הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 15, 2024 1:57 pm
להוסיף שהשאלות הן בתחילת הסדר, וממילא א"א לשאול על מה שטרם רואים באותה השעה.
לכן אין שאלה על ארבע כוסות, משום שלכל אחד יש לפניו רק גביע אחד, ואין לדעת כבר עכשיו כמה פעמים ימלאו אותו וישתו. ובוודאי שא"א לדעת כעת [ממראה הגביע] שישתו בדוקא ארבע כוסות של חיוב.
משא"כ המרור רואים ירק מר מונח על השולחן [לאכילה אח"כ], שלא רגילים לאכלו כל השנה [וצ"ע מחסה, וכ"ש שלנו, שכל השנה נאכלת, וא"כ מה מתמיה כשרואים על השולחן חסה מוכנה לסעודה?].
כך גם הצלי, שהרי גוף הפסח כבר מונח על השולחן, כי "הביאו לפניו גופו של פסח", והוא שה שלם. וכן כל בשר החגיגת י"ד, והילד מבין שלא נאכל יותר מזה עוד סוג בשר, כי כמות גדולה כזו של בשר מסתמא היא כל מה שנאכל הלילה. [בגמרא מוקי לה כבן תימא שגם חגיגת י"ד נאכלת צלי, וצ"ל שחוץ ממנה ומהפסח לא אכלו עוד בשר באותו לילה, וקצ"ע, וכי מי שרצה/רוצה לאכול מרק עוף מבושל לא יעשה כן? ואולי כי מוכרחים להשאיר מקום לפסח, ולרמב"ם צריך לאכול ממנו עצמו אכילת שובע, ועכ"פ המשנה דיברה ע"ד הרוב שלא אכלו בלילה זו עוד בשר או עוף, ולא מבושל, ואולי במציאות זמנם זה היה עוד יותר פשוט ואין לנו כ"כ את הציור של זמנם].
שני הטיבולים [אפילו אם שניהם נעשים בחרוסת], האחד כבר ראה שעשו - הכרפס, ורואה עוד ירק מונח - המרור - ויודע שירק אוכלים בטיבול. א"כ שאלתו היא שאוכלים הפעם ירקות [בטיבול, שכך הדרך לאכול ירקות. כלומר המילה "מטבילין" פירושה "אוכלים ירקות"] פעמיים, אחת לפני הסעודה ואחת בתוך הסעודה [שהוא עיקר השינוי, כי תמיד אוכלים הירק (=מטבילין) לפני הסעודה כדי לגרור התיאבון, כך היה בזמנם, והפעם מונחת על השולחן עוד מנת ירק שמחכה לזמן הסעודה - והובאה להדיא לאחר הטיבול הראשון ויחד עם הלחם. ובגמרא שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת (לפני הסעודה), והלילה פעמיים (אחת לפני הסעודה ואחת בתוך הסעודה. תפא"י). אבל קשה לומר שהתמיהה שווה גם על הטיבול הראשון, שהרי עליו לא שאל התינוק כלום, ומפורש במשנה שהשאלות מתחילות ממזיגת הכוס השני ולא לפני כן בטיבול הראשון. כמו"כ חזינן שהטיבול הראשון לא בכלל השאלות, כי א"כ לא היינו יכולים לומר "שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות" - כי גם הלילה הזה אכלנו שאר ירקות, אלא השאלה מתמקדת מכאן ולהלן, למה שמחכה לנו בסעודה, שאוכלים בכלל ירק בסעודה, ושהירק שאוכלים בסעודה - כולו ירק מר (שהרי רק אותו רואה הילד על השולחן ביחד עם הלחם והבשר), ובזה יבוא גם הלשון "כולו מרור", כל הירק שבתוך הסעודה כולו מר]. והוא מבין שזה ירק שנועד לאכילה בעצמו [ולא כתוספת לבשר] כי רואה אותו מונח לעצמו. בימינו גם רואים שמוכנים שני "מטבלים": חרוסת וחומץ / מי מלח.
השאלה על ההסבה ג"כ כי מיד בכניסה לחדר האכילה רואים שהלילה אוכלים בצורה אחרת, כולנו [כל הראויים להסב, למעט נשים או תלמיד אצל רבו, ואכמ"ל] מסובין על מיטות או כסאות עם כריות, ובזמן חז"ל כל סידור החדר היה שונה כשאוכלים בהסבה לעומת ישיבה.
צ"ע עצום מדוע לא שואל על מזיגת הכוס השני לפני הסעודה, הרי כבר עשו קידוש ושתו את היין שלפני המזון, מדוע במקום לאכול כעת את הפת [כמו בכל שבת, ובזמנם גם בסעודת חול לאחר שתיית היין שלפני המזון] מוזגים שוב כוס "קידוש"? ובעיניי ראיתי שילדים שואלים זאת, ואכן כאן הוא מקום השאלות, מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל [וכלומר שדוחק לומר שדרכם היה לשתות יותר מכוס אחד לפני המזון ולכן עצם הכוס השני לא מתמיה, שהרי מפורש במשנה שבמזיגת הכוס השניה הבן שואל, ולא בכדי נקבע שם מקום השאלות הקבועות והמנוסחות מראש, אלא כי זהו מקום התמיהה הראשונה שרואה הילד שנעשית בפועל לנגד עיניו (ולא רק "אביזרים" שרואה לפניו לשימוש עתידי), ודוק. ודוחק לומר שזהו המקום לשאלות רק מצד שזהו הרגע ש"לפני תחילת ההגדה", שהרי זה מסביר רק את השאלות הקבועות והמנוסחות מראש מדוע נקבעו כאן, ולא את הצורה המקורית של העניין להתמיה התינוקות]. ובהכרח לומר ששאלה זו כה פשוטה עד שהמשנה לא כתבה אותה, אבל אדרבה, היא עיקר מה שמעורר לשאלות ותשובות כאן.
כמו"כ אותו צ"ע לגבי עקירת השולחן לאחר אמירת "הא לחמא עניא" [ולפני אכילת הלחם] כמבואר בגמרא שנעשית לפני מה נשתנה, ונועדה להתמיה התינוקות שטרם אכלנו וכבר לוקחים את הלחם, ובעיניי ראיתי ילדים ששאלו כך מעצמם בפשיטות ובתמיהה גדולה. [והתשובה לזה ולמזיגת הכוס השני, שהלילה הלחם הוא מיוחד, לחם עוני, עונים עליו דברים הרבה, לחם מיוחד ושונה שאין כל השנה, שאוכלים אותו משום מעשה שהיה (עם הלחם הזה) והלחם נועד להזכיר אותו ולהחדיר אותו, ולכן לא נאכל הלילה את הלחם עד שנספר את הסיפור מדוע אנו אוכלים אותו הלילה, את הלחם המיוחד הזה, ועד כדי כך מקפידים על זה שמסלקים כעת לגמרי את הלחם כדי לחדד את הדבר, ורק אחרי שנעמוד על הדבר - נחזיר אותו כדי לספר עליו את הסיפור כנ"ל. והכוס השני הוא כי הסיפור הזה הוא חשוב מאד, ומספרים אותו על הכוס, כמו שמקדשים ומברכים על הכוס]. וגם לגבי עקירת השולחן צ"ל שהשאלה ע"כ פשוטה ועולה מעצמה ולא צריך לכתבה.
במשנה שאלה זו לא מוזכרת כי גם לא מוזכר בה מנהג עקירת השולחן. וממילא אפשר לומר דהיות שבמשנה לא נזכרה שאלת עקירת השולחן כי לא היתה בזמנם – לכן לא הכניסו אותה לשאלות הקבועות גם לאחר שכן עקרו שולחן, כי "נוסח קבוע" כזה אין בידינו מהמשנה [שממנה לקוח נוסח שאר השאלות], אלא בזה אנו נעשה את המעשה – והילד יתמה וישאל מעצמו. ואדרבה, משמע בגמרא שבכוונה הוסיפו לעשות מעשי תמיהה שלא נזכרו במשנה, כי השאלות שבמשנה כבר הפכו לקבועות ונלמדות מראש, ורצו להשאיר משהו לצורה המקורית של "להתמיה התינוקות שישאלו".
נערך לאחרונה על ידי
צופה_ומביט ב ב' אפריל 15, 2024 3:50 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.