מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
ש. ספראי
הודעות: 1720
הצטרף: ב' יולי 06, 2015 12:21 am

גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי ש. ספראי » ב' אפריל 10, 2023 1:26 pm

הנה אחד שאין לו הגדה של פסח ואינו זוכרה בע"פ, בפשטות יוצא י"ח באיזכור עיקר סיפור יצי"מ, וכמו שכתבו רבים מהמפרשים (אבודרהם, אברבנאל, תיקון חג הפסח ועוד, עי' בהגדש"פ אוצר מפרשי ההגדה, מכון ירושלים, על 'וכל המרבה לספר' וכו'), וכפי שהתורה כתבה בקצרה ש"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ואף שישנם כמה כללים בסיפור, שיהיה דרך שאלה ותשובה, מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכו', מ"מ בפשטות יוצאים החיוב דאורייתא גם בלא זה, ואף א"נ דכל זה לעיכובא, יחד עם אמירת פסח מצה ומרור וענייניהם, שאמר ר"ג שכל שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא י"ח, הנה אם בכ"ז אומרם בקוצר אמרים, לכאו' יצא י"ח. ולפי"ז מה נפלאו דברי הפרמ"ג בזה.
דהנה בענין ליל הסדר שחל בשבת, כתב בשבלי הלקט (ענין שבת סימן סד) וז"ל: "וכן הדין בלילי פסחים שחל להיות בשבת וצריך לו לומר הגדה על השלחן אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעיוני אשתו עמו אם אינה יודעת לקרות בספר, אבל עיוני ראשי הדברים שיודע לגמור בחוץ מותר. וכתב אחי ר' בנימין נר"ו שהתרומה הזאת מדומעת במקצת מה שאמר בלילי פסחים שחלו להיות בשבת וצריך לו לומר הגדה על השלחן אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעיוני אשתו עמו מה יעשה, תיבטל מצות והגדת לבנך משום ספק שמא יטה?!", עכ"ל.
וכ"ה בשו"ע (רעה, ט): "ליל פסח שחל להיות בשבת, מותר לקרות ההגדה בספר משום דהוי כעין ראשי פרקים, דאין ע"ה שלא תהא שגורה בפיו קצת". וכתבו הנו"כ שם שמקור דבריו מד' השבה"ל.
ובפרי מגדים שם כתב: "ואם אין לו כי אם נר שמן ואין הגדה שגורה בפיו כי לא למד מעולם, וצריך סידור, אפילו הכי יש לומר דמצות עשה הוא, עיין בפוסקים".
ובמשנה ברורה (שם ס"ק יז): "ואם הוא ע"ה שלא למד מעולם ואין שגור בפיו כלל בלי סידור ואין לו שם שום אדם שיבקשהו שיתן דעתו עליו שלא יטה, מ"מ אפשר ג"כ דיש להקל, שלא לבטל מצות הגדה שהוא מן התורה, אפילו אין לו רק נר של שמן [פמ"ג]", עכ"ל.
ודבריו צ"ב, דהא כאמור, יוצאים י"ח הסיפור בקוצר אמרים וא"צ לומר את כל ההגדה. א"כ למה לו לומר את כל ההגדה.
ובפשטות י"ל דכיון דהפרמ"ג איירי ב"עם הארץ גמור שלא למד מעולם ואין שגור בפיו כלל בלי סידור", א"כ לא יידע מימינו לשמאלו וגם חובתו הבסיסית לא יידע איתנו מה, ולכן הקילו שיקרא ההגדה כסדר ואז ייצא י"ח.
והנה שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א שקיום 'כל המרבה לספר' מתקיים בקריאת כל ההגדה, שבעלי ההגדה סידרוה באופן כזה שכללו בה לא רק את עיקריה, אלא גם את כל ענייני הריבוי שבח וסיפור שבה. ולפי"ז יש לומר דאם אכן דין 'כל המרבה לספר' אינו רק שבח בעלמא, כפשטות לשון ההגדה, אלא חובה בעיקר קיום המצוה, א"כ מובן שפיר שהתירו לו לקרוא ההגדה עצמה (וכן יש לדייק קצת מלשון המשנ"ב, שכתב: "שלא לבטל מצות הגדה שהוא מן התורה", ולא כתב חיוב והגדת לבנך. ומשמע דבקריאת ההגדה עצמה מקיים המ"ע דאורייתא).
והנה הרמב"ם (בנוסח ההגדה) כתב: "נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא". משמע דנוסח ההגדה אינו אלא מנהג (ובס' חשוקי חמד ברכות ד, ב דן באחד שיכול להאריך בהגדה או לקרוא בבוקר כל פסוד"ז, מה עדיף. והביא שדעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שראוי לקצר בהגדה, ולא בפסוקי דזמרה, וזאת משום דנוסח ההגדה שלנו, הוא מנהג שנהגו כך בני ישראל, ואילו פסוקי דזמרה היא תקנה והיא מהגמרא).
ואמנם בסדר הערוך (פקכ"ו) הביא מדבר יהונתן, שכדי להגיע לאהבת ה' צריך להרבות בסיפור יצי"מ, כמש"כ הרמב"ם (ספהמ"צ מצוה ג, כך לפי חלק מהנוסחאות, עי' בציונים ברמב"ם פרנקל שם) "וכבר ביארנו שזאת המצוה ג"כ כוללת שנהיה קוראים לבני אדם כולם לעבודתו יתעלה וכו', וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם". ועי' בהגדת פני דוד (ד"ה עבדים היינו) שענין 'כל המרבה' נועד לריבוי הציור והדמיון בסיפור ובזה יוצא י"ח החיוב להראות את עצמו כאילו יצא עתה ממצרים. וע"ע בזה בסדר הערוך שם. ואם אכן חיוב ריבוי הסיפור, המתקיים בקריאת כל ההגדה, הוא חיוב, אפשר אף מדאורייתא, יובנו שפיר ד' הפרמ"ג והמשנ"ב.
וידידי הגרי"ש מילר שליט"א, ר"מ בישיבת תורה בתפארתה, דן לפי דברינו האם אפשר אף לקרות את חלק ההלל שבהגדה, ואמר דא"נ דקריאת הלל בליל הסדר הוא מדברי קבלה, אפשר והפרמ"ג לשיטתו בכמה דוכתין, דדברי קבלה כדברי תורה.

ש"ב גנוט. חוהמ"פ התשפ"ג.

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 10, 2023 1:43 pm

והנה הרמב"ם (בנוסח ההגדה) כתב: "נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא". משמע דנוסח ההגדה אינו אלא מנהג

בפשטות הכוונה לנוסח המסוים שלפנינו, ובא לומר מה מקורו.
שהרי נוסח ההגדה בגלות שונה מנוסח ההגדה בזמן הבית, וממילא אפשר לנקוט כמה אפשרויות בשינויים.
ועוד אפשר גם בעיקר נוסח ההגדה לנקוט כמה וכמה אפשרויות, מה להביא וכיצד להביא [ועאכו"כ תוספות שנתווספו במשך הדורות ולא היו אצל הגאונים והרמב"ם].
וממילא כותב הרמב"ם, אחרי שסידר את דיני המצוה ושאר מצוות הלילה, ובכלל זה את סדר עשייתם, כעת כותב את נוסח ההגדה בפועל שנהגו בו ישראל בזמן הגלות.
וכעי"ז כתב כמ"פ בסדר התפילה בסוף ספר אהבה.

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 10, 2023 1:57 pm

לגבי עצם "המרבה לספר", צריך לי יישוב כיצד "כל המרבה לספר הרי זה משובח" הפך בשו"ע ל"חייב אדם לספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה".
[ידוע בשם הגר"א שבכל מקום שכתוב "חייב" הוא עד כדי מסירות נפש, אבל השאלה אינה צריכה לכך].
כיצד הידור מצוה, שנאמר להדיא בלשון "הרי זה משובח", הפך לחיוב גמור, [ועד כדי חידושי לומדות שבעצם החיוב הוא כל הלילה ממש, חיוב שתלוי בזמן, והוא "חיוב תמידי" למשך כל אותו הזמן, ורק משחטפתו שינה - הרי חטפתו (ואפילו לא בגדר פטור/אונס)].
ומאידך פשוט לכאורה שמי שהדבר יקלקל לו למחר את זמן קרי"ש דאורייתא או את הכוונה בקרי"ש ובתפילה, אינו בכלל החיוב הזה [ואולי גם הוא נכלל בגדר "תחטפנו שינה", שמרגע מסוים ואילך השינה שולטת בו, ותכריע אותו במוקדם או במאוחר, ומאותו רגע כבר הוא פטור], דלא שמענו שמצוה זו דוחה את כל התורה כולה, [ואף שטרם הגיע זמן החיוב של מצוות היום נכנסנו לנידון האם יש חיוב לדאוג לפני זמן המצוה שיוכל לקיימה בזמנה]. וכ"כ המהר"ל, שכל דין זה נאמר בבר הכי שמסוגל להיות עירני למחר בלי שנת הלילה.
בקיצור, כל הדין הזה וגדריו צריך אצלי בירור.

ש. ספראי
הודעות: 1720
הצטרף: ב' יולי 06, 2015 12:21 am

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי ש. ספראי » ב' אפריל 10, 2023 5:33 pm

הערה נפלאה.
והמקור הוא כמובן מהתוספתא פ"י דנקט לשון חיוב. אך אכתי באמת צ"ב כמו שהערת כיצד התחילו ב'משובח' וסיימו ב'חיוב',
והנה מש"כ בזה בעלי תמר פסחים פרק י
בהגדה, ואפילו כולנו חכמים וכו'. מצווה עלינו וכו' והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה וכו'. מכאן אתה למד שיש בזה שתי הלכות. א) מצוות סיפור יצ"מ בליל פסח דרך סיפור מפורט לו ולבניו וב"ב עיין בחינוך ובמנ"ח מצווה כ"א. ודי בזה סיפור כללי תמציתי. ב) להאריך ולהרבות בסיפור ואפילו כל הלילה ואינה חובה מצד המ"ע אבל הרי הוא משובח והוא מצוה שהיא רשות. וביאורו עפ"י דברי ר"ש גאון בשו"ת גאמו"מ סימן קמ"א דמאן דעביד לה אית ליה שכר וכד מימנע לית עליה עוון וכו' עיין שם. ואף סיפור יצ"מ בליל ט"ו באופן כללי היא מצ"ע חובה ואם אינו מקיימה הרי יש עליו עוון שבטל מצ"ע. וסיפור באריכות בשעה ובשעות מרובות הר"ז מצווה שהיא רשות שאם עושה כן הר"ז משובח ומקבל שכר, וכמה שמאריך יותר מקבל יותר שכר, ואם מונע מזה אבד שכר מצוה שהיא רשות, אבל אין עליו עוון שכבר קיים המצ"ע. אולם לשון התוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה וכו', מעשה בר"ג וזקנים שהיו עסוקים בהלכות פסח כל הלילה וכו'. לפי המבואר ביאורו חייב משום מצוות רשות ומקבל עליה שכר אעפ"י שאין לו עוון אם ביטלה. תדע דהא קאמר מעשה בר"ג וזקנים וכו' משמע שאין זה מדת כל אדם ואף אינה מדת כל החכמים. ויש כזה בכמ"ק שלשון חייב עניינו משום מצווה מן המובחר אבל אינה חובה ממש. עיין בסוכה סוף פ"ב בפירוש קה"ע ובספרי הכללים. והנה לשון התוספתא, חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה וכו' ומעשה בר"ג וזקנים שהיו עסוקים בהלכות פסח כל הלילה ולא כלשון ההגדה, וכל המרבה לספר ביצ"מ אלא אף העוסק בהלכות פסח כל הלילה הרי זה משובח כי הוא בכלל מספר ביצ"מ והרי זה משובח שקיים מצווה שהיא רשות ומקבל עליה שכר.

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 10, 2023 7:01 pm

כלומר לדבריו: "חייב" כאן אינו חובה אלא מצוה רשות ומקבל שכר [מצוה קיומית, וע"ז קאי הלשון "חייב", וצ"ב שלא נקטו הלשון "מצוה" שהוא הרבה יותר נכון ומדויק בכה"ג], ו"עד שתחטפנו שינה" אינו פטור ולא אונס, דמעיקרא אין חיוב להרבות כל הלילה, אלא הכוונה שאם הגיע לגדר תחטפנו שינה - אין יותר שכר על הריבוי, וממילא אין עניין להתאמץ כן להמשיך, דכל שהגיע לגדר זה הרי מעיקרא אינו חייב = אין יותר מצוה קיומית, ולא יקבל שכר על מה שכן ימשיך. כך לדבריו.

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 10, 2023 7:20 pm

צופה_ומביט כתב:לגבי עצם "המרבה לספר", צריך לי יישוב כיצד "כל המרבה לספר הרי זה משובח" הפך בשו"ע ל"חייב אדם לספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה".
כיצד הידור מצוה, שנאמר להדיא בלשון "הרי זה משובח", הפך לחיוב גמור.

ומאידך פשוט לכאורה שמי שהדבר יקלקל לו למחר את זמן קרי"ש דאורייתא או את הכוונה בקרי"ש ובתפילה, אינו בכלל החיוב הזה, דלא שמענו שמצוה זו דוחה את כל התורה כולה.
וכ"כ המהר"ל, שכל דין זה נאמר בבר הכי שמסוגל להיות עירני למחר בלי שנת הלילה.

וזה לשון המהר"ל (גבורות ה' סו"פ סה):
ומצוה גדולה לספר ביציאת מצרים כל הלילה (ולעסוק בהלכות פסח) כמו שעשו הזקנים בבני ברק שעסקו ביציאת מצרים כל הלילה עד זמן קריאת שמע של שחרית, וכך יש לעשות לכל אדם לעסוק ביציאת מצרים כל הלילה אם הוא אדם שאפשר לו להיות בלא שינה.

ומסיים המהר"ל:
ויחשוב בלבו כאלו הוא יצא ממצרים, וכן כל הדברים אשר יעשה בליל זה יעשה בשמחה גדולה כאלו הוא יצא ממצרים, ומכל שכן הלל ושירה ישורר לו יתברך בשמחה ובשפה ברורה על הגאולה שגאלנו.

וצ"ב קישור העניינים באותה פסקה במהר"ל, ומה בא לומר בזה דוקא כאן.

וי"ל שלאחר שכתב המהר"ל שבאמת אין חיוב לספר ביציאת מצרים כל הלילה אלא הוא "מצוה גדולה" [ו"כך יש לעשות", היינו לכאורה: כך ראוי לעשות], וממילא הוא רק "לכל אדם שאפשר לו להיות בכל שינה", כעת בא המהר"ל לבאר את הלשון "חייב" שבתוספתא.

והיינו, כי באמת ישנו דין גמור [ולרמב"ם הוא דאורייתא, עיין בפ"ז מהלכות חו"מ] "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ובפרט בלילה זה, "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים".

[ובהגדה ש"פ 'מחשבת בצלאל' ראיתי השנה (תשפ"ג) שבזה ביאר הגר"ש דבליצקי זצ"ל באופן נפלא ממש את הפסקה "ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו וכו' משועבדים היינו לפרעה במצרים", וידועה השאלה וכו', וביאר דזהו מצד החיוב לצייר לעצמו כאילו הוא עצמו היה במצרים ויצא משם [כמש"כ שם הרמב"ם: "ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית"], והרי אותם העבדים שבאותו הדור בזמן עבדותם לא ראו שום פתח ומוצא ושום תקוה לא היתה להם לשחרור, והתחושה שלהם בוודאי היתה שאין שום דרך לצאת ממצרים ובוודאי יהיו במצרים לעולם, ובכלל מציאות של עבד שאין לנו באמת תפיסה מהי, שהוא בטל לגמרי וכאילו אינו אישיות עצמית ולא חושב על שחרור וכאילו נברא כך ויישאר כך לעולם, ועכ"פ בוודאי תחושתם היתה שבדרך הטבע – "אילו לא הוציא הקב"ה" – יהיו שם לעולם. זוהי התפיסה של העבד שהיה במצרים, וכך היתה המציאות של תחושתו ותפיסתו, ולכן מה יש להקשות כל מיני קושיות מההיסטוריה, כאשר כל הדבר הזה הוא החיוב של לראות עצמו כאילו הוא בעצמו היה עבד במצרים, (ולרמב"ם "להראות" ולכן עכ"פ שידבר כמו שדיבר אז עבד), וכך הרי היה העבד אומר, כי כך העבד חש, ומה משנה אם במציאות אכן היה נשאר כך לעולם או לא. והדברים נפלאים מאד מאד מאד].

וממילא בהכרח שיחוש האדם שמחה עצומה בלילה הזה, ובפרט לאחר שמספר ביציאת מצרים, והכל כאילו הוא בעצמו היה עבד במצרים ויצא עתה משם, עתה דייקא, וכעת ממש נתחדשו כל החידושים והגילויים הנפלאים הללו בעולם לגאולת ישראל וכו', בוודאי אין קץ לשמחתו ותודתו, ומכאן נובע ההלל של ליל פסח, שהוא חדא מילתא עם הסיפור, דאם כשמסיים את הסיפור לא נובע ממנו ברכה לקב"ה אשר גאלנו ולא מתפרצת ממנו אמירת הלל, הרי שלא ראה עצמו כאילו יצא עתה משעבוד מצרים, ולכה"פ יַראה עצמו כלפי חוץ [כשיטת הרמב"ם] כמי שיצא עתה, וההוא שיצא עתה בוודאי שר וזימר ואמר הלל, ולכן גם אנחנו אומרים כעת הלל.

והנה לעיל במעשה החכמים בבני ברק ביאר המהר"ל (גבורות ה' פרק נג) שהם לא חשו צער נידוד שינה מחמת גודל שמחתם וחיבוב המצוה שלהם בסיפור יציאת מצרים, וזה לשונו:
מעשה כו'. הביא אחר זה מעשה זה, להודיע איך היו מחבבים החכמים לספר ביציאת מצרים. וכו' וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעים את השינה מעיניהם ביום טוב, אמרו שלא היה צער להם, כי מחיבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאוד, שלא הרגישו עד שעלה עמוד השחר, וכל כך היה הזמן קצר להם, שלא היו סבורים שעלה עמוד השחר.

[ומדבריו עולה חידוש נוסף ונפלא הלכה למעשה! שלא רק מי שחושש שמנידוד השינה יפסיד כוונת קרי"ש ותפילה למחר הוא אינו בכלל "חייב אדם וכו' עד שתחטפנו", אלא גם כל מי שנידוד שינה זה הוא צער לו, שהרי אסור להצטער ביום טוב! ואיסור זה מכריע את ה"כל המרבה לספר הרי זה משובח"].

נמצא שאותו הנידוד שינה ולספר ביצי"מ עד שתחטפנו שינה [בעל כרחו נגד רצונו, כי הוא מצידו מעוניין להמשיך לספר מרוב חיבוב המצוה ושמחת הסיפור והגאולה] – כולו בא מצד השמחה הגדולה מה שרואה עצמו כאילו הוא יצא עתה משעבוד מצרים. ודבר זה ביסודו הוא אכן חיוב כנ"ל, ולכן שייך לומר על זה "חייב אדם", אלא שגם לחיוב זה יש שיעור המעכב, ויוצאים אותו במה שמיסב, ושותה ארבע כוסות, ואומר ברכת אשר גאלנו והלל. ועכ"ז ברור שככל שבאמת מרגיש שמחה יותר גדולה הרי הוא מקיים את אותו החיוב עצמו של "חייב אדם" [לראות עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים] – בצורה טובה יותר. את עיקר הדין ועיקר החיוב עצמו הוא מקיים בצורה משובחת יותר וביתר הידור, שהרי הוא "רואה עצמו" [או מראה עצמו] יותר באמת. לכן מצד אחד שייך לומר על זה לשון "חייב", ומצד שני בוודאי שהוא בגדר "הידור מצוה" ולא דוחה את מצות עונג יו"ט וגם לא את קיום המצוות שלמחר.

וכל זה כלפי החיוב של "חייב אדם לראות עצמו", שכל שבאיכות יותר "רואה עצמו" – הוא מקיים את אותו החיוב עצמו "חייב אדם לראות עצמו" ביתר הידור [לכן שייך לנקוט בזה לשון "חייב" כלפי "מרבה משובח"]. משא"כ לגבי החיוב לספר ביציאת מצרים בליל פסח, כלפי זה הריבוי בסיפור הוא ריבוי כמותי, [וגם תוספת איכות בסיפור, בהמחשות וכיו"ב, היא תוספת על עיקר הדין, ולא קיום עיקר הדין עצמו בצורה טובה יותר], ובכה"ג אם את עיקר חיובו יצא כבר [ואפילו את הריבוי ג"כ] באמירת ההגדה, קשה לומר שבמה שמרבה לספר והרי זה משובח – הוא מקיים את אותו החיוב עצמו של מצות הסיפור, את עיקר החיוב - ביתר הידור, עד שלהידור זה – נקרא "חייב".

כנ"ל בס"ד.

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' אפריל 12, 2023 10:58 pm

ראיתי שהנצי"ב שואל את השאלה הנ"ל, סתירה בין "מרבה משובח" לבין "חייב אדם", הן בפירושו למכילתא בא פרשה יח והן בפירושו אמרי שפר להגדה של פסח במעשה החכמים בבני ברק. ומעמיד את הלשונות הללו כסתירה גמורה שאין ליישבה באופן שהוא דין אחד.

ומתרץ [ומביא את עיקר הדבר מהמשכנות יעקב או"ח סימן קלט עיי"ש הכל] שבאמת למ"ד שזמן הפסח והמצה הוא עד הבוקר [רבי יהושע במכילתא בא ורבי עקיבא בברכות ט, א], אכן "חייב אדם לספר ביצי"מ כל הלילה" [אא"כ חטפתו שינה], כי כל הלילה הוא "בשעה שמצה מונחת לפניך". אבל למ"ד שזמן הפסח והמצה עד חצות [רבי אליעזר במכילתא בא ורבי אלעזר בן עזריה בברכות ט, א], נגמר החיוב לספר בחצות. אלא שאעפי"כ יש בזה לדידיה "כל המרבה הרי זה משובח", ולא מצד המצוה לספר ביצי"מ בליל פסח, שזו נגמרה כבר בחצות, וכלפי חיוב זה הוי כאוכל מצה אחר הפסח, אלא מצד מצות הזכירה של כל לילה, שהביאו מיד בהגדה, וזה הטעם שהביאוה, לבאר דהיות שיש מצות לזכור את יצי"מ כל לילה, ומצוה זו אין לה שיעור שנאמר שיותר ממנו כבר אינו מקיים בזה כלום, אלא במצוה זו בוודאי שכל המרבה לספר - כל השנה, בכל יום ובכל לילה - הרי זה משובח, ומטעם זה אף החכמים שדעתם היתה שהפסח והמצה זמנם עד חצות [והם רבי אליעזר וראב"ע] עסקו בסיפור יצי"מ "כל אותו הלילה" יחד עם החכמים שסברו שהוא חובה [רבי יהושע ורבי עקיבא], דאצל אלו האחרונים היה זה מצד "חייב אדם" ואצל אלו הראשונים היה זה מצד "כל המרבה לספר ביציאת מצרים - בכל ימות השנה - הרי זה משובח", כי מקיים את מצות הזכירה בהידור, ועל זה הוכרחו להביא מיד שיש מצות זכירה לא רק בימים אלא גם בלילות, שהרי מעשה זה היה "ב[כל אותו ה]לילה".

עכ"ד, וזהו חידוש נפלא לדינא [של המשכנות יעקב והנצי"ב] שבכל השנה כולה - ביום ובלילה - דהיינו בכל עת - יש דין וקיום של "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", שאין זה כלל דין מדיני ליל פסח [כי דיני המצוה לספר של ליל פסח הם או חיוב גמור עד סוף הזמן או כלום], אלא זהו דין [רק] מדיני מצות הזכירה של כל השנה, ביום ובלילה.

באגב, עוד כתב בזה הנצי"ב על המכילתא, שריבוי הסיפור ביציאת מצרים [שלאחר הזמן כנ"ל] "לא גרע משאר דברי תורה". וכלומר שמקיימים בזה גם מצות תלמוד תורה, וכלומר שלא יאמר אדם שאמנם כלפי מצות הזכירה יש בזה ריבוי משובח, אבל בו בזמן הוא מבטל תורה, אלא מקיים בזה גם מצות תלמוד תורה [ופשוט, דאל"כ איך הותר לעסוק בזה ומדוע הוא משובח].

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' אפריל 13, 2023 10:40 am

ראיתי שגם המשך חכמה (שמות יג, יד) עמד בקצרה על הדברים [שמצות הסיפור תלויה בזמן אכילת הפסח והמצה, ולמ"ד שהוא עד חצות א"כ נגמר גם החיוב לספר בחצות], וכתב שאותם החכמים דס"ל שזמן אכילת הפסח והמצה הוא עד חצות, סיפרו ביצי"מ עד הבוקר מדין "כל המרבה לספר הרי זה משובח" – של ליל פסח, מצד מצות סיפור יצי"מ.

ולכאורה צ"ע כשאלת הנצי"ב, הרי עבר זמנו, ואין מצה לפניך, ומה בינו למספר ביצי"מ משעלה השחר כשבאו תלמידיהם? וצ"ל כי גם למ"ד זה הרי מבואר בגמרא (ברכות ט, א) שמודו כו"ע שאמנם הגאולה היתה בחצות הלילה אבל לצאת לא יצאו אלא ביום [בהגיע הבוקר], ולכן שאני ליל פסח מיו"ט בבוקר, שכל הלילה הוא זמן גאולה, ולכן אף שלמ"ד זה אין חיוב לספר מחצות, אבל יש בו כל המרבה הרי זה משובח.

ושמעתי לבאר לפי המשך חכמה, מדוע גם המקפידים לאכול אפיקומן עד חצות מצד חשש לשיטת ראב"ע שזמן הפסח והמצה עד חצות [ראה ברמ"א ובביה"ל, והיינו לא מצד דעת השו"ע שפסק כהרמב"ם שזמן הפסח מדאורייתא עד הבוקר אלא שעשו בו חכמים סייג עד חצות, משא"כ במצה לא עשו סייג וזמנה עד הבוקר ולכן חיוב הסיפור הוא חיוב גמור עד הבוקר] עכ"ז רוב העולם אין מקפידים לסיים את ההלל והד' כוסות לפני חצות [כפי שהזהיר הרמ"א לעשות]. ולכאורה הלוא לשיטה זו נגמר זמן הסיפור בחצות, ופרקי ההלל שאומרים לאחר מכן הם כפרקי תהילים בעלמא, וכן שתי הכוסות האחרונות ששותים אחר חצות הן כוסות יין בעלמא, ולא חלק ממצוות הלילה לשיטה זו שהכל נגמר בחצות.

והיה מקום לומר שהוא משום שבמצוות דאורייתא [דהיינו המצה ועיקר הסיפור המחויב שיוצאין בו מדאורייתא] מחמירים כראב"ע, אבל במצוות דרבנן [דהיינו ההלל והכוסות] מקילים כר"ע. אמנם הביה"ל כתב להקפיד לאכול את המרור לפני חצות לשיטה זו, והוא דרבנן, חזינן שלא חילק בזה, והדרקל"ד. ואולי אה"נ ומנהג העולם אינו כשיטת הביה"ל, ולשיטתם לא יקפידו גם על המרור לאכלו לפני חצות. עכ"פ אם לא נרצה לומר כן צריכים אנו תירוץ אחר לבאר את המנהג.

ושמעתי לבאר את המנהג על פי המשך חכמה, שגם לשיטה זו – אמנם חיוב הסיפור בליל פסח נגמר בחצות, אבל "המרבה משובח" של מצות הסיפור בליל פסח ממשיך עד הבוקר, וממילא יש לפרקי ההלל האחרונים דין הלל [וצ"ל שאת עיקר חיובו יצאו בפרקים הראשונים, וכן בהלל שבבית הכנסת, וצ"ע] ועכ"פ אינם כפרקי תהילים בעלמא, וכן שתי הכוסות האחרונות נחשבות עדיין כוסות השייכות לסיפור מחמת כן, ומקיימים בהם את הדין חירות וכו'.

צופה_ומביט
הודעות: 5794
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: גזירת שמא יטה בקריאת ההגדה בליל הסדר שחל בשבת/ האם 'כל המרבה לספר' הוא חיוב?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' אפריל 13, 2023 10:50 am

עוד ראיתי שגם העמק ברכה (סדר ליל פסח, עמוד עו) עמד בזה, מדוע אותם החכמים דס"ל שמצות הפסח והמצה עד חצות סיפרו ביצי"מ עד הבוקר, הלוא לדידהו נגמרה מצות הסיפור בחצות [כמש"כ המשכנ"י והנצי"ב, והביא שכ"כ המנחת חינוך (במצוה כא סק"ב, שכתב כן ושהוא דבר פשוט)].

ומתחילה רצה לתרץ [בקיצור] כהמשכנות יעקב והנצי"ב, אבל מתקשה מה שייך "המרבה משובח" במצות זכירה של כל השנה שכיון שהזכיר יצא ושוב אינו עושה שום מצוה ואין בתוספתו מצוה, משא"כ במצות סיפור. [כלומר, אינו מקבל את חידוש המשכנ"י והנצי"ב שיש "מרבה משובח" במצות זכירת יצי"מ של כל השנה].

ולכן מבאר שהחכמים האלה עשו כן כדי לא לפרוש לעצמם ולחלוק על הרבים בפניהם, ומכאן מוכח שהלכה כר"ע שהרבים ס"ל כוותיה [וכ"כ המשכנות יעקב עיי"ש, אלא שלא הסתפק בזה לומר מדוע גם ר"א וראב"ע נהגו כן עמם, וגם הביא עוד חכמים כר"ע ממעשה דר"ג וזקנים בתוספתא].

באגב, העמק ברכה שם מעמיד את כל קושייתו על ראב"ע, וכשמונה את הרבים דלא ס"ל כוותיה באותו המעשה מונה ביניהם את ר"א, ואומר שראב"ע שם היה יחיד במקום רבים, וכותב שמוכח מכאן שהלכה כר"ע כי "רבים סבירי להו כוותיה והיינו ר"א ור"י ור"ט". ולכאורה אינו נכון, דגם ר"א במכילתא קאי להדיא בשיטת ראב"ע, ונחלק בזה עם רבי יהושע, ולשיטתו אומר שם ר"א להדיא שזמן החיוב לספר ביצי"מ בליל פסח הוא עד חצות. וכ"ז הוא דבר פשוט במפרשים. אלא הנכון שהיו כאן רבים של ג' [רבי יהושע, רבי טרפון ורבי עקיבא] כנגד ב' [רבי אליעזר וראב"ע].

ועוד כתב די"ל שחכמים אלה סיפרו ביצי"מ כל הלילה לא מצד מצות הסיפור כלל, אלא מצד החיוב לעסוק בהלכות חג בחג הלכות פסח בפסח [ומביא ע"ז את התוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, ולא זכיתי להבין דבריו, וכי מה שייך חיוב זה לליל פסח דוקא, ומה הדגש כל הלילה, ומאי שנא מכל יו"ט שזהו חיוב בכל היום, ולא נאמר עליו שחייב לעסוק בו כל הלילה ועד שתחטפנו שינה, אלא שונה והולך כדרכו. ולכאורה פשוט שהכוונה בתוספתא היא לדינים המיוחדים למצות הסיפור של ליל פסח דוקא], ומחדש שבחיוב הזה לעסוק בהלכות פסח בפסח "נכלל בזה ג"כ לדרוש ולעסוק בנפלאות יצ"מ דהוי נמי מענין הפסח" [א"ה: אולי יש להביא ראיה לזה מהגמרא מגילה ד, א "פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום" עיי"ש ברש"י ותוספות ואכמ"ל], ומביא שמצא בשיבולי הלקט "שכתב בשם החכם רבי בנימין בר"א הרופא ז"ל דהא דקאמר עד שבאו תלמידיהם וא"ל הגיע זמן ק"ש של שחרית בא להודיענו בזה שאלמלא ק"ש שהיא מצוה עוברת לא היו נמנעין מלספר ביצ"מ גם אח"כ, עכ"ל. הרי להדיא דגם אחר שהגיע זמן ק"ש שהוא ודאי יום לא היו נמנעין מלספר ביצ"מ אי לאו משום מצות ק"ש. וביום לכ"ע שוב לא שייך כלל מצות סיפור, וע"כ דהוא משום הל' פסח בפסח", עכ"ד.

ואמנם יש לדון על הראיה שהביא לדבריו מהשיבולי הלקט, אם באמת זו הכוונה שם, אבל עכ"פ העמק ברכה למד שבסיפור נפלאות יצי"מ מקיימים את המצוה לעסוק בהלכות פסח בפסח, ולכאורה מוכח גם מדבריו שמקיימים בזה מצות תלמוד תורה, דלכאורה החיוב לעסוק בהלכות חג בחג גם אם אינו מצד מצות תלמוד תורה [אלא מצד חיוב כל המצוות, היינו החיוב לידע דיני המצוות של כל חג, ותיקנו זמן מסוים לעסוק בזה] סוכ"ס לכאורה לא דחו מפניו את מצות תלמוד תורה, אלא מקיים בזה את תרוויהו. ואם בסיפור נפלאות יצי"מ לא היתה מצות תלמוד תורה, א"כ מצד זה גופא גרע מלימוד הלכות חג בחג, שאינו רק "עסק בענייני החג" אלא "לימוד תורה השייך לחג", ועיין.


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים