א. נצטווינו להזכיר בכל יום ובכל לילה.
ב. חייבים להזכיר בקידוש ליל שבת.
ג. נצטווינו לספר ביצי"מ בליל הסדר.
והנה החיוב הב' הוא זכירה בעלמא לומר "זכר ליציאת מצרים" וכדו'.
אבל שני החיובים האחרים - יש בהם פרטים ודקדוקים.
ובפוסקים (או"ח סימן ס"ו) נתבאר שצריכים להזכיר בכל יום (ובכל לילה) יציאת מצרים, ומכת בכורות, וקריעת ים סוף.
ראוי להעיר כי עיקר הענין של זכירת מכת בכורות - מפורש בכתוב (בהמשך למה שמופיע בהגדה בתשובת הבן התם):
והיה כי ישאלך בנך לאמר מה זאת, ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים, ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו'.
ועד"ז נתבאר בכ"מ מהם גדרי מצוות ההגדה של פסח, ולדוגמא בלשון הרמב"ם (פ"ז מהלכות חמץ ומצה):
ג וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע כך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן אשתו שואלתו. אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה. ואפילו היו כולן חכמים. היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה:
ד וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר עבודת אלילים. ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקרבנו ליחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. והוא שידרוש מ {{דברים כו-ה}} {ארמי אובד אבי} עד שיגמור כל הפרשה. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח:
ה כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן. פסת מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר {{שמות יב-כז}} {ואמרתם זבח פסח הוא לה'} וגו'. מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. מצה על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן נקראין הגדה:
ו בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר {{דברים ו-כג}} {ואותנו הוציא משם} וגו'. ועל דבר זה צוה הקב''ה בתורה {וזכרת כי עבד היית} כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית:
כפי שאנו רואים יש כאן פרטים רבים, אך קי"ס ומכת בכורות - לא הוזכרו כאן!
ובשלמא קריעת ים סוף - איננה שייכת לליל הסדר, אלא לשביעי של פסח (אם כי אותה חייבים להזכיר - בהלל: "הים ראה וינוס"), אבל איך ייתכן שאדם יכול לצאת ידי חובת מצוות הגדה של פסח בלי להזכיר את האירוע הגדול והחשוב שהיה בלילה זה - מכת בכורות?!
ואמנם בהלל הגדול מזכירים "למכה מצרים בבכוריהם", אבל זה לא בחלק של ההגדה אלא בסיום, ואינני בטוח שיש חובה לאמרו. זאת מלבד הפירוש שפסוק זה מדבר על ניסי שבת הגדול...