ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבע כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן, וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט, הכל ט"ז פעמים (מהרי"ל).
ובמגן אברהם ס"ק כט ביאר: י"ו פעמים - כנגד חרבו של הקדוש ברוך הוא שנקרא יוה"ך (ד"מ). ובשינוי מעט מובא במשנ"ב ס"ק עה: ט"ז פעמים - כנגד אותיות י"ו משמו של הקדוש ברוך הוא שהכה את פרעה. ובדומה לזה כתב בלבוש ויהיו סך הזריקות בין הכל ט"ז, לומר שיזרוק דם אויבינו ע"י חרבו של הקדוש ב"ה שיש לו ט"ז פנים.
ובביאור הגר"א הערה מקור הדברים, וז"ל:
ונוהגין לזרוק. כמ"ש בירושלמי ר"פ ע"פ מנין לד' כוסות כו' ורבנן אמרי כנגד ארבעה כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את כו' ע"ש. והוסיף עוד: באצבעו. ע"ש אצבע אלהים היא:הכל י"ו פעמים. עמ"א.
ונראה מדבריו שמסכים למנהג מהרי"ל המובא בדברי הרמ"א לכל פרטיו ודקדוקיו.
והנה בשעה"צ ס"ק פא ציין על המנהג להטיף באצבע, לדרכי משה, והעתיקו האליה רבה, וכן הסכים בחק יעקב. והוסיף שפשוט שאם הוא אסטניס ועל ידי זה יהיה נמאס בעיניו אחר כך לשתות הנותר מן הכוס ויבא לידי הפסד אוכלין, אין כדאי לזרוק ממנו באצבעו אלא על ידי שפיכה מן הכוס.
אחר כך מצאתי שיש אומרים שלכתחלה נכון לנהוג כן על ידי שפיכה מן הכוס ולא באצבע, ועל כן באסטניס בודאי יש לנהוג כמו שכתבתי.
ונראה כוונתו במש"כ שמצא שיש אומרים למובא בשם האריז"ל שלא לשפוך עם האצבע מהכוס, אלא להטות הכוס ולשפוך מעט, כך איתא בספר פרע"ח שער כא פ"ז, וביסוד ושורש העבודה שער ט פ"ו, ובחיים לראש בשם הרש"ש זי"ע, ובכף החיים אות קסג.
וכך הביא הגר"ז בשולחנו כאן ס"ק נא:
וכן הביא בסידורו, ושם הוסיף עוד:ויש נוהגין מטעם הידוע להם לזרוק מן הכוס עצמו שלא על ידי אצבע.
ופרט זה של שפיכה לכלי שבור נזכר גם בדברי המקובלים הנ"ל, יעו"ש.באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות ואין ליטול באצבע לשפוך כי אם בכוס עצמו וישפוך לתוך כלי שבור (ויכוין שהכוס הוא סוד המלכות ושופך מהיין שבתוכו סוד האף והזעם שבה על ידי כח הבינה לתוך כלי שבור סוד הקליפה שנקראת ארור). באמירת עשר מכות ישפוך עשר שפיכות מהכוס עצמו כנ"ל (ויכוין בשפיכה גם כן כנ"ל).
והנה במעשה רב סי' רצא איתא:
וכשמגיע לעשר מכות נותנין לו כלי והוא שופך יו"ד פעמים, וכן בסימן דצ"ך כו' שופך ג' פעמים.
ומשמעות הלשון שרבינו הגר"א לא היה שופך אלא כשהזכיר המכות ולא כשאומר דם ואש ותמרות עשן, וזה חידוש גדול מאוד, שהרי בביאור נראה שהסכים לדברי הרמ"א ולטעם המובא במג"א ברמז ט"ז שפיכות.
ועוד משמע קצת שאינו מטיף באצבעו אלא שופך, וכמנהג המקובלים הנ"ל שלא כדברי הרמ"א, וגם בתוספת 'לתוך כלי' משמע דסבר הענין של שפיכה לתוך כלי שבור, וכ"כ בהגהות אמרי שמואל על המע"ר לבאר בדבריו, [וצ"ב שלא נזכר 'שבור' בדברי המע"ר]. וצ"ע מסתימת הגר"א בביאורו.