר[ו] בו המחמירים לא ייעדר דבר, ימצא עזר כנגדו [ר"ל תבא לו סייעתא מן שמיא. ואולי נקט בדוקא הכי, כלשון האמור כלפי האשה אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב', י"ח) לרמוז על השכינה הרמוזה במצה, כמ"ש בס"ד בנפלאות מתורתך פרשת בא על תיבת מצות ד"ה ולפי. יב"ן], ואין שלטון שאור שבעיסה ירת[י]חנו, וחדל מעשות הפשע [מליצה מלשון הפסוק (במדבר ט', י"ג) וחדל לעשות הפסח, יב"ן]. והן הן הדברים הנאמרים באמת, בזוהר פרשת כי תצא וכו' [כדלעיל אות א'] ע"כ:
ג' במקדש מלך על הזוהר שם, הביא דברי החמדת ימים דלעיל בשם האר"י בקיצור בזה"ל, כי כל האיש השומר פסח כהלכתו, אין שולט בו יצר הרע יעו"ש:
ד' משנת חסידים מסכת ניסן פרק ג' משנה ד', השומר פסח מחימוץ כהלכתו, ויחמיר בו ככל החומרות שמחמירים המחמירים, יועיל לנפשו מאד כל השנה ע"כ:
ה' באר היטב סימן תמ"ז סוף סק"א, האר"י ז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה ע"כ:
ו' החיד"א במורה באצבע אות קצ"ו, כתבו ז"ל שהנזהר מחמץ בפסח אפילו ממשהו, בטוח שתעלה לו שנה טובה ע"כ. סָתם ולא פירש מי הם שכתבו, ובשערי הקודש שם ציין שכן כתבו ספרים הקדושים בשם האר"י ז"ל, והביא דברי יסוד ושורש העבודה בשם הזוהר שהעלינו בס"ד לעיל אות א':
ז' איגרת מהרי"ץ, ראוי ונכון לכל אחד מישראל לנהוג בכל חומרות דיני הפסח, לא לחזר אחר הקולות. כי כל המקיים והמאשר קיום הלכות הפסח, נעשִׂים [נ"א נעשֵׂית, ועיין לעיל אות א'. יב"ן] נשמתו וגופו קודש קדשים. וכתב רבינו האר"י זלה"ה שמי שנזהר מחמץ כל שהוא בפסח, מובטח לו שלא יזדמן לידו חטא כל השנה וכו' ע"כ.
ח' פלא יועץ ע' פסח, כתבו משם האר"י שהנזהר בפסח מאיסור חמץ, וחושש לצאת ידי כל הדעות, ונזהר בתכלית הזהירות, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה וכו' ע"כ:
מהשתא חזינן כי אכן לא נזכר בהדיא בשרשי הדברים לשון מובטח לו שלא יחטא, זולת בבאר היטב, ובפלא יועץ שכנראה נמשך אחריו. והחיד"א הגם שכתב לשון בטוח, לא איירי כלל לעניין חטא, אלא לדידיה אין עניין זה אמור רק לגבי שתעלה לו שנה טובה.
אמנם החיד"א עצמו בספרו לב דוד פרק ל' ד"ה ודע, העתיק כמו בבאר היטב וז"ל, אמר רבינו האר"י זצ"ל דהנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה ע"כ. וכן בספרו דבש לפי מערכת ח' אות י"ח כתב כן בשם "גורי" האר"י יעו"ש:
ומהרי"ץ אף שכתב לשון מובטח לגבי חטא, מכל־מקום נזהר לכתוב "שלא יזדמן" לידו חטא כל השנה. נראה שהוקשה לו הקושיא שבפסקי תשובות הנזכר לעיל, ולכן שיכל את ידיו ותיקן זאת לכתוב בסגנון זה, דמשמע דוקא שלא יזדמן לו חטא מאליו. לפי שמצוי כי בפתע פתאום שלא ברצון האדם ושלא בידיעתו, בא לידי מכשול, שצריך לברוח ממנו ולהתאמץ להתרחק, כגון בשמיעה או בהסתכלות אסורה, או מאכל אסור. ולפעמים אינו עומד בנסיון. על זה קא משמע לן שמובטח הוא שהי"ת ימנע זאת ממנו, בשכר גודל זהירותו, מחמץ שהוא רמז ליצר הרע כדבר האמור לעיל. אבל אין כלול בזה כשהוא עצמו הולך לקראת החטא, לפי שמביא אותו בידים על עצמו, ופשוט:
וכבר מצינו בתוספתא דשבועות פ"ג הל"ד, אין אדם מתחייב לשמוע אא"כ חטא, שנאמר (ויקרא ה, א) נפש כי תחטא, ושמעה קול אלה וכו'. וכן בתנחומא פ' ויקרא אות ז', לא מטובתו של אדם שומע חירופין וגידופין, אלא מתוך עוונות שיש בידו יעו"ש. ואיתא נמי בס' חסידים סי' קע"ז שיענש מי ששמח על שראה אשה בלא כוונה, והיה לו לחשוב שמא חטאתי שנזדמן לי לראותה יעו"ש. ר"ל שבגלל חטא קודם, אירע גם זה, כי עבירה גוררת עבירה.
ומה שהביא בפסקי תשובות בשם אמרי פינחס אות תרפ"ח, ביקשתיהו ומצאתיהו בספר אמרי פינחס השלם ע' פסח דף פ"ב אות קע"ב, והעליתי לשונו בס"ד בנפלאות מתורתך פרשת בא על פסוק כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ד"ה והראוני. ובהערה שם בגליון אמרי פינחס, הובא שיש מי שכתב דאולי הכוונה [בבאר היטב. יב"ן] שלא ייארע לו חטא בשוגג ע"כ. וזהו כעין דברינו:
וקרוב לזה הא דתנן באבות פרק ה' משנה י"ז כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ופירש רש"י ביומא דף פז. הקב"ה מדחה מפניו את העבירה, שלא תבוא לידו ע"כ. ואיתא בספר חסידים סימן שנ"ב, אדם שזיכה את הרבים ולימד את העם, ועשה עבירות, לא יגן מפורענות הבא[ה] וכו'. וביאר שם החיד"א בברית עולם, דהא דתנן כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, היינו שהמזכה את הרבים אינו נכשל לחטוא בשוגג. אבל לא מפני שזיכה את הרבים יסתלק ממנו הבחירה ולא יהיה לו יצר הרע. ואם־כן אם יצר הטעהו לעבור עבירה במזיד, אפשר שיעבור, כי הוא בחירי ע"כ. ועיין ערוך לנר יבמות דף קט: ד"ה בא"ד יצא לתרבות רעה:
ואעיקרא הלא כיוצא בזה אמרו חז"ל במקומות רבים. כגון במנחות דף מג: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא וכו'. וכמה רבוותא קמאי ובתראי הביאו מימרא זו בלשון מובטח שלא יחטא. ועם כל זה אנו רואים שכמה וכמה נכשלים. ומה שנתרץ בדברי חז"ל, נתרץ בדברי האר"י. ומזה יש להעיר גם כן על דברי האמרי פינחס, שהרי מצינו כאן הבטחה מפי חז"ל. וכן מצינו עוד לרבינו האר"י עצמו בפרי עץ חיים (ריש שער השבת) שעל־ידי השבת יהיה מובטח שלא יחטא ולא יקטרג בו יצר הרע כל ימי השבוע, והביאו מה"ר צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק (אחרי פרשת משפטים, בדבריו השייכים לראש חודש אדר אות ז') דשורש דברי האר"י מתיקוני הזוהר תיקון מ"ח ומכילתא פרשת בשלח יעו"ש. עוד איתא התם בפרי עץ חיים שער כ"ג פרק א', וגם בשער הכוונות דף פ"ט ע"א, כל מי שלא יישן בליל שבועות אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא ייארע לו שום נזק בשנה ההיא וכו' ומביאו בכף החיים הלכות תפילת חג השבועות סימן תצ"ד סק"י. ואיתא נמי בחיי אדם אמצע כלל קמ"ג, ראוי לאדם שירגיל את עצמו בכל ימי השנה שתהיה רגיל בפיו בכל שעה תפילה שהתפלל דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט,ל"ג) הורני י"י דרכך וכו' וכיוצא באֵלו פסוקי יראה, מובטח לו שינצל מכל חטא יעו"ש. ובעיקר העניין, עיין עוד בשו"ת משנה הלכות חלק ט"ו סימן קנ"ח אות י"ג: