שלא יראה הפת בושתו

[עיון]

מצוי מאוד שבליל הסדר בעת שמקדשין נמצאים המצות מאת בני הבית בניילון שקוף,
ויש לדון אם מותר לקדש כך ומיקרי שהפת מכוסה, או שצריכין לכסות המצות בניילון שאינו שקוף.

ואת"ל שצריכין לכסותו בניילון שאינו שקוף משום שהפת עדיין רואה שמקדשין, נמצא שהפת יכול לראות אבל לא לשמוע.. אתמהה
ולכאורה יש לומר שגם טעם הזה של המרדכי [במסכת פסחים] שלא לבייש את הפת הנו ג"כ מטעם שלא יצטרך לקדש על הפת תחילה כיון שהוא קודמת בפסוק,

וברצוני לידע אם מצאנו אחד מי שמגדיר את טעם המרדכי שהוא חד עם הטעם שלא יצטרך לקדש על הפת תחילה.

[עיון]

אכן מצאתי לאחד ממחברי זמנינו שכתב כן, וברצוני לידע האם יש לזה מקור קדום.

ובכלל כמדומני שהגרשז"א דן בשאלה זו בניילון שקוף ומובא בשמו בספר שמירת שבת כהלכתה,
אך כעת לא מצאתי מקומו, ואהיה אסיר תודה למי שיציין המקור לזה.

[יהודה בן יעקב]

ספר שמירת שבת כהלכתה,
אך כעת לא מצאתי מקומו, ואהיה אסיר תודה למי שיציין המקור לזה.

פרק מז הערה קטז

[HaimL]

מה פירוש, שלא יראה הפת בשתו. וכי הפת הוא אדם, ויש לו בושת. אלא, בפשטות, זה כדי לעשות היכרא שמקדשים על היין תחילה, ולא נלמד מזה לשאר ימים, שמברכים גפן לפני המוציא.

או אולי הפירוש הוא כעין אין מעבירין על המצוות, דאע"פ שאין המוציא פוטרת את היין, ואין היין פוטר את המוציא, וא"כ אין בזה דין ברכה שא"צ, מ"מ צריך להקדים הלחם ליין, כדי שלא ייראה שמזלזל בלחם, ע"כ מכסים אותו כשמקדימים לקדש על היין.

אבל אי איכא למאן דמפרש טעם אחר, שהוא יותר קרוב ללשון כפשוטו אשמח למראי מקומות.