פורום אוצר החכמה

לכבוד ליל השימורים הנני מצ"ב פירוש למערבית לליל הראשון ממחזור נירנברג עם השווה לנוסח מחזור וורמיישא,
הפירוש מבוסס בעיקור (כנראה) על ארוגת הבושם, אבל עדיין יש בו הרבה שינוים שלא נמצא שם.
בברכת חג פסח כשר ושמח.

להבנת העיצוב של ר' 'איש בן פרצי' בקובץ שהעלה (רוב תודות לו), מצורפת תמונה של המחזור המקורי


מצורף עיבוד של חלק מהטקסט הנ"ל עם עריכה והערות

כעת השלמתי את עריכת הפירוש, לכל פיוטי ליל א'.

בליל ב' של פסח [בחו"ל] לכבוד העסק בהכנת העומר בליל זה והקרבתו למחרת יש תוספת פיוט במערבית בברכת השכיבנו 'אור יום הנף' ובה מפורט הלכותיה יחד עם כמיה להחזרת חיבת ירושלים והדרישה לציון הנאמר על יום הנף (סוכה מ"א), [וזה הקשר עם ברכה זו דוקא] פיוט מיוחד, הובא כבר בתוספות ברכות י"א א' וגם בלבוש ושאר פוסקים שמחמת פיוט זה גם כשיום א' בשבת אין מחליפין עם של ליל ב'.
ניתוסף בו פי' הבעל 'מעין החכמה' (עצי אלמוגים) הגאון ר' נח צבי ברלין זצ"ל, (הודפס במחזור הרוו"ה), ובערוגת הבושם ח"ג יש פי' קדמון הנקרא עומר דר' מאיר ש"צ, ובמוריה ניסן תשנ"ב הועתק פי' מבית מדרשם של חכמי אשכנז הראשונים מכת"י, ויש שם כמה חידושים גדולים וכמו שהעיר לנכון המהדיר החשוב שליט"א בהערותיו המעשירות, והודפס בקובץ המועדים בענייני ספה"ע.
[אך אגב מה שמפרש המהדיר (בהערה 31) לשון הפייט 'ומהקרוב לה בכורי נדבה' דלא קאי על מנחת העומר דהיא מנחת חובה ולא נדבה, והביא מחי' מהר"ז בינגא (מכו"י) שכבר הקשה בזה ושכתב דדוחק לומר דקאי על שאר מנחות (ועי' במנחות סד:' ב' טעמים שם ובתוס' מנחות פה. סוד"ה אין וצ"ע), ולכן מציע לפרש דקאי על שתי הלחם דנקרא מנחת ביכורים בתורה ואע"פ דאף היא חובה אך התורה כתבה בלשון נדבה דכתיב 'ואם', ולענ"ד שגה בזה דהרי 'מנחת ביכורים' נכתב רק פעם אחת בתורה (ויקרא ב י"ד) וזה נאמר על מנחת העומר וכמו שפרש"י מחז"ל וכדמוכח בפרשה שם, ולא על שתי הלחם, ואם מטעם הלשון 'ואם' נקרא נדבה ושמחמת כן אין דוחק לפרש לה ע"ז א"כ לא צריך ללכת רחוק ולפרש לה על שתי הלחם אלא י"ל דנקרא מנחת העומר עצמה מנחת נדבה מטעם זה].

אליהו חיים כתב:מה שמפרש המהדיר (בהערה 31) לשון הפייט 'ומהקרוב לה בכורי נדבה' וכו'

בחיפוש מהיר בפרוייקט השו"ת, מצאתי שכבר ר' חיים פלטיאל (ויקרא ב יד) עמד לפרש לשון זו, בדרך אחרת

ואם תקריב. פי' רש"י אם זה חובה שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר וכן אם יהיה היובל. ותימ' דלעיל סוף פרשה וישמע יתרו פרש"י ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות חוץ מג' שהן חובה, אם מזבח אבנים, אם כסף תלוה, אם תקריב מנחת ביכורים, והא איכא עוד רביעי אם יהיה היובל. ואולי לא מנה רק הנהו דתלו במצוה אמנם אם יהיה היובל זה אין תלוי בצווי. מיהו איתא בת"כ אם אתה מקריב אותה כהלכותיה אני מעלה עליכם הקרבתם נדבה ואם לאו אני מעלה עליכם חובה, וכן עשה הפייט מהקרב לה בכורי נדבה. אף על גב דאמ' גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ודאי הוא גדול לעניין זה דלזה ציוה ולזה לא ציוה מי' זה דווקא כשהמצוה מקבל עליו הצווי מרצון ועושה מעצמו אך מקום שאין עושי' מעצמו רק שדוחקים אותו אז יותר הוא לרצון מה שאדם עושה מעצמו ממה שאדם עושה בע"כ.

יהודה בן יעקב כתב:

אליהו חיים כתב:מה שמפרש המהדיר (בהערה 31) לשון הפייט 'ומהקרוב לה בכורי נדבה' וכו'

בחיפוש מהיר בפרוייקט השו"ת, מצאתי שכבר ר' חיים פלטיאל (ויקרא ב יד) עמד לפרש לשון זו, בדרך אחרת

ואם תקריב. פי' רש"י אם זה חובה שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר וכן אם יהיה היובל. ותימ' דלעיל סוף פרשה וישמע יתרו פרש"י ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות חוץ מג' שהן חובה, אם מזבח אבנים, אם כסף תלוה, אם תקריב מנחת ביכורים, והא איכא עוד רביעי אם יהיה היובל. ואולי לא מנה רק הנהו דתלו במצוה אמנם אם יהיה היובל זה אין תלוי בצווי. מיהו איתא בת"כ אם אתה מקריב אותה כהלכותיה אני מעלה עליכם הקרבתם נדבה ואם לאו אני מעלה עליכם חובה, וכן עשה הפייט מהקרב לה בכורי נדבה. אף על גב דאמ' גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ודאי הוא גדול לעניין זה דלזה ציוה ולזה לא ציוה מי' זה דווקא כשהמצוה מקבל עליו הצווי מרצון ועושה מעצמו אך מקום שאין עושי' מעצמו רק שדוחקים אותו אז יותר הוא לרצון מה שאדם עושה מעצמו ממה שאדם עושה בע"כ.

ייש"כ, אך זה בס"ד מש"כ בסוף דמנחת העומור נקראת מנחת נדבה משום הא דכתיב 'ואם', וכעת נפלא בהבנת משמעות הדברים עפ"י ביאור הר"ח פלטיאל לפי התו"כ, דעיקר תורת הריצוי כשהוא בנדיבות הלב וברצון. [יל"ע למה דוקא במנחת חובת העומר נאמר, ואולי משום דבא לרצות על התבואה וכברייתא ר"ה ט"ז וזה רק אם בא ברצון ובנדבת הלב].

ישר כח, נהניתי מאד.
שאלת תם
האם מותר לפרסם ממחזור זה כדרך שעשה בן פרצי?

אבא יודן כתב:ישר כח, נהניתי מאד.
שאלת תם
האם מותר לפרסם ממחזור זה כדרך שעשה בן פרצי?

לא ידעתי שיש בעיה להעלות קטע קטן, אבל אם יתברר שאסור, אני אסיר אותו בל"נ.