פורום אוצר החכמה

לפניכם קושיה שבחיים לא חשבתם עליה.

בשריפת החמץ מקיימים את מצות ההשבתה - ואם כן הרי שחמץ שרוף אינו נחשב חמץ. וכמו כן ביעור ע''ז מתקיים בשריפה.
אם כן, גם מצה שרופה אינה מצה, ואין יוצאים במצה שנשרפה בתנור עד שהפכה לפחם.

אם כן, הרי בכל מצה כידוע יש נקודות של פחם, ובעיקר גם בשולי המצה - ומאחר דלא הוי מצה, נימא שטעמו מבטל לטעם המצה, ואין יוצאים י''ח בכל מצות שבזמננו שהן דקות (משא''כ בעבר שהיו מצות עבות ובלי פחם כלל).

מי נגר ובר נגר שיוכל לפרוך משוואה זו?

דבר מועט ואינו מבטל - עיין תוספות פסחים קטו. ד"ה אתי.

מי אמר שזה בגדר 'מועט'? פעמים שטעמו מורגש היטב.

ועוד יש להעיר, שלכאורה גם אינו מצטרף לכשיעור

אליבא דאמת פחמים עצמן מעולים מפת פחמין כמבואר בהוריות יג:
אלא שכאשר הרצון הוא לשרוף כדי לבער, משנעשה פחמין הרי הוא כמבוער (או מאיזה טעם אחר).
מה שאין כן במצה שאין השריפה לשם כילוי אלא לשם אפיה, לכן הפחם שבה בכלל המצה ממש, ואף מעולה ממנה.

בוצינא כתב:אליבא דאמת פחמים עצמן מעולים מפת פחמין כמבואר בהוריות יג:
אלא שכאשר הרצון הוא לשרוף כדי לבער, משנעשה פחמין הרי הוא כמבוער (או מאיזה טעם אחר).
מה שאין כן במצה שאין השריפה לשם כילוי אלא לשם אפיה, לכן הפחם שבה בכלל המצה ממש, ואף מעולה ממנה.

במחכ''ת, מ''ש בהוריות אינו עניין לכאן כלל. כתוב שם רק שמשיבין את הלימוד, ואין בזה שום הגדרה הלכתית למהות הפחמין.

שערי הנהרות. כתב:מי אמר שזה בגדר 'מועט'? פעמים שטעמו מורגש היטב.

אם הסתכלת בתוספות, אתה חושב שבציור שלהם אין טעם מורגש?

יש לומר בפשטות, מאחר וזאת דרך אפיית המצות דידן, הרי כל המצה, וגם המקומות השרופים שבה, הכול הוא טעם מצה, וכמו שכבר כתבו כאן.