הביצים בליל הסדר
פורסם: ב' אפריל 22, 2024 4:43 pm
בעי רחמנא למפרק יתנא
בזמן שבית המקדש היה קיים כשהגיע יום י"ד בניסן, היה העם שבירושלים רב מאוד, וקול המונה נשמע למרחוק קול אדם וקול הבהמות המיועדות לקרבנות שביום י"ד בבין הערבים היו מקריבים לבד מקרבן פסח שהוא חובה, קרבן שלמים הקרוי 'חגיגת י"ד' ואע"פ שקרבן זה רשות ולא חובה, בכ"א כולם היו מביאים את הקרבן הזה בכדי לאכול מבשרו בלילה (ליל הסדר) כדי שובע, והקרבן פסח נאכל אחריו על השובע כדין כמבוא' בחז"ל בכמה מקומות, וכך איתא בתוספתא פסחים (פ"ה): חגיגה הבאה עם הפסח וכו' נאכלת תחילה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע. ובזמן שבית המקדש היה קיים בליל ט"ו היו עושין קידוש ואח"כ היו מביאים על השולחן קערה עם מצות מרור וחרוסת וכרפס ובשר חגיגת י"ד ולאחמ"כ קרבן פסח.
אך בעוונותינו הרבים היום שאין לנו בית המקדש ואין לנו קרבן חגיגה ולא קרבן פסח, אוכלים אנו לאחר הסעודה קודם ברכת המזון ממצה השמורה תחת המפה (צפון –אפיקומן) כזית כל אחד זכר לפסח שהיה נאכל על השובע. ובקערה אנו נותנים במקום הקרבנות פסח וחגיגה – זכר להם, שני תבשילין, בשר (זרוע) צלוי זכר לקרבן פסח (ויש נוהגים ליתן דוקא מבשר עוף ולא מבהמה שלא יהא דומה לקרבן פסח, ועכ"פ אין נוהגין לאכול זה בלילה כמבוא' במ"ב סי' תעג', ע"ש). וביצה זכר לקרבן חגיגת י"ד. והטעם שדוקא 'ביצה', מפני שביצה נקראית ביעא – ובעי רחמנא למפרק יתנא, ביעא – משמעותה לשון בקשה. והיינו שאע"פ שהשולחן היום חסר לנו ב' מצוות (פסח וחגיגה), בוטחים אנו בהקב"ה שישוב לגאלנו ויבנה לנו בית מקדשינו ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ויש שכתבו מדוע דוקא ביצה, זכר לאבילות (ביצים גם מאכל אבלים הוא כמבוא' בחז''ל) בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח (עי' מ"ב סי' תעג' ס"ק כב'. וצ"ע שלכאו' המ"ב היה צריך לומר שהביצה היא זכר לאבילות שאין אנו יכולין להקריב קרבן חגיגה, מפני שכאן אנו מדברים בענין קרבן חגיגה).
מלבד זאת הביצה הנתונה בקערה זכר לקרבן חגיגה, כתב הרמ"א (תעו' ב'), שנוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים, זכר לאבילות. ונראה לי הטעם, משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח, דהיינו כמו שחל יום ראשון של פסח, יהיה לעולם באותו יום תשעה באב כמבואר בשו"ע (סי' תכח'). ועוד זכר לחורבן, שהיו מקריבין קרבן פסח. ומתאבלין על זה (מ"ב שם ס"ק יג'). והגר"א כתב עוד טעם לאכילת ביצים בסעודה, מפני שהביצה הוא זכר לקרבן חגיגה (כמו שכתב לעיל) ולכן צריך לאוכלו גם. ומה שאין אנו נוהגין לאכול בליל הסדר את הזרוע, לפי שעושין אותו צלי ואין אוכלין צלי בלילה, ואנו עושין זכר לאכילת הפסח את אכילת האפיקומן. ולפי"ז כתב המ"ב, שיהדר לאכול את הביצה שעל הקערה שהיא זכר לקרבן חגיגה, ושאר הביצים שאוכלין בסעודה הוא משום שנשתרבב המנהג, ע"ש. ועוד טעם כותב הרמ"א לאכילת ביצים בסעודה בליל הסדר, זכר לחורבן שהיו מקריבין קרבן פסח (בזמן שביהמ"ק היה קיים) ומתאבלים על זה. וכותב המשנה ברורה, ומכל מקום צריך לידע, שלכל הטעמים, הביצים שאוכלין בתוך הסעודה הוא רק זכר בעלמא, ע"ש.
לטעם הראשון שכתב הרמ"א שאוכלים ביצים בסעודה, מפני שליל תשעה באב נקבע בליל פסח. הסמיך לכך הגר"א את דברי המדרש באיכה רבתי עה"פ (איכה ג') השביעני במרורים – זהו יום טוב הראשון של פסח שנאמר בו (שמות יב') 'ומצות על מרורים'. – הרוני לענה (איכה שם) – מה שהשבעני במרורים (כזית מרור ועוד כזית בכורך) בליל הסדר – הרוני לענה בליל תשעה באב.
בפרי מגדים (א"א סי' תעו' ס"ק ד') כתב עוד טעם לאכילת ביצה בסעודה בליל הסדר, מפני שאברהם אבינו ע"ה מת בערב פסח וסעודת הבראה היא בביצה ועדשים וקטניות, אלא שאין אוכלין קטניות בפסח כמבוא' בסי' תנג'. ולאברהם אבינו גילה הקב"ה גלות מצרים ובזכות האבות נגאלו וכו', לכן מזכירים זה.
בחתם סופר כותב בזה עוד טעם, מפני שכל המאכלים ככל שהם מתבשלים יותר נעשים רכים, אך הביצה ככל שהיא מתבשלת יותר – מתקשה יותר. ואף ישראל כך, כל מה שאומות העולם משעבדים ומענים אותם, עם ישראל נעשה קשה יותר ואינו נכנע להם.
הבאינו לעיל שאנו נותנים בקערה בליל הסדר שני תבשילין בשר (זרוע) זכר לקרבן פסח וביצה זכר לקרבן חגיגה. וכתב במ"ב (סי' תעג' ס"ק כב'), שאם חל ערב פסח בשבת, יש אומרים דאין צריך ליקח ביצה אלא רק זרוע, מפני שקרבן חגיגת י"ד אינה דוחה שבת וקרבן פסח כן דוחה שבת ולכן שערב פסח חל בשבת אין צריך לתת ביצה בקערה, ויש חולקים על כך שאף על פי כן צריך לתת ביצה בקערה כמו בשאר השנים ולא פלוג רבנן בזה, מפני שאינה אלא לזכר בעלמא וכן נוהגין, ע"ש. והבאינו לעיל את טעמו של הגר"א שאוכלים ביצים בסעודה בליל הסדר מפני שהביצה היא זכר לחגיגה, וא"כ לאלו הסוברים שאין צריך לשים בקערה ביצה כשחל ערב פסח בשבת, א"כ לכאו' גם לא יצטרכו לאכול ביצים בסעודה, מפני שקרבן חגיגת י"ד אינה דוחה שבת, ודו"ק.
-------------
כתב השו"ע (סי' תקס' סעי' ב') בענין הדברים שנוהגים לעשות זכר לחורבן בית המקדש: וכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט (ע"ש במ"ב ס"ק ו') ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם, ע"ש. [בספר חיי אדם כלל קלז' סעי' ב' כתב, וצריך עיון שלא נוהגים זה –מובא בביה"ל שם]. וביאר במ"ב (ס"ק ה'), שאפילו בסעודת מצוה כגון מילה וחתונה וכל שכן שאר סעודות צריך לנהוג כך, אך בסעודת שבת ויום טוב כתב בספר מור וקציעה שלא יחסר שום דבר ואפילו איסור יש בכך שאסור להראות אבילות בפרהסיא (שעה"צ אות יג'). מבוא' להדיא שהמ"ב ס"ל שביו"ט אין לנהוג כך. ולכאו' בהלכות ליל הסדר (סי' תעב' סעי' ב') כתב השולחן ערוך, שיסדר אדם שולחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו וכו'. ובמ"ב (ס"ק ו') כתב, ואף על גב דבכל השנה טוב למעט בזה משום זכר לחורבן, בליל פסח מצוה להרבות, שזהו בכלל חירות. א"כ משמע מהמ"ב שבכל יו"ט צריך למעט רק ביל הסדר משום חירות אין צריך? וצ"ע. ועוד קשה שבמ"ב משמע שמשום חירות אין צריך לעשות בליל הסדר זכר לחורבן, והא לפי שני הטעמים של הרמ"א לאכילת ביצים בליל הסדר הוא משום אבילות וכמו שביאר שם המ"ב להדיא בטעם השני? ודו"ק. [נכתב בס''ד ע''י א. פלשניצקי]
בזמן שבית המקדש היה קיים כשהגיע יום י"ד בניסן, היה העם שבירושלים רב מאוד, וקול המונה נשמע למרחוק קול אדם וקול הבהמות המיועדות לקרבנות שביום י"ד בבין הערבים היו מקריבים לבד מקרבן פסח שהוא חובה, קרבן שלמים הקרוי 'חגיגת י"ד' ואע"פ שקרבן זה רשות ולא חובה, בכ"א כולם היו מביאים את הקרבן הזה בכדי לאכול מבשרו בלילה (ליל הסדר) כדי שובע, והקרבן פסח נאכל אחריו על השובע כדין כמבוא' בחז"ל בכמה מקומות, וכך איתא בתוספתא פסחים (פ"ה): חגיגה הבאה עם הפסח וכו' נאכלת תחילה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע. ובזמן שבית המקדש היה קיים בליל ט"ו היו עושין קידוש ואח"כ היו מביאים על השולחן קערה עם מצות מרור וחרוסת וכרפס ובשר חגיגת י"ד ולאחמ"כ קרבן פסח.
אך בעוונותינו הרבים היום שאין לנו בית המקדש ואין לנו קרבן חגיגה ולא קרבן פסח, אוכלים אנו לאחר הסעודה קודם ברכת המזון ממצה השמורה תחת המפה (צפון –אפיקומן) כזית כל אחד זכר לפסח שהיה נאכל על השובע. ובקערה אנו נותנים במקום הקרבנות פסח וחגיגה – זכר להם, שני תבשילין, בשר (זרוע) צלוי זכר לקרבן פסח (ויש נוהגים ליתן דוקא מבשר עוף ולא מבהמה שלא יהא דומה לקרבן פסח, ועכ"פ אין נוהגין לאכול זה בלילה כמבוא' במ"ב סי' תעג', ע"ש). וביצה זכר לקרבן חגיגת י"ד. והטעם שדוקא 'ביצה', מפני שביצה נקראית ביעא – ובעי רחמנא למפרק יתנא, ביעא – משמעותה לשון בקשה. והיינו שאע"פ שהשולחן היום חסר לנו ב' מצוות (פסח וחגיגה), בוטחים אנו בהקב"ה שישוב לגאלנו ויבנה לנו בית מקדשינו ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ויש שכתבו מדוע דוקא ביצה, זכר לאבילות (ביצים גם מאכל אבלים הוא כמבוא' בחז''ל) בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח (עי' מ"ב סי' תעג' ס"ק כב'. וצ"ע שלכאו' המ"ב היה צריך לומר שהביצה היא זכר לאבילות שאין אנו יכולין להקריב קרבן חגיגה, מפני שכאן אנו מדברים בענין קרבן חגיגה).
מלבד זאת הביצה הנתונה בקערה זכר לקרבן חגיגה, כתב הרמ"א (תעו' ב'), שנוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים, זכר לאבילות. ונראה לי הטעם, משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח, דהיינו כמו שחל יום ראשון של פסח, יהיה לעולם באותו יום תשעה באב כמבואר בשו"ע (סי' תכח'). ועוד זכר לחורבן, שהיו מקריבין קרבן פסח. ומתאבלין על זה (מ"ב שם ס"ק יג'). והגר"א כתב עוד טעם לאכילת ביצים בסעודה, מפני שהביצה הוא זכר לקרבן חגיגה (כמו שכתב לעיל) ולכן צריך לאוכלו גם. ומה שאין אנו נוהגין לאכול בליל הסדר את הזרוע, לפי שעושין אותו צלי ואין אוכלין צלי בלילה, ואנו עושין זכר לאכילת הפסח את אכילת האפיקומן. ולפי"ז כתב המ"ב, שיהדר לאכול את הביצה שעל הקערה שהיא זכר לקרבן חגיגה, ושאר הביצים שאוכלין בסעודה הוא משום שנשתרבב המנהג, ע"ש. ועוד טעם כותב הרמ"א לאכילת ביצים בסעודה בליל הסדר, זכר לחורבן שהיו מקריבין קרבן פסח (בזמן שביהמ"ק היה קיים) ומתאבלים על זה. וכותב המשנה ברורה, ומכל מקום צריך לידע, שלכל הטעמים, הביצים שאוכלין בתוך הסעודה הוא רק זכר בעלמא, ע"ש.
לטעם הראשון שכתב הרמ"א שאוכלים ביצים בסעודה, מפני שליל תשעה באב נקבע בליל פסח. הסמיך לכך הגר"א את דברי המדרש באיכה רבתי עה"פ (איכה ג') השביעני במרורים – זהו יום טוב הראשון של פסח שנאמר בו (שמות יב') 'ומצות על מרורים'. – הרוני לענה (איכה שם) – מה שהשבעני במרורים (כזית מרור ועוד כזית בכורך) בליל הסדר – הרוני לענה בליל תשעה באב.
בפרי מגדים (א"א סי' תעו' ס"ק ד') כתב עוד טעם לאכילת ביצה בסעודה בליל הסדר, מפני שאברהם אבינו ע"ה מת בערב פסח וסעודת הבראה היא בביצה ועדשים וקטניות, אלא שאין אוכלין קטניות בפסח כמבוא' בסי' תנג'. ולאברהם אבינו גילה הקב"ה גלות מצרים ובזכות האבות נגאלו וכו', לכן מזכירים זה.
בחתם סופר כותב בזה עוד טעם, מפני שכל המאכלים ככל שהם מתבשלים יותר נעשים רכים, אך הביצה ככל שהיא מתבשלת יותר – מתקשה יותר. ואף ישראל כך, כל מה שאומות העולם משעבדים ומענים אותם, עם ישראל נעשה קשה יותר ואינו נכנע להם.
הבאינו לעיל שאנו נותנים בקערה בליל הסדר שני תבשילין בשר (זרוע) זכר לקרבן פסח וביצה זכר לקרבן חגיגה. וכתב במ"ב (סי' תעג' ס"ק כב'), שאם חל ערב פסח בשבת, יש אומרים דאין צריך ליקח ביצה אלא רק זרוע, מפני שקרבן חגיגת י"ד אינה דוחה שבת וקרבן פסח כן דוחה שבת ולכן שערב פסח חל בשבת אין צריך לתת ביצה בקערה, ויש חולקים על כך שאף על פי כן צריך לתת ביצה בקערה כמו בשאר השנים ולא פלוג רבנן בזה, מפני שאינה אלא לזכר בעלמא וכן נוהגין, ע"ש. והבאינו לעיל את טעמו של הגר"א שאוכלים ביצים בסעודה בליל הסדר מפני שהביצה היא זכר לחגיגה, וא"כ לאלו הסוברים שאין צריך לשים בקערה ביצה כשחל ערב פסח בשבת, א"כ לכאו' גם לא יצטרכו לאכול ביצים בסעודה, מפני שקרבן חגיגת י"ד אינה דוחה שבת, ודו"ק.
-------------
כתב השו"ע (סי' תקס' סעי' ב') בענין הדברים שנוהגים לעשות זכר לחורבן בית המקדש: וכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט (ע"ש במ"ב ס"ק ו') ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם, ע"ש. [בספר חיי אדם כלל קלז' סעי' ב' כתב, וצריך עיון שלא נוהגים זה –מובא בביה"ל שם]. וביאר במ"ב (ס"ק ה'), שאפילו בסעודת מצוה כגון מילה וחתונה וכל שכן שאר סעודות צריך לנהוג כך, אך בסעודת שבת ויום טוב כתב בספר מור וקציעה שלא יחסר שום דבר ואפילו איסור יש בכך שאסור להראות אבילות בפרהסיא (שעה"צ אות יג'). מבוא' להדיא שהמ"ב ס"ל שביו"ט אין לנהוג כך. ולכאו' בהלכות ליל הסדר (סי' תעב' סעי' ב') כתב השולחן ערוך, שיסדר אדם שולחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו וכו'. ובמ"ב (ס"ק ו') כתב, ואף על גב דבכל השנה טוב למעט בזה משום זכר לחורבן, בליל פסח מצוה להרבות, שזהו בכלל חירות. א"כ משמע מהמ"ב שבכל יו"ט צריך למעט רק ביל הסדר משום חירות אין צריך? וצ"ע. ועוד קשה שבמ"ב משמע שמשום חירות אין צריך לעשות בליל הסדר זכר לחורבן, והא לפי שני הטעמים של הרמ"א לאכילת ביצים בליל הסדר הוא משום אבילות וכמו שביאר שם המ"ב להדיא בטעם השני? ודו"ק. [נכתב בס''ד ע''י א. פלשניצקי]