פורום אוצר החכמה

שאלת תם יש בפי שמנקרת בראשי כבר מספר שנים

האם אחר כל הנקיונות והעבודות והטירחות המרובות והחומרות המופרזות באמת שייך להינצל מאכילת חמץ במשהו בפסח

כי הנה כשנצייר לעצמנו את מצב הדברים נבוא לתמונה שבה הדבר כמעט בלתי אפשרי ונניח כאן כמה דוגמאות
ברוב בתי ישראל מסיימים את הכנת המטבח כמה ימים לפני פסח ובימים אלו מן המנע שילד שבפיו או בידו פירור חמץ לא יכנס או ידבר בפני המטבח ומפיו יצא פירור וההמשך ברור
כמובן וכמובן שבעניין האוכל שמשעת צאתו מהמפעל סרה השגחת הכשרות ממנו ואין שום דרך לדעת שמההובלה דרך החנות ועד שהגיע לביתכם לא היה מישהו ליד עם חמץ או שהרוח נשאה איזה פירור
והעניין הוא לא רק ילדים אלא גם מבוגרים שלא מן הנמנע שבפיהם נשאר איזה פירור וגם לאחר שניקו עצמם עדיין בגשתם אל האוכל הם דיברו תוך כדי ונפלט איזה פירור
ועוד ועוד דוגמאות שקצרה היריעה מלפרט וכל אחד יעלה זאת בדמיונו הכול כיד השם הטובה עליו

ושאלתי האם באמת נגזר עלינו מן שמיא לאכול איזה שהוא פירור חמץ בפסח רח''ל?!

או דלמא נאמר שהאדם מחויב רק עם הפריטים הסגורים שקנה ולשוטפם היטב ולאכול מתוך זה עם בגדים שג''כ לא היו בחמץ זה לא שמענו או שנחויב לבשל את כל האוכל מלפני פסח ג''כ לא שמענו ובפרט שביבש זה גם לא יעזור

וכאן נכנסים אנו לכמה אפשרויות שיכולות להוציאנו מסבך זה חדא דהוי מתעסק אך בזה יש את הנושא הידוע לגבי שרצים בדגים שכידוע תשובתו של רע''א שבאמת זה מתעסק וזה הוכחה לדבריו שמתעסק אסור אך מי שלא מסכים עם כך שמתעסק אסור צריך להסביר שזה לא מתעסק דהרי כתוב בשו''ע שצריך בדיקה בדגים או כל מיני תשובות אחרות שגם כאן יהיו שייכים לכאורה.

אפשרות נוספת להגיד שבאמת אה''נ רק זה יהיה אונס וכל עבודתנו זה לצמצם המכשול אך לפי זה מדוע באמת לא נתחייב לעשות הכול כפי שפירטתי לעיל

האם באמת יש לדבר יישוב או שזה דבר שעלינו להשלים איתו ח''ו?!

באופן תיאורטי ניתן להמנע ממשהו חמץ באותו אופן שמשתמשים בהכנת שבבי סיליקון. לובשים חליפות האזמט, מתקלחים בו, ועוברים בחדר של שאיבת אבק, ואז נכנסים לחדר הייצור.
אך כבר אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וע״כ שלא גזרו על משהו חמץ באופן שמתבטל לפני פסח ואינו ניתן להיפטר ממנו בקלות אלא באופן שיערער את בריאות הנפש של בני הבית או יחייב רכישת ציוד הנ״ל.
גם בענין תולעים במאכלים א״א להמנע מאכילתם. ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.

יבנה כתב:אך כבר אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וע״כ שלא גזרו על משהו חמץ באופן שמתבטל לפני פסח ואינו ניתן להיפטר ממנו בקלות אלא באופן שיערער את בריאות הנפש של בני הבית או יחייב רכישת ציוד הנ״ל.

מה זה הע''כ המוזר הזה יש שו''ע ששם כתוב שיבש חוזר וניעור וחמץ אפילו באלף אינו בטל ואם יש לך בעיות אם בריאות הנפש עליך להסתדר עם זה אך זה אינו תשובה
איני שולל את זה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת וצריך לעשות עד כמה שידינו מגעת השאלה האם זה מה שנעשה

כמו כן ראוי להימנע משתיית חלב, היות והבהמה לא נבדקה מחשש טריפות, ולא שייך שאדם ישתה כוס חלב כל יום ולא יכשל מידי פעם בשתיית חלב של טריפה. ועוד כהנה.

עבד הבורא כתב:

יבנה כתב:אך כבר אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וע״כ שלא גזרו על משהו חמץ באופן שמתבטל לפני פסח ואינו ניתן להיפטר ממנו בקלות אלא באופן שיערער את בריאות הנפש של בני הבית או יחייב רכישת ציוד הנ״ל.

מה זה הע''כ המוזר הזה יש שו''ע ששם כתוב שיבש חוזר וניעור וחמץ אפילו באלף אינו בטל ואם יש לך בעיות אם בריאות הנפש עליך להסתדר עם זה אך זה אינו תשובה
איני שולל את זה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת וצריך לעשות עד כמה שידינו מגעת השאלה האם זה מה שנעשה

הדברים פשוטים, לא יתכן מצב שיהיה דין שאף אחד לא יכול לקיים. וע״כ שהיתר הוא, ועכשיו אתה צריך לבדוק למה הוא היתר.
ומזה דגם משהו יש בו שיעור, שהרי חלקיקי חמץ מפוזרים באויר ואין אפשרות להמנע מהם.
וגם כל מה שאסרו באלף וכו׳ הוא בידוע שנתערב, אבל לא במקום ספק וכ״ש כאן שיש רק נערווין.
ויש להזכיר שכל איסורים אלו הם רק לחלק מהשיטות, ואף לשיטות אלו מדובר באיסורי דרבנן. ולכן ספיקם להקל. וגם ברור שחז״ל עצמם לא גזרו דבר שא״א לקיים, שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה.

עבד הבורא כתב:ברוב בתי ישראל מסיימים את הכנת המטבח כמה ימים לפני פסח ובימים אלו מן המנע שילד שבפיו או בידו פירור חמץ לא יכנס או ידבר בפני המטבח ומפיו יצא פירור וההמשך ברור.

לא הבנתי ואיני מסכים עם "הנחה פשוטה" זו. בוודאי שאי"ז "מן הנמנע". ומה כ"כ "ברור ההמשך"? אם ניתז הפירור מפיו של הילד על הרצפה [שהרי אל יד השיש בוודאי לא נותנים לו להתקרב] הוא נדרס ברגליים ואובד, ומאי שנא מערב פסח שחל בשבת שכתב השו"ע שאחר האכילה על השולחן כרגיל עם לחם חמץ ינער את המפה על רצפת הבית וחסל.

הנה לפנינו לשון השולחן ערוך בערב פסח שחל בשבת, והיא ההנהגה הנורמלית, וחזינן שאין חוששין לכלום מסוגי החששות שהוזכרו:

אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו, ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ.

משנ"ב:

ינער המפה - ואותן פירורין דקים וקינוח הקערות אין צריך להוציאן מרשותו דנדרסין ברגלים ומתבערים מאליהן ומ"מ טוב שיכבד הבית אח"כ ע"י עכו"ם ואם אין לו עכו"ם יכבד בעצמו ע"י שינוי בבגד [אחרונים]:

והגם שבזמנם היתה הרצפה של עפר וחול ולא של מרצפות, עכ"ז לא מודגש כאן שזו הנקודה, אלא כתב המשנ"ב שהנקודה היא "נדרסין ברגליים ומתבערין מאליהן".

ואילו היו חששות מהסוג שכתב מעלתו, מה ז"א נדרסים ברגליים, ומה ז"א מתבערין מאליהן, הרי משהו מן המשהו בוודאי מסתובב בבית ומרחף באויר וסוכ"ס יגיע אל האוכל?
ועוד איך הולכים לכתחילה ואוכלים חמץ על מפה בערב פסח ומנערים את המפה הזו על הרצפה [מנערים!], והלוא בעוד כמה שעות ייכנס איסור חמור של חמץ ב"משהו!", ואתה מפזר כמה שעות קודם פירורי חמץ בתוך הבית, ולא עוקב אחריהם, ונותן לכל ריבוי ה"משהויין" הזה להסתובב בבית, וסומך על "דריסת הרגליים" כאילו בוודאי ייעלם הכל, וטוען ש"מתבערין" כאילו הכל יתאדה ואיננו בזמן שדק מן הדק "מן הנמנע" שלא יישאר? וכו' וכו'.
חזינן פה שפשוט לא כך, לא זו הגישה, לא בחפצא ולא של הגברא, ואין להסתכל כך על הדברים, ולא חוששים ולא מתפחדים, ועושים כך לכתחילה ובידיים, לאכול חמץ בערב פסח באותו החדר ועל אותו השולחן שיאכלו בפסח, בהפסק מפה, ואת המפה הזו מנערים על הרצפה בסוף זמן איסור חמץ, והכל שריר ובריר.

ולהזכיר שמעיקר הדין צורת בדיקת חמץ המבוארת בגמרא היא שבלי שום נקיון קודם נכנס אדם לביתו בליל ערב פסח ובודק לאור הנר ומוציא כל כזית חמץ מביתו וחסל.
והפוסקים הוסיפו "לכבד חדריו קודם הבדיקה".
ואיש לא דאג ולא חשש ל/מכל מיני פירורין פורחין באויר.

צופה_ומביט כתב:

עבד הבורא כתב:ברוב בתי ישראל מסיימים את הכנת המטבח כמה ימים לפני פסח ובימים אלו מן המנע שילד שבפיו או בידו פירור חמץ לא יכנס או ידבר בפני המטבח ומפיו יצא פירור וההמשך ברור.

לא הבנתי ואיני מסכים עם "הנחה פשוטה" זו. בוודאי שאי"ז "מן הנמנע". ומה כ"כ "ברור ההמשך"? אם ניתז הפירור מפיו של הילד על הרצפה [שהרי אל יד השיש בוודאי לא נותנים לו להתקרב] הוא נדרס ברגליים ואובד, ומאי שנא מערב פסח שחל בשבת שכתב השו"ע שאחר האכילה על השולחן כרגיל עם לחם חמץ ינער את המפה על רצפת הבית וחסל.

הנה לפנינו לשון השולחן ערוך בערב פסח שחל בשבת, והיא ההנהגה הנורמלית, וחזינן שאין חוששין לכלום מסוגי החששות שהוזכרו:

אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו, ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ.

משנ"ב:

ינער המפה - ואותן פירורין דקים וקינוח הקערות אין צריך להוציאן מרשותו דנדרסין ברגלים ומתבערים מאליהן ומ"מ טוב שיכבד הבית אח"כ ע"י עכו"ם ואם אין לו עכו"ם יכבד בעצמו ע"י שינוי בבגד [אחרונים]:

והגם שבזמנם היתה הרצפה של עפר וחול ולא של מרצפות, עכ"ז לא מודגש כאן שזו הנקודה, אלא כתב המשנ"ב שהנקודה היא "נדרסין ברגליים ומתבערין מאליהן".

ואילו היו חששות מהסוג שכתב מעלתו, מה ז"א נדרסים ברגליים, ומה ז"א מתבערין מאליהן, הרי משהו מן המשהו בוודאי מסתובב בבית ומרחף באויר וסוכ"ס יגיע אל האוכל?
ועוד איך הולכים לכתחילה ואוכלים חמץ על מפה בערב פסח ומנערים את המפה הזו על הרצפה [מנערים!], והלוא בעוד כמה שעות ייכנס איסור חמור של חמץ ב"משהו!", ואתה מפזר כמה שעות קודם פירורי חמץ בתוך הבית, ולא עוקב אחריהם, ונותן לכל ריבוי ה"משהוהין" הזה להסתובב בבית, וסומך על "דריסת הרגליים" כאילו בוודאי ייעלם הכל, וטוען ש"מתבערין" כאילו הכל יתאדה ואיננו בזמן שדק מן הדק "מן הנמנע" שלא יישאר? וכו' וכו'.
חזינן פה שפשוט לא כך, לא זו הגישה, לא בחפצא ולא של הגברא, ואין להסתכל כך על הדברים, ולא חוששים ולא מתפחדים, ועושים כך להתחילה ובידיים, לאכול חמץ בערב פסח באותו החדר ועל אותו השולחן שיאכלו בפסח, בהפסק מפה, ואת המפה הזו מנערים על הרצפה בסוף זמן איסור חמץ, והכל שריר ובריר.

ולהזכיר שמעיקר הדין צורת בדיקת חמץ המבוארת בגמרא היא שבלי שום נקיון קודם נכנס אדם לביתו בליל ערב פסח ובודק לאור הנר ומוציא כל כזית חמץ מביתו וחסל.
והפוסקים הוסיפו "לכבד חדריו קודם הבדיקה".
ואיש לא דאג ולא חשש ל/מכל מיני פירורין פורחין באויר.

דבריך מוכיחים רק דבר אחד והוא שבכל הדורות לא חששו לדברים מעין אלו ואם כנים דבריך נצטרך לחשוב למה באמת לא חששו דדברי פשוטים לכל אחד שיתאר במוחו התגלגלות העניינים בערב פסח אלא וודאי שדבר מעין זה מותר והשאלה למה אז או שנאמר שחמץ אפילו באלף לא בטיל זה רק אלף אבל יותר כן כמו שרצו לומר או שנאמר דבר אחר שאיני יודע מהו...

אחר המחשבה התשובה האמיתית היא כפי שציין הרב יבנה דבביאור הלכה סימן תמ''ז סעיף ד' ד''ה שמא כתוב שכל מה שאסרו אפילו במשהו זה רק בוודאי ולא בספק וממילא הכל מיושב