"ואז יכסה הפת" - הלכה מחודשת

[אליהוא]

ברמ"א ס"ס תע"ג "ויהי' הפת מגולה בשעה שאומר ההגדה עד לפיכך שאוחז הכוס בידו ואז יכסה הפת".
ומקור דין זה בתשו' מהרי"ל סי' נ"ח ומשם לאגור, לב"י, ולרמ"א.
ולענ"ד הקלושה דין זה צ"ע וביאור טובא.
דהנה טעם הדין מבואר שם שלא תראה הפת בושתה. וצ"ב טובא מה ענין זה לכאן הא זה שייך רק היכא שמברך בפה"ג דהו"ל להקדים פת שקודמת בארץ חיטה, אבל מה שמגביה בלפיכך משום שאין אומרים שירה אלא על היין, מה ענין הפת לזה, ומה בושת יש כאן.
ועוד והוא העיקר, דלכאו' בכיסוי המצה מבטלין עיקר מצות אמירת ההלל שהיא על הפת, וכמש"כ רש"י פסחים ל"ו ועוד הרבה ראשונים דלחם שעונין עליו דברים הרבה היינו הגדה והלל, ואינו עניה על המצה כשהיא מכוסה.
ונראה עוד שהוא מפורש לכאו' בקרא שתהא המצה גלויה לפניו, שהרי הוא אומר בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו וכו' שנא' 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים', לפיכך אנחנו חייבים וכו' ונאמר לפניו הללוי', הרי דמצות והגדת לבנך ביום ההוא לאמר כוללת עכ"פ את אמירת ההלל, [וכמ"ש 'אמש הקרני אבי את הלל'], וכמבואר כן להדיא ברמב"ם, ועל זה כתיב בעבור זה הינו בשעה ש[פסח] מצה ומרור מונחים לפניו, שבעבור זה גאלם, ואיך תהא המצה מכוסה באותה שעה?
וצ"ע שלא ראיתי מי שיעורר בזה לע"ע.

[הוגה]

דהנה טעם הדין מבואר שם שלא תראה הפת בושתה. וצ"ב טובא מה ענין זה לכאן הא זה שייך רק היכא שמברך בפה"ג דהו"ל להקדים פת שקודמת בארץ חיטה, אבל מה שמגביה בלפיכך משום שאין אומרים שירה אלא על היין, מה ענין הפת לזה, ומה בושת יש כאן.

בזה גופיה הוה בושת, בזה שאת השירה אומר על היין ולא על הפת אע"פ שהפת מוקדמת בפסוק, וכעי"ז ממש כתב הט"ז סי' רצ"ט סק"ח.
כי סה"כ מסדר הפסוק לומדים את מעלת חשיבות החיטה יותר מגפן, ומכאן למדים לכל הענינים שצריך כבוד לפת טפי, ול"ד בברכה.

ועוד והוא העיקר, דלכאו' בכיסוי המצה מבטלין עיקר מצות אמירת ההלל שהיא על הפת, וכמש"כ רש"י פסחים ל"ו ועוד הרבה ראשונים דלחם שעונין עליו דברים הרבה היינו הגדה והלל, ואינו עניה על המצה כשהיא מכוסה.
ונראה עוד...

מצאתי ב"מסורה" ה', עמ' 41 באוצר, "מפי השמועה" מהרב י. ד. סולובייצ'יק מבוסטון:

יק (Small).JPG (101.59 KiB) נצפה 1324 פעמים

[אליהוא]

תשו' מהרי"ל זו הובאה גם בלקט יושר.

שירה על היין איננה דין של כבוד, אלא משום שיין משמח אלוקים ואנשים, וכמו שאין דין לכסות את הפת בפורים שמקיימים חייב איניש לבסומי ביין דווקא ולא בפת.
ודברי הט"ז אינם ענין לזה, דהתם יתכן הבדלה בפת, ולדעת כמה ראשונים כן הוא אליבא דאמת. [ובלא"ה לשון המהר"ם ל"מ כהט"ז אלא כהמג"א שם].

יש"כ על המובאה מקובץ מסורה. אמנם בלשון הפוסקים הנ"ל לא משמע כדבריו.